אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

מבחן רכב: איכות חיים בפקקים של הבוקר

פיג’ו 508 אינה מכונית לצאת איתה לקמפינג, אלא להעביר בסטייל את הפקקים בדרך לעבודה. היא מרווחת, חסכונית ושומרת על ערכה לאורך זמן. העיצוב ספורטיבי, אך תיבת ההילוכים לא הכי חלקה

29.07.2018, 23:03 | תומר הדר

קשה מאוד למצוא עמדה נורמלית לניפוח צמיג במונאקו. כי במונאקו הכל עולה כסף. הרבה כסף. את הכסף גוזלים בחוכמה: בקבוק קולה אינו יקר. לפתוח אותו עולה כסף; הרחצה בים היא חינם. להיכנס לחוף עולה הון; אוויר לצמיג הוא חינם. השימוש בו עולה כסף. בכביש שיורד למונאקו יש מוסך. מוסך ישן, הרבה שנים שם, עסק משפחתי. מתברר גם שהוא מוסך יחיד. על הליפט יש שתי מיני ישנות, אוסטין הילי 3,000 ופרארי 250 ללא רישוי. בכל העולם יש פחות מ־40 פרארי כאלה, אחת מהן הגיעה לטיפול, כולל אוויר בצמיגים. היום האוויר חינם, כי המוסך כבר דפק קופה על הפרארי. אפשך להמשיך לעלות בכביש לגרנובל, עם פיג'ו 508.

קראו עוד בכלכליסט

למכוניות משפחתיות של פיג'ו יש הרגל כזה להפוך לדינוזאורים: 403, 404, 405, 406, כולן מזדקנות מהר מאוד. חלקן כמו 404 הופכות לסוסי עבודה נאמנים, חלקן נעלמות. הפעם תהליך ההיכחדות אינו אשמת פיג'ו, אולי קצת. זו אשמת רכבי הכביש־שטח, כולם רוצים ג'יפון, לעתים בלי שום הצדקה. פיג'ו מייצרת גם ג'יפונים, אך גם את 508. החדשה. למה? כי בעולם יש ציי רכב, אנשים שמבלים שעות על גבי שעות במכונית, בפקקים, כשבחיקם נחה כוס שתייה. הם צריכים מנוע חסכוני, מרווח פנימי, מכונית שלא תנקר עיניים ותהיה נוחה. עם זאת, יש בעיה. פיג’ו צריכה להחליט מה היא רוצה להיות: יש יצרנים אירופים וגם יפנים שהחליטו שהם לא רוצים להיות במשחק, ראו ערך ניסאן. נמאס להם, הם לא במשחק הזה יותר, הם מייצרים ג'יפונים. ויש יצרנים שנשארו. הבעיה היא שהם גרמנים, כלומר הם הסמן הימני של השוק, הם מייצרים מכוניות שהן איכותיות, אמינות, לא ממש מתבלטות. בקיצור הם כולם מייצרים ברמה זו או אחרת פולקסווגן.

אבל פיג'ו אינה פולקסווגן. פיג'ו לא יכולה להתחרות בגרמנים, וגם לא רוצה. לפיג'ו יש נשק: נחשקות. אנשי פיג'ו מתים שתתאהבו ב־508, גם אם אתם אנשים משעממים, גם אם אתם יושבים בפקק. ההיגיון של הגרמניות זה לגרמנים, פיג'ו מייצרת מכוניות שמחות. ונועזות. קצת קשה למכור מכונית שאינה רכב כביש־שטח ולדבר על סגנון חיים. מעט מביך לדבר על קמפינג וחיים אורבניים ושטויות כאלה כשהמכונית אינה ג'יפון. אבל גם יותר קל, כי פיג'ו לא מרמה ולא מסתירה: זו מכונית לעבודה. היא צריכה להיות מרווחת, חסכונית, בעלת שמירת ערך גבוהה ויכולת הישרדות.

אי אפשר לדעת איך כמה וכיצד 508 תשרוד, אבל היא נאה. מרכב ארבע הדלתות שאפיין את הדגמים הקודמים נעלם. עכשיו יש ל־508 חמש דלתות. הישבן שלה רחב, סקסי, כמעט מזכיר ישבן של פורד מוסטנג. מקדימה אותו סיפור: חרטום מפוסל ובולט.

508 החדשה קצרה מהדור הקודם בלא פחות משמונה סנטימטרים. היא גם נמוכה יותר. הפעם בפיג'ו מסתפקים בשתי רמות אבזור. פנים הרכב משודרג, כלומר הוא מיישר קו עם דגמים אחרים של פיג'ו. אותם הגימיקים, שכוללים בין היתר הגה קטן שיושב מתחת ללוח המחוונים. ברכב כזה הוא עשוי להיות קטן מדי, קל להתלהב, לסובב מהר, לעצבן את 508 בכבישים המפותלים של גרנובל. חבל ליפול לנחל, זו ירידה של 100 מטר והמים קרים. השליטה מתבצעת באמצעות מסך מגע בקוטר 8 אינץ', בדומה לדגמי פיג'ו אחרים. התפעול פשוט להפליא, בין היתר מכיוון שהמסך עצמו שולט במספר יחסית מועט של פונקציות. לא עקב היעדר אבזור אלא עקב היעדר סיבוך.

הכל נהיר, רגיש למגע.

המושבים מעולים, תפעול ידית ההילוכים וההילוכים פחות. משום מה התיבה האוטומטית בעלת שמונה המהירויות מעט הססנית, אך כשיש 180 כוחות סוס זה לא נורא. מגרעת אחת לתא נוסעים: ליושבים מאחור יש מעט מקום לראש, מחיר שיש לשלם על מזבח העיצוב הספורטיבי. תא המטען ארוך מאוד, אך לא עמוק. את רוב החפצים הוא יאכלס בלי בעיה.

ואיך התנהגות הכביש של 508? הרבה יותר טובה מרכב כביש־שטח, גם מרכב כביש־שטח של פיג'ו. 508 מיועדת לנסיעות ארוכות, שם היא מרגישה הכי טוב. יש לה את היכולת לא לעייף, לא להוציא משלווה. אף שמדובר במכונית עממית, בדיוק כמו כל קודמותיה, 508 משדרת תחושת ביטחון נדירה, שילוב של הנדסת שלדה טובה ורמות גבוהות מאוד של אחיזה והיזון חוזר. עם זאת, אין להיסחף: ההגה הזעיר חסר תחושה, ולפעמים 508 מפתיעה כשצריך להדק סיבוב בפתאומיות מול משאית קטנה עמוסה חומרי בניין. אולי בגלל זה ברח לה האוויר, בגלל הפחד.

רעש, בגרסת הבנזין, קשה למצוא. גרסת הדיזל מעט רועשת יותר. גרסת הפלאג־אין היבריד שתגיע בעתיד צפויה לפתור הכל. בדומה לדגמי עבר של פיג'ו, שהציעו משהו מיוחד בכל הקשור באיכויות נהיגה, גם 508 מצליחה להרים. אך על כך יש לשלם: בנסיעה עירונית מכונית המבחן התרסקה מעט על בורות.

בסופו של דבר 508 מצליחה לעשות את מה שהגרמניות עושות, כלומר היא נוחה מאוד. העיצוב שלה מרשים. יש לה תא נוסעים טוב מאוד וגם מנועים טובים. בעולם של ימינו זה אומר שהיא תצליח לגרום לקונים הפוטנציאליים להבין את מה שאף אחד לא רוצה לומר בקול רם: רכבי כביש־שטח הם בפירוש פחות טובים ממכוניות סדאן מקבילות. הם פחות נוחים, פחות מרווחים, וההתנהגות שלהם פחות טובה. הבעיה היא בדיוק מה שנכתב בהתחלה: 508 מצליחה לעשות את מה שעושה אינסיגניה וגם את מה שעושה פאסאט. אולי גם את מה שעושה אאודי A4. המכוניות הללו שומרות על הגחלת וממשיכות להימכר במקום בו יצרנים אחרים נכשלו, כלומר כי הן גרמניות. 508 אינה נופלת מהן, אך גרמניות עולות ביוקר. 508 החדשה ללא ספק עברה לשחק במגרש של אאודי A4, לאחר שבעבר התמודדה מול מאזדה 6 ודומותיה. האם הקונים ישלמו מחירי אאודי על 508? את זה נראה בשנה הבאה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות