מוזיאון הטשטוש: תערוכה שנועדה לבלבל את צופיה

דיסאוריינטציה - חוסר התמצאות במרחב - היא תחושה שאנו נוטים לייחס לה בעיקר משמעויות שליליות: חוסר ביטחון, בלבול או תלישות. אבל האמנית הצרפתייה טטיאנה טרובה (Tatiana Trouvé) מוצאת בה גם צדדים חיוביים. “דיסאוריינטציה היא גם דרך לייצר הסתכלות חדשה, למצוא דרכים חדשות. וצריך לזכור שגם כשחשים דיסאוריינטציה, נמצאים תמיד בין שני ממדים קבועים — השמים והארץ”.

התערוכה החדשה של טרובה “האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה”, המוצגת במוזיאון פתח תקווה לאמנות (עד סוף ספטמבר), במסגרת העונה המשולבת ישראל־צרפת 2018 (*להשאיר את הקרדיט), מצליחה לעורר אצל המבקרים בה את התחושה המדוברת - על צדדיה השליליים וגם החיוביים.

מבנה ארעי אבל חזק

טרובה (50) נולדה באיטליה. את רוב שנות ילדותה בילתה בסנגל ובהמשך למדה אמנות בהולנד. בתום לימודיה הגיעה לפריז ומאז היא שם. “שבוע אחרי שהגעתי החברים שהיו לי בעיר עזבו לניו יורק ותכננתי לעזוב איתם. אבל אז קיבלתי הזמנה לתערוכה, ומאז עברו 20 שנה”, היא צוחקת.

בעשרים בשנים הללו הפכה טרובה לאחת האמניות הצרפתיות הפעילות והמוערכות ביותר. היא הציגה בחללי האמנות החשובים בעולם כמו מוזיאון הפומפידו והביאנלה לאמנות בוונציהוזכתה במגוון רחב של פרסים.

עבודתה מתאפיינת במיצבים גדולים, לעיתים כאלה שהיא עובדת עליהם במשך כמה שנים, ושמכילים לא פעם אלמנטים אדריכליים שונים.

עבודה בתערוכה “האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה” | צילום: אוראל כהן

התערוכה בישראל מתפרשת על פני שני חללי המוזיאון המרכזיים. בראשון היא מציגה עבודה שנעשתה במיוחד לתערוכה, סדרה של אובייקטים פיסוליים שנראים כמבני מחסה ארעיים המפוזרים על פני קרקע שבורה ובקועה. בחלל השני מוצג פרויקט שהוצג בעבר במקומות אחרים בעולם בשם Prepared Space, הנראה כמפת ניווט גדולה הפרושה על פני החלל כולו — הקירות, הרצפה והתקרה.

“המבנים אולי נראים שבירים, רעועים וכאלה שעשויים לעוף ברוח, אבל בעצם הם מאוד חזקים”, מספרת טרובה על העבודות בחלל המרכזי. “הם עשויים ברונזה או אלומיניום שהם חומרים עמידים. הניגודיות הזו מייצגת עבורי את הרעיון שכל מקום יכול להיות בית, את העובדה שאנחנו כאנשים שייכים לבית אחד שהוא העולם, ובמקביל העולם שייך לנו, לאנשים”. הרצפה השבורה שעליה מוצבים המבנים מתחברת לכל הרעיונות הללו”.

טטיאנה טרובה. "למצוא דרכים חדשות במרחב" | צילום: אוראל כהן

הרצפה אמורה לייצג סביבה של אחרי אסון טבע? , חזון אפוקליפטי כלשהו?

“זו יכולה להיות אפשרות, אבל זו גם שבירה שיכולה להיעשות על ידי האדם. יש מבנים שמוצבים ממש בין החרכים של הקרקע, ובעקבות השברים הללו המבקרים בתערוכה לא משוטטים בדרך הרגילה בה מבקרים בתערוכה, אלא צריכים לשים לב, לקפוץ, להיזהר לא ליפול. להתעמת עם המצב באופן פיזי”. ביליתי הרבה זמן בלבנות את העולם השבור הזה”.המבנים הארעיים שניצבים על פני הקרקע השסועה של טרובה מעוטרים במפות שונות. “זו הדרך בה אני מנסה לחבר את המבנים הצנועים הללו למשהו מאד קוסמי. לחזק את האמירה לפיה לא משנה היכן אתם בונים את הבית שלכם – אתם חלק מהעולם. יש מבנים עליהם מוטבעות מפות ההגירה הראשונות שציירו אנשי שבט המאיה במקסיקו, מפות אסטרונומיות עתיקות, מפות ניווט שונות. העניין שלי במפות ישנות החל בפרויקט קודם שעשיתי בסנטרל פארק בניו יורק, עבורו ביצעתי מחקרים שונים כדי לגלות איך אנשים החלו לנוע באמצעות מפות בעולם”.

העובדה שאת בעצם מהגרת, שאת לא חיה בארץ הולדתך, גורמת לך להתעניין יותר בנושאים האלה?

“אני לא חושבת. זה נכון שנושא המהגרים הוא אחת האסוציאציות הראשונות שעולות מתוך החלל אבל היא לא היחידה. הדגש מבחינתי הוא באמת על נושא הדיסאורינטציה, שמקבל משמעות אחרת בחלל התערוכה הנוסף. ואני באופן אישי באמת רוצה לעבור לגור בכל מדינה אליה אני מגיעה. אני חולמת לגור ולעבוד ביפן, בברזיל, באוסטרליה. אבל בינתיים אני תקועה”, היא צוחקת.

החלל השני יוצר גם הוא דיסאוריינטציה אבל באופן שונה לחלוטין. בעוד בחלל המרכזי צריך להיזהר כדי לא ליפול בין השברים או להיתקל במבנים - בחלל השני אין סכנה פיזית, אלא בעיקר אשליה אופטית שגורמת להתהלכות בו להיות מאתגרת.

להציג למרות הפוליטיקה

את התהליך שהוביל להצגת התערוכה בישראל החלה טרובה כבר לפני שנתיים, יחד עם האוצרת הדס מאור והאוצרת הראשית של המוזיאון דרורית גור־אריה. “אמרתי להדס שיש לי רעיון קצת משוגע”, היא מספרת, “משהו לגמרי ניסיוני. אבל שמחתי לשמוע הוא מתאים לתכנים שעוסקים בהם באופן שוטף במוזיאון כמו בית, קרקע, זהות ושייכות. צוות המוזיאון היה מעורב מאד בתהליך, משהו שכבר קשה למצוא בהרבה מוזיאונים אחרים בעולם”.

לקראת הצגת התערוכה בישראל הופעל על טרובה לחץ לבטל אותה מצד גורמים שאינם תומכים במדיניות הפוליטית של ישראל. “אני מבינה את זה”, אומרת טרובה. “אני בעצמי לא מסכימה עם המהלכים הפוליטיים של נתניהו, אבל מבחינתי היה הרבה יותר נכון כן לבוא, כן להציג וכן לדבר עם האנשים פה מאשר לבטל. לדעתי יש חשיבות שאמנים יציגו עבודות שלהם גם במקום שבו הם לא לגמרי מסכימים עם מה שקורה במדינה”.