לה איזראליין

ום שיק צרפתי לא חיכה לי במפגש שערכו הפעילים הפוליטיים שהצמיחה העלייה הצרפתית. מלכתחילה הוא נקבע בבית לנ"י השגרתי למראה ברחוב קינג ג'ורג' הסואן בתל אביב. הדרך אל האולם שבו נערך המפגש עברה במבוך מסדרונות חסר היגיון שהזכיר סניף של ביטוח לאומי. לבסוף הגעתי לחלל מוצף אור ניאון לא מחמיא, שבמרכזו עמד שולחן תקרובת. לא מקרונים מעודנים המתינו שם, גם לא שרדונה צונן. על השולחן, מון דיו, הונחו כלים חד־פעמיים מהזן הזול ביותר ובקבוקי שתייה מהסופר. המחווה היחידה למולדת הישנה היתה קרואסונים במקום בורקס. וגם הם, איך נאמר, לא הגיעו במשלוח מיוחד מפריז. מי שרצה עדות להתערות של העלייה הצרפתית בישראל, הנה היא מוטלת בצלחות חד"פ.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

את המפגש ארגן Aleinu, גוף פוליטי שהקימו עו"ד יום טוב כלפון ואריה אביטבול. "ישראל היא סוג של פדרציה מלאה בשבטים, שלכל אחד מהם יש ייצוג: לדרוזים, לבדואים, לאתיופים, לרוסים. רק לצרפתים שעלו בשנים האחרונות אין ייצוג", מסביר לי כלפון, "ואנחנו לא יכולים יותר לסמוך על מישהו שיעשה בשבילנו. לכן הקמנו את 'עלֵינו'. אנחנו לוקחים אחריות על עצמנו".

הבחירות לרשויות המקומיות בשבוע הבא הן יריית הפתיחה הפוליטית. לראשונה ינסו עולים מצרפת להשתחל במספרים גדולים למועצות ברחבי הארץ, בעיקר בערים "צרפתיות" שבהן יש ריכוז עולים גבוה כמו תל אביב, נתניה, בת ים, ירושלים, אשקלון, אשדוד וחדרה.

הדרישה המרכזית שעולה בפתח הדיון היא התאמת סל הקליטה לעלייה מצרפת. "זאת לא העלייה מאתיופיה או מרוסיה", אומר כלפון, "ובגלל שאין מדיניות טיפול נכונה יש גם ירידה מאוד גדולה. כל מנגנון הקליטה מותאם לרוסים. שרת הקליטה הנוכחית והשרים שקדמו לה היו רוסים. כך גם כל הפקידות והמנגנון, למרות שבמספרים העלייה מצרפת לא פחות גדולה.

"זה ניכר במשרד הבריאות, למשל, שבו מכירים רק בשיטה האנגלוסכסית והרוסית. הפקידים לא קוראים צרפתית ולא מוכנים לתת רישיון לרופא מומחה שמציג תעודות בצרפתית. כך גם לגבי אחיות מצרפת. אנשים למדו, אבל התעודה לא מוכרת בארץ. בעיה גדולה נוספת היא התאמת מערכת החינוך לעלייה הצרפתית. בצרפת הילדים לומדים עד ארבע או חמש. שם הצהרון בכלל מתחיל מחמש אחר הצהריים כדי שההורים יוכלו לעבוד. כאן ילדים מגיל תשע ואפילו צעירים יותר מתחילים להסתובב ברחוב ונוצר נוער במצוקה. שינוי המצב אפשרי רק אם יהיה לנו כוח פוליטי".

עד כאן ההסכמה רחבה, אבל מכאן ואילך אני אלמד שעולים צרפתים אינם עשויים קרואסון אחד. כלפון מכנס את כולם ומציג בפני הנוכחים את אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת קעליטה (Qualita בצרפתית) העוסקת בסיוע לעולים. קנדל פותח את נאומו בנפוליאון בונפרטה "שהעניק זכויות שוות ליהודים וזאת הסיבה שהקהילה היהודית שגשגה בצרפת". הוא ממשיך בקו ההיסטורי, מזכיר את הרצל שכתב בפריז את "אלטנוילנד" ודוהר למשפט דרייפוס ולאנטישמיות של האלף הנוכחי, שהובילה את יהודי צרפת לישראל.

בשלב הזה קלוד גרונדמן ברייטמן, נשיאת הקמפוס הפרנקופוני במכללת נתניה, מבקשת לדבר תכלס: "לא באנו לשמוע היסטוריה, את זה אנחנו יודעים מזמן". קנדל, שנראה פגוע מדבריה, מודיע לה בלקוניות כי הוא מתכוון להמשיך כפי שתכנן. והוא אכן ממשיך. קנדל מנפץ לשיטתו את המיתוס שהצרפתים אחראים לעליית מחירי הדירות בערים כמו תל אביב, נתניה וירושלים. הוא מספר כי 30% מהעולים הצרפתים מובטלים וכשני־שלישים מהם משתכרים בין 4,000 ל־7,000 שקל בחודש למשק בית בלבד. לנוכח הגבה שאני מרים, קנדל עורך הבחנה בין היהודים הצרפתים שמגיעים לביקורים בווקאנס ובחגי ישראל לבין העולים "לתמיד". "החברה הישראלית רואה בעיקר את הצרפתים במערכון של 'ארץ נהדרת' ובפרסומת של yes, והם לא משקפים את העלייה הצרפתית", הוא אומר.

אוליבייה רפוביץ', ראש הרשימה "עולים ביחד", שמתמודדת בבחירות למועצת תל אביב, מתפרץ לדבריו: "אתם לא באמת רוצים שילוב, אתם רוצים הפרדה. עם כל הכבוד למצב שלנו, כל הציבור בישראל נמצא באותה מצוקה. מה עדיף, עולה חדש שאין לו מה לאכול או מקומי שאין לו מה לאכול? אני רוצה שנפסיק לקרוא לעצמנו 'עולים חדשים', זאת סטיגמה לא טובה והמסר המתבכיין מסוכן. אנחנו צריכים לדרוש שייתנו לנו כמו לכולם".

רפאל אמזלג, מהרשימה של מרים פיירברג בנתניה, צועק עליו בחזרה: "ברור שכולנו בעד מדינת ישראל, אבל יש לנו בעיות מיוחדות ואם נחשוב על כולם זה לא יעזור לאף אחד. צריכים לחשוב על עצמנו. וחוץ מזה אני מבקש ממך להפסיק להתפרץ".

בשלב הזה מתפרצת תמר אבוחצירה, שהיתה היועצת הכלכלית לענייני צרפתים של ניר ברקת והיום היא מספר 4 ברשימה של זאב אלקין לראשות עיריית ירושלים. אבוחצירה תוקפת את עו"ד דן אילוז, חבר רשימת "התעוררות" המתחרה שלה בירושלים: "אתה לא מייצג את הצרפתים בעיר. מי אתה? ילד! אתה היית עוזר שלי".

אילוז, בן 32 וחבר מכהן במועצת העיר ירושלים, לא נשאר חייב: "אני חבר מועצה ואת לא, ואת שקרנית. מעולם לא הייתי העוזר שלך. אמת צריך להגיד, אני הייתי אחראי על המדיה החברתית של עיריית ירושלים לקהילה הצרפתית". "יופי, אתה מודה", אבוחצירה מוצאת הוכחה לטענתה, "כי מי היתה אחראית עליך? מי היתה אחראית על הקהילה הצרפתית?". ביני לביני אני מהרהר אם הקרב הוא רק פוליטי או על "טוהר הצרפתיות". אחרי הכל, אילוז הגיע מקנדה, מהאזור דובר הצרפתית, ומחשיב את עצמו כחלק מהקהילה.

קנדל מנסה להרגיע את הרוחות ולחזור לקו המאחד: "בישראל כבר לא יהיה לנו מה שהיה בצרפת מבחינה סוציאלית", הוא נאלץ להודות. "לא נוכל לתת דמי אבטלה לאנשים לשנתיים, וכנראה שלילדים לעולם לא יהיה יום לימודים ארוך. אבל אם נשיג הישגים פוליטיים ונעבוד זה עם זה, נוכל לשפר את מעמדנו".

אודלי גונזלס, שמתמודדת ברשימת הליכוד לעיריית בת ים, ענתה: "אני לא מצפה שיהיו כאן התנאים הפוטנציאליים של צרפת, אבל אולי בכל זאת אפשר טיפה לעזור לציבור שלנו ביום לימודים ארוך. מדובר באנשים שהגיעו בגלל חוסר ביטחון ופחד מאנטישמיות, וגילו שהם הגיעו למדינה של חוסר ביטחון סוציאלי וכלכלי, שבה ההוצאות לא משתוות להכנסה". עם זה בהחלט יכולתי להסכים.

בשוך הדרמות הרימו הנצים כוסית יין בגביע חד־פעמי והצטלמו לתמונה קבוצתית שמבשרת על היווצרותו של שבט חדש בחברה הישראלית. עוד שבט שהבין שאם לא ידאג לעצמו, איש לא יעשה את זה בשבילו.