אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ההזדמנות המוחמצת של משה כחלון צילום: פוטו מרסאלו

ההזדמנות המוחמצת של משה כחלון

השליטה בחלוקת התקציב מאפשרת לכל שר אוצר לתבוע שינויים מבניים. בתקציב 2019 זה לא קרה

14.02.2018, 08:11 | עמרי מילמן

אם לשפוט לפי נאומו של כחלון אתמול בכנסת, תקציב 2019 הוא הישג חסר תקדים של הממשלה הזאת. כחלון לא מציג אותו כתקציב קל, אבל האמת היא שכל פקידי האוצר יעידו שהוא אכן כזה. היכולת לעצב את התקציב מעניקה לשר האוצר גם גזר וגם מקל: מצד אחד, הוא מחלק מיליארדים; מצד שני, הוא יכול להתנות אותם בהתייעלות של המערכת. לכחלון היתה הזדמנות פז לעשות זאת. הוא אכן ריסן את תקציב הביטחון (עד שהצוות שבוחן את הנושא יחליט אחרת), ובעקבות החלטתו להגדיל את המסגרת התקציבית ‑ גם היה לו המון כסף לחלק. יותר מ־20 מיליארד שקל. אף על פי כן, הוא לא ניצל את שעת הכושר כדי להשיג התייעלות, וזו החמצה גדולה.

קראו עוד בכלכליסט

שתי הדוגמאות המובהקות לכך הן קצבאות הנכים ו"רפורמת הסיעוד": חלוקה של 4.1 מיליארד שקל ושל חצי מיליארד שקל לשתי מטרות חשובות, בלי לגעת לרגע בבעיות המבניות הכרוכות בהן, כמו הפטור ממס לנכים שמשתכרים שכר גבוה או שעות הסיעוד שמחולקות בצורה לא יעילה דרך חברות הסיעוד. הניסיון היחיד להתמודד עם הבעיות המבניות בתחום הסיעוד ‑ חלוקת 1,000 שקל ב"מזומן" במקום שעות סיעוד למי שמוגדר כמקרה סיעודי קל ‑ נמצא בסימן שאלה בגלל לחצים פוליטיים.

משה כחלון. לפי תחזית האוצר, ב־2022 יחסרו הכנסות ממס של 10.6 מיליארד שקל. איך זה ייתכן? המקורות שחסרו בתקציב הנוכחי הושלמו בעיקר ממקורות חד־פעמיים, צילום: ענבל מרמרי משה כחלון. לפי תחזית האוצר, ב־2022 יחסרו הכנסות ממס של 10.6 מיליארד שקל. איך זה ייתכן? המקורות שחסרו בתקציב הנוכחי הושלמו בעיקר ממקורות חד־פעמיים | צילום: ענבל מרמרי משה כחלון. לפי תחזית האוצר, ב־2022 יחסרו הכנסות ממס של 10.6 מיליארד שקל. איך זה ייתכן? המקורות שחסרו בתקציב הנוכחי הושלמו בעיקר ממקורות חד־פעמיים, צילום: ענבל מרמרי

גם בגזרה המאקרו־כלכלית כחלון לא ניצל את שעת הכושר בתבונה, אם נתבונן בסעיפים הקטנים והבלתי יעילים שממשיכים לשאוב מיליארדי שקלים. במשרד האוצר יודעים שכלכלה היא דבר מחזורי: יום אחד אתה על הגל ‑ הצמיחה והתעסוקה במצב טוב, האבטלה בשפל, הכל נפלא ‑ אבל בכל רגע יכול לצוץ משבר עולמי, אירוע ביטחוני או משבר כלכלי מקומי ולשנות את התמונה. ההבנה הזאת היתה צריכה לגרום להם להיערך ליום סגריר. כשהמשבר יבוא, כדאי שנהיה מוכנים.

שעת הכושר הזאת הוחמצה. במה זה מתבטא? קודם כל ביעד הגירעון, שגדל מ־2.5% ל־2.9% בשנה הבאה. אמנם, החוב הכולל ירד בשנה שעברה, אולם זה בעיקר בזכות עודפי הגבייה והריבית הנמוכה. באוצר מעריכים שאם הצמיחה וההכנסות יהיו גבוהות, החוב יגדל בשנה הבאה רק במעט. אם המציאות תהיה פחות ורודה, הוא עלול לגדול יותר, ולהגדיל גם את תשלומי הריבית. חשוב לומר שעצם הגדלת ההוצאות אינה דבר שלילי, שכן הן משמשות למילוי צרכים רבים של המשק שהוזנחו במשך שנים. הבעיה היא שהגדלה זו נעשתה על חשבון הגירעון, במקום באמצעות הגדלת מסים. כהמשבר יגיע ‑ והוא יגיע ‑ תידרש העלאת מסים; אבל זה כבר יהיה כנראה במשמרת של מישהו אחר.

כשמתבוננים בתחזית האוצר עד שנת 2022, רואים שלמרות צעדי ההתכנסות של התקציב הנוכחי, בכל אחת מהשנים הבאות יהיה צורך למצוא מקור הכנסות למיליארדי שקלים. ב־2022 יחסרו הכנסות ממס בהיקף של 10.6 מיליארד שקל. איך זה ייתכן? המקורות שחסרו בתקציב הנוכחי הושלמו בעיקר ממקורות חד־פעמיים.

את הדוגמה העלובה ביותר לכך ראינו כאשר מנכ"ל האוצר התחנן לכסף מאנשי קק"ל. ההשפלה הפומבית הזאת דווקא הביאה בסוף לשינוי יסודי ביחסי המדינה עם קק"ל, אבל כל שאר הסכומים יגיעו ממשחקים תקציביים, כמו משיכת הכספים של רשות שדות התעופה ושימוש בהכנסות הטוטו, שאמורות לשמש בשנים הבאות למימון של תשתיות.

שר אוצר שסוגר תקציב בדרך כזו רק מגלגל את הבעיות הלאה, בתקווה שלא יהיה שום ברוך. תקציב קשה? זו ההגדרה לתקציב קל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות