לא רואה את ת"א: אוסף למיטב הרוק של הסצנה החיפאית

"רפש", "תפאורה אפורה", "משהו מכוער" ו"תמיד מוזר". אלה ארבעה שירים מייצגים מתוך "עיר", אוסף חדש שבא לשמש כשגריר של הסצנה החיפאית עם 12 שירים של מוזיקאים שפועלים בעיר, וחלקם מוקלטים בפעם הראשונה. "תסתכלי על שמות השירים", אומר בן ריפתין, עורך האוסף, "הם מדברים על קושי, שמאחד סביבו אנשים שיוצרים אמנות ומוזיקה. הם לא באים ממקום של טוב וכיף. הכל כאן קצת דכאוני או קצת עקום, והצעירים מושפעים מהרחובות שהם מתהלכים בהם".

האוסף, שיימכר בוויניל בחנויות המוזיקה ברחבי הארץ או בפורמט דיגיטלי באתר Bandcamp, יוצא במומנטום נהדר לעיר הצפונית. פסטיבל So Low בהפקתו של ריפתין מביא אליו לא מעט תיירים מתל אביב, שמהווים, לדבריו, כחצי מרוכשי הכרטיסים. סרטון הפרומו לפסטיבל, שבו איתי זבולון מגלם את חיפה כאשה שמספרת לפסיכולוגית שהיתה רוצה להיות מגניבה כמו תל אביב (גם היא בגילומו), הפך לוויראלי וגרר אחריו אינספור דיונים על המתח בין הפריפריה לעיר הגדולה. במקביל, ראשת העיר החדשה עינת קליש־רותם, שמבטיחה להפוך את חיפה לברלין הישראלית, מביאה רוחות של שינוי לעיר.

עבור ריפתין לא מדובר בטרנד. הוא מתכנן את האוסף כבר כמה שנים. "לוקח זמן עד שחלום או רעיון מתגבש. הרעיון הוא להוציא בכל סוף שנה אוסף של מוזיקה מחיפה. 12 שירים של להקות חיפאיות שמופיעות, זה די הרבה. אני לא בטוח שיש עוד ערים בארץ חוץ מתל אביב שיכולות להוציא אוסף. השפע והמגוון גרמו לזה שהתבקש להוציא את זה החוצה בצורה מאוגדת".

מתוך הסרטון ל־SoLow. העיר מתעוררת | צילום: צילום מסך

לואו־פיי, פאנק ואייטיז

המילה "מגוון" היא אנדרסטייטמנט. האוסף מוביל את המאזינים דרך סוגים שונים של צלילים וצבעים, ממש כמו העיר עצמה. רובם נעים על ציר אפרורי וקודר, מוזיקלית וטקסטואלית. Lower Splendor, שנקראים על שם המפרץ התחתון בחיפה, עושים פאנק הארדקור מלא בטוויסטים מוזיקליים לא צפויים. עבור צמד הדארק אייטיז "דיקטטורה" חיפה היא עיר של חלודה ולכלוך, מרתפים מסחריים ובתי זיקוק מסוכנים. ואילו ההרכב עמק (EMMEK) יוצרים לואו פיי שלוקח אותך דרך מחילת ארנב בלתי נגמרת ללא אור בקצה בשיר "תפאורה אפורה".

באלבום מככבים גם קולות נשיים מעולים, כמו נועה לוין, סולנית להקת "סירנות" ששרה: "לבשתי משהו מכוער, פניי כוסו פצעים / אנל'א עושה את זה בכוונה, הכיסים שלי ריקים". הגיטרות החלומיות של "סירנות" גורמות לך לרצות לשמוע עוד, והשירה המתוקה־חמוצה של לוין מהדהדת את ענבל פרלמוטר האלמותית.

נציגי להקות שמשתתפות בפרוייקט אוסף חיפה | צילום: גיל נחשותן

עיר שמחבקת פאנקיסטים

בעוד בתל אביב יש מגמה של חזרה לסאונדים מסונתזים, וצלילים אלקטרוניים לסוגיהם, בחיפה של "עיר" מככבות בעיקר גיטרות שלא מנסות להתחנף, כמעט אנטי־יפות ואפרוריות במתכוון, ממש כמו מילות השירים. ריפתין מסביר את ההבדלים בין הסצינות: "סף הגירוי נמוך יותר, וזה מייצר אמנות שונה. בתל אביב יש הרגשה שיותר אנשים יסתפקו בלקרוא על ההופעה באיוונט בפייסבוק מאשר לבוא אליה. ההופעה היא יותר התפאורה. בחיפה אין לנו את הדבר הזה, לטוב ולרע. האווירה יותר מרגשת, כי יש פחות ממה לבחור, ואין אשליה לגבי זה שיש מליון דברים".

למרות הקשיים, ריפתין מתאר את חיפה כמקום שהופך את החיים לפשוטים יותר. "ירושלים כידוע היא עיר לא פשוטה ולא כל אחד יכול לשרוד בה שנה או אפילו יום. תל אביב מדהימה אבל מאד אינטנסיבית. חיפה מאפשרת לבחור בין רוגע לבין עשייה. יותר זול לחיות פה. הסטטוס קוו הופך את הכל ליותר פשוט. כשעברתי לחיפה ומצאתי את עצמי בסיטואציות שאני דובר העברית היחיד, והרגשתי יותר בחלק הזה של העולם שאני נמצא בו".

חיפה ידועה בזכות סצנת פאנק רוחשת, למה דווקא שם זה מתאפשר?

"תמיד מעורבת בזה תרבות רחוב רוסית. לא יוצא לי בתל אביב לראות אנשים עם מעילי עור וניטים. בחיפה העיר לא אמרה להם שאין להם מקום ואילצה אותם ללבוש חליפה וללכת לעבוד. כאן הם יכולים לשכור דירה ב־800 שקל לחודש בשכונת הדר תחתון, אז הם משתלבים טוב מאד בנוף. הם לא יכולים להתקיים בתל אביב".

"עיר" יושק בסדרה של אירועים ברחבי הארץ, ב21.12 בטאקו סלאש, חיפה, 22.12 במזקקה בירושלים וב-2.1 בכולי עלמא בתל אביב.