אתה ראשון, יא סלאח

נבחרת מצרים בכדורגל רכבה למונדיאל הראשון שלה מזה 28 שנים על גלי ציפיות והתלהבות מעריצים.

כעת היא שבה הביתה אחרי שהפסידה בכל המשחקים - אכזבה לא מבוטלת עבור מדינה שלוקחת ברצינות רבה הן כדורגל והן גאווה לאומית. כעת נפרץ הסכר לגלי האשמות, שלא פסחו על איש.

זה אולי מובן, אבל זה לא יעיל. ההתנהלות הזו עלולה לחבל בהפקת לקחים חשובים המסוגלים לסייע לא רק למצרים, כי אם גם לכלכלות מתפתחות אחרות, לממש את הפוטנציאל הרב שלהן, ולא רק בכדורגל.

השיעור הראשון הוא על ניהול ציפיות. לקראת גביע העולם הורעפו מחמאות, ובצדק, על כוכב הנבחרת, מוחמד סלאח, שהיה שחקן השנה בפרמייר ליג והפך למושא הערצתם של מיליוני מצרים. אם מוסיפים לכך את העובדה שמצרים לא הצליחה להתברג במונדיאל מאז 1990, הציפיות עתה עלו בהרבה על ההישגים שהנבחרת היתה מסוגלת להם.

טיפחו תקוות גדולות מדי

עניין נוסף זו פריקת הכתף של סלאח, שאילצה אותו לפרוש מגמר ליגת האלופות של ליברפול נגד ריאל מדריד והושיבה אותו על הספסל במשחק המכריע הראשון של מצרים ברוסיה, נגד אורוגואי.

ועדיין, המצרים לא איבדו תקווה, או אולי טיפחו תקוות גדולות מדי, ולבסוף התאכזבו מעבר למה שאמורים היו להתאכזב. אכזבה בסדר גודל כזה עלולה להוביל לציפיות לבצע תיקון יתר לכיוון השני.

הלקח הנוסף הוא לנצל את נקודות החוזק על מנת לאפשר גיוון. התקווה של המצרים להצלחת נבחרת הכדורגל שלהם גם אחרי הפציעה של סלאח, לא נבעה מהמחשבה כי קיים נשק סודי אחר שממתין להדהים את ההמונים. ההיפך הוא הנכון. תוכנית המשחק המשיכה להסתמך במידה רבה על סלאח, שהכישרון שלו ידוע היטב, אך אשר לא הצליח לממש את מלוא הפוטנציאל שלו.

הטקטיקות של הנבחרת לא נתנו מענה מהיר מספיק לחוזק היריב. במקום לגוון מתוך עמדה של חוזק, המנהלים נתקעו בתהליך של "אנרציה פעילה" - הם ניסו לעשות יותר, אבל לא ויתרו על הגישה המובנית שלהם, למרות שהיא נתקלה באתגרים מהותיים.

הלקח השלישי הוא לגמור את העבודה. במשחק האחרון של מצרים בגביע העולם - הפסד של 2:1 לסעודיה שדרדר את הנבחרת לתחתית הבית שלה, שני הגולים של היריבה הושגו בסוף כל מחצית. ככל שנקף המשחק, הנבחרת הלכה ואיבדה ריכוז. גרמניה עשתה טעות דומה, והיא עלתה לה בשני גולים לדרום קוריאה בסוף המחצית.

הטקטיקה הזאת לא עובדת בכדורגל, וגם לא בעסקים, בקביעת מדיניות או בכל תחום אחר. הסוד להצלחה בת־קיימא הוא לא לוותר עד שנשמעת שריקת הסיום.

החזקות איבדו את הדומיננטיות

 

הלקח האחרון מחוויית המונדיאל של מצרים הוא שמגע בינלאומי יכול לשחק תפקיד מרכזי בהגדלת ההון והמשאבים הפנימיים. שחקנים שבדומה לסלאח קיבלו הזדמנות לשחק בחוץ בליגות תחרותיות מאוד, יכולים להעמיק ולהרחיב את כישוריהם, זאת תוך פיתוח הבנה אסטרטגית רחבה יותר של המשחק. זה מעמיד אותם בפוזיציה טובה יותר לשפר את הביצועים של הנבחרת הלאומית בתחרויות אזוריות ועולמיות.

התנודתיות הגבוהה של שחקנים בעולם כבר תרמה להתכנסות של דרגת הכישורים של מדינות, שבאה לידי ביטוי באובדן הדומיננטיות של קבוצות חזקות מסורתית כמו ארגנטינה, ברזיל, צרפת, גרמניה, איטליה וספרד. ואכן, איטליה לא הצליחה להתברג לגביע העולם, גרמניה הפסידה בשלב הבתים, וארגנטינה קיבלה הלם רציני.

מאמצים גדולים יותר נדרשים על מנת לנצל הזדמנויות בינלאומיות לפיתוח הון אנושי כדי להחזיר הביתה את הידע והניסיון שנצברו וכדי להפיץ את מה שנלמד לאנשים נוספים בבית. זה תקף לגבי כדורגל וגם לגבי תחומים רבים אחרים, החל בתהליכים עסקיים וכלה בטכנולוגיה.

העובדה כי מצרים הצליחה להשתלב במשחקי גביע העולם בכדורגל הוכיחה כי המדינה מסוגלת להתחרות ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר. במקום להתייחס להפסד כאל כישלון, על המצרים להתייחס לכך כאל חוויה לימודית, כזו שיכולה לתרום בהובלת המדינה על רקע שאיפותיה לממש באופן שלם יותר את הפוטנציאל הבלתי מבוטל שלה במגוון חזיתות. למעשה, את הלקחים שהופקו מהאכזבה הזאת אפשר ליישם הרבה מעבר לכדורגל, והרבה מעבר למצרים.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של אליאנץ, פרוג'קט סינדיקט 2018, מיוחד ל"כלכליסט"