גמר ה-NBA: יריבות ללא טינה

ארבע סדרות הגמר הרצופות בין גולדן סטייט לקליבלנד בגמר ה-NBA הן חסרות תקדים בספורט האמריקני המקצועני, אבל למרות ההיסטוריה והסיפורים שנוצרים במהלך הסדרות, לא מורגשת יריבות של ממש בין אלופות המזרח והמערב.

היריבות בין לוס אנג'לס לייקרס לבוסטון סלטיקס לוותה באינספור סיפורים אייקונים, מהתעלולים של רד אאורבך, פורצי הדרך ביל ראסל וקארים עבדול ג'באר, היריבות הספורטיבית של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד, המכות במפגשים ומקץ עשרים שנה גם הסדרות בין הקבוצה של קובי בראיינט לזו שהנהיג פול פירס. חסרה השנאה שהיתה ביריבות בין מייקל ג'ורדן והשיקגו בולס לבד בויז של דטרויט פיסטונס בהנהגת אייזיאה תומאס. בין קליבלנד לגולדן סטייט אין אפילו את הטינה שהיתה ביריבויות פנימיות במזרח, כמו בין הניו יורק ניקס לאינדיאה פייסרס רג'י מילר או למיאמי היט בשנות ה-90'.

 

לא מרשימות

ביחס לסטנדרטים שהציבו בעונות הקודמות, גם גולדן סטייט וגם קליבלנד לא הרשימו במיוחד העונה. את העונה הסדירה לא סיימו בראש האזור, שתיהן הפסידו מספר פעמים בדרך לגמר האזורי ובגמר האזורי עצמו, שתיהן נקלעו לפיגור 3:2 וניצחו משחק שביעי בחוץ מול יריבה פצועה.

כמובן שכשאותן קבוצות נפגשות ארבע פעמים ברציפות בסדרת הגמר, נוצרים נרטיבים שונים. סדרת הגמר של 2015 עמדה בסימן חזרתו של לברון ג'יימס לקליבלנד מול השאלה האם קבוצה שמסתמכת על קליעות מהשלוש, יכולה לזכות באליפות. בנוסף עמדה זווית משחק השח בין המאמנים בשנתם הראשונה, כשלפני העונה סטיב קר בכלל הציע לדייויד בלאט להיות העוזר שלו. סדרה בה שני כוכבי קליבלנד חסרו בגלל פציעות ושהוכרעה בזכות אנדרה איגודלה, שקטף את ה-MVP.

הסדרה ב-2016 תיזכר כזו שבה לברון ג'יימס מגשים את הנבואה ומביא את האליפות לקליבלנד מול קבוצה ששברה כמעט כל שיא היסטורי קבוצתי. סדרה שבסיום המשחק השביעי, דריימונד גרין שכנע את קווין דוראנט להצטרף לווריירס. דוראנט הרג את קאבס בסדרה של 2017 וזכה בה ב-MVP של הגמר.

 

בין קבוצה לשחקן

היריבות האמוציונאלית ביותר היא בין הקאבס לדריימונד גרין. בתודעה של הווריורס, אלמלא גרין הורחק מהמשחק החמישי בסדרת הגמר של 2016 על פגיעה בלברון ג'יימס, גולדן סטייט היתה זוכה באליפות. גרין נוטה להטריל את הקאבס ואת לברון במשחקים, שניהם מטרילים אחד את השני במדיה חברתית והקהל שורק קצת בוז. שם בערך זה נגמר. מחוץ למגרש ג'יימס וגרין חברים ויש להם פרויקטים משותפים. זאת לא טינה שבין ג'ורדן לאייזיאה תומאס למשל, שנשמרת גם יותר מרבע מאה אחרי המפגשים האלימים ביניהם. בתכנית רדיו מקומית, כמה שעות לפני המשחק השלישי בסדרה השנה, אייזאה תומאס טען שלברון ג'יימס יותר טוב ממייקל ג'ורדן ושבעיניו בכלל קארים עבדול ג'באר הגדול מכולם. גם בין לברון וקווין דוראנט, השחקן שלמעשה שינה את הדינמיקה בסדרות בין הקבוצות, יש יחסים טובים. אז פה ושם יש קצת טראש טוק בין סטף קרי ללברון או לקנדריק פרקינס או עבירה מיותרת של טריסטן תומפסון, אבל אין שנאה תהומית בקליבלנד לגולדן סטייט.

צווארון כחול מול היי טק

הקהל של קליבלנד חם ונכון שמדובר בעיר שמזוהה עם צווארון כחול מול גולדן סטייט שעוברת מאוקלנד לסן פרנסיסקו ומזוהה עם הכסף של סיליקון ואלי. רק שהיריבות הגדולות של הקאבס הן עם קבוצות אחרות ממדינות סמוכות ממידל אמריקה, כמו אוניברסיטת מישיגן או עם פיטסבורג סטילרס.

מידי שנה קליבלנד מאמצת סלוגן אחר שיאחד את העיר סביב הקבוצה. הנרטיב לרוב נע בין להילחם או אול-אין, כולם בשביל אחד, "לעשות כל מה שצריך", כשתמיד זה מגיע מהמקום של האנדרדוג.

גולדן סטייט וקליבלנד שונות מאוד בתרבות הארגונית. בגולדן סטייט מקדשים שקט תעשייתי והמשכיות. הקבוצה נבנתה לאט, בשיטתיות, דרך הדראפט ועם מאמן שניזון מפילוסופיות המשחק והחיים של פיל ג'קסון וגרג פופוביץ'. זה לא שאין תלות בכוכבים או שפציעות לא משפיעות, אבל בדרך כלל הדברים נסגרים כלפי פנים והספינה ממשיכה להפליג קדימה. כמובן שזה יותר אפשרי כשיש בחמישייה ארבעה שחקנים שכנראה יגיע להול-אוף פיים. קליבלנד לעומת זאת פרנצ'ייז שמתלוי בקפריזות של לברון ג'יימס ומתנהל בלחץ מתמיד ובחשש שכל רגע לברון יכול לקום ולעזוב. פיטורים, עזיבות, טריידים בלתי פוסקים ומאז שהודיע שהוא חוזר הביתה, בלי סוף רחש בחש על מה יהיה בעונה הבאה.

זו אולי גם מהות היריבות או המאץ' אפ, אם אפשר לקרוא לזה כך. קבוצה היסטורית מול שחקן היסטורי.למעשה, ההשוואה למייקל ג'ורדן, מאפיינת הן את לברון ג'יימס עם שמונה הופעות רצופות בגמר המזרח ואת גולדן סטייט ווריורס ששברו את שיא הניצחונות של שיקגו ושושלת הניצחונות שלהם קוראת תיגר על זו של הבולס.

משווים לא מעט את הדור הזה של הספורטאים למייקל ג'ורדן שלא לקח צד פוליטי והתמקד בצד המסחרי. "זו היתה תקופה אחרת" אמר קר ששיחק לצד ג'ורדן בשיקגו שוברת השיאים. "מייקל עשה דברים גדולים, תרם מיליונים לצדקה, אבל היתה הרבה פחות חשיפה. זה עידן שונה מבחינת מדיה חברתית".

למעשה, יש הרבה מהמשותף בתפקיד של לברון ושל גולדן סטייט בחברה האמריקנית כיום. שניהם מייצגים את הגל הרביעי של ספורטאים אקטיביסטים שמנצלים את הפלטפורמה שלהם כדי להעלות סוגיות חברתיות. לברון הוא אחד המנהיגים של האקטיביזם. ספורטאי שלא חושש לדבר ולפעול נגד אלימות שוטרים, נגד אפליה ונגד הנשיא דונלד טראמפ. בין המשחקים באוקלנד למשחק השלישי בקליבלנד, הנשיא דונאלד טראמפ הודיע שלא יזמין את פילדלפיה איגלס לבית הלבן למרות שזכתה בסופרבול. גם לברון ג'יימס וגם גולדן סטייט ווריורס בהנהגת המאמן הווקאלי סטיב קר יצאו כנגד הנשיא. מעבר לנושאים של המחאות, גם לברון וגם קר זועמים על הדרך המפלגת של טראמפ והשימוש שלו בספורט כדי לפלג.

"ספורט תמיד מאחד", ענה לי סטיב קר במסיבת העיתונאים שלפני המשחק השלישי. "זה אחד הדברים היפים בספורט. אתה רואה מה שהאיגלס עשו בפילדלפיה וכמה כולם היו שמחים. ספורט גורם לאנשים להיות ביחד. מה שקורה זה שעכשיו אנחנו חיים בזמנים מעניינים פוליטית, בלשון המעטה, ויש לנו הרבה ספורטאים שלא מפחדים לדבר. אבל ספורט תמיד היה דרך נהדרת לאחד בין חברים, משפחה, קהילה וכל אחד אחר". כך שאולי המסר מהסדרה הזו זה שיש מספיק שנאה באמריקה גם מבלי לחפש אותה איפה שאין.