כולם יודעים שאסור לעשן במטוס. אז למה עדיין יש בו מאפרות?

זה לא חדש שאסור לעשן במטוסים: נסו - ותגלו כמה מהר יתנפלו עליכם הנוסעים סביבכם, הדיילים ובנמל היעד יחכה לכם גם קנס שמן ומוצדק שיכול להגיע בקלות לאלפי דולרים. אז אם כולנו יודעים מה מחיר הדלקת סיגריה במטוס, למה כמעט בכל מטוס יש מאפרה בשירותים?

יש לכך שתי סיבות. הראשונה נובעת מכורח המציאות: יש אנשים שעדיין מעשנים במטוס, והשירותים הם המקום המועדף עליהם, בו לא יספגו את זעמם של שאר הנוסעים. התופעה נפוצה במיוחד בחברות תעופה שמתמקדות בטיסות פנים-ארציות, ופחות בחברות גדולות עם נתיבים בינלאומיים: בארה"ב, למשל, ישנם משתמשי גראס שרוצים לעשן בטיסה - כדי להקל על כאב כזה או אחר או כדי לקבל סוטול של 30 אלף רגל.

מסיבה זו, המאפרה עדיין שם: בלעדיה, היו מושלכים בדלי הסיגריות על הרצפה, לפח הניירות או לאסלה. בעוד שהאפשרות השלישית אינה בעייתית, השתיים האחרות יכולות לגרום לשריפה במטוס - אחד מתרחישי החירום המסוכנים ביותר.

מטוסים מלאים בחומרים דליקים (גם ללא הדלק במיכלים): ציפויי פלסטיק בתא הנוסעים, חומרי בידוד בין התא ודופן המטוס ועוד. שריפה קטנה יכולה להתפשט במהירות, לשרוף כבלים ורכיבים קריטיים ולהפיל את המטוס. ביולי 1973 נאלץ מטוס בואינג 707 של חברת ואריג הברזילאית לבצע נחיתת חירום בריו דה ז'נרו בעקבות שריפה שפרצה בתא הנוסעים; 123 איש נהרגו, כשרובם מתו משאיפת עשן ולא מהפגיעה בקרקע. תחקיר האירוע גילה שהשריפה פרצה בתא השירותים, ככל הנראה כתוצאה מסיגריה שהושלכה לפח. לפיכך, מעדיפות חברות התעופה להשאיר מאפרות בשירותי המטוס.

הסיבה השנייה היא שאין להן ברירה: מנהלת התעופה הפדרלית בארה"ב, רגולטור זריז מאוד כשמדובר בתיקון ליקויים קריטיים, לא ממהר לעדכן הגדרות כלליות; ברשימת ציוד המינימום שצריך להיכלל בכל מטוס לשימוש בציבור, מוגדרות במפורש מאפרות. מסיבות אלה, תמצאו לעתים קרובות מאפרות במטוסים.