זו לא טעות, זה כדורגל

אחד הנתונים המרכזיים בניסיון לחזות להיכן יתפתח משחק הכדורגל הוא זה שמראה שכמעט 50% מהשערים מובקעים באופן מקרי ובעיקר בעקבות טעויות של הקבוצה היריבה. זהו נתון ייחודי שאינו קיים בענפי היד (כדורסל, כדוריד וכו') בהם יש שליטה טובה יותר על הכדור, ולכן הופך את משחק הכדורגל ללא צפוי ומהנה כל כך. זהו נתון מרכזי כי הוא מצריך לשאול את השאלה המתבקשת – כיצד ניתן להעלות את הסבירות שהקבוצה היריבה תעשה יותר טעויות שינוצלו להבקעת שערים? זאת עובדה כל כך חשובה עד כי היא דוחקת הצידה נתונים כמו מערך טקטי, אחוז החזקת כדור, מספר חילוצי כדור או מרחק ריצה כולל. כל אלו חשובים וצריך למדוד אותם אבל הם לא רלוונטיים אם הם לא מקדמים את המטרה המרכזית (שערים) שרוב גדול שלהם מגיע מטעויות. לא בכדי, אחד המשפטים הידועים של פפ גווארדיולה הוא "אנחנו לא מתמסרים כדי שאנחנו נזוז, אנחנו מתמסרים כדי להזיז את היריב ולהפוך את הדשא ללא יציב עבור ההגנה".

איך מייצרים אדמה לא יציבה ליריבה? | צילום: גטי אימג'ס

אז איך ניתן להוציא קבוצה משיווי משקל ולהעלות את הסבירות לטעויות מצידה?

במורכבות גבוהה, שינוי זה הדבר הקבוע

היתרון הגדול של הגנות מתחלפות בכדורסל הוא אפקט ההפתעה. עד שהקבוצה היריבה מבינה שהיה שינוי שמצריך שינוי מצידה היא כבר איבדה את הכדור. בכדורגל זה התחיל בשינוי מערך טקטי תוך כדי המשחק והמשיך למשחק דינמי של תפקידים משתנים בהתאם למיקום הכדור ויתר השחקנים. אבל התבנית נשארה קבועה, אם קוראים לה משחק מסירות על ידי יצירת משולש (הבסיס של הטיקי-טקה) או לחץ נגדי. שינוי משמעותי יותר משמע שינוי תבנית המשחק תוך כדי תנועה כדי להפתיע את היריב. גווארדיולה עושה את זה בשבירה של משחק מסירות עם דריבלים שהוא מעודד את שחקניו לבצע קרוב לשער היריב. זה הכיוון ואפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה. בואו ניקח את שיטת הלחץ הנגדי/ הגגנפרסינג הידוע של יורגן קלופ; כאשר זה מבוצע כשיטה, זה מאיים ומלחיץ אבל כבר צפוי. כדי שזה יפתיע אפשר לעשות בזה שימוש קיצוני רק בחלקים מסוימים של המשחק ובכך להפתיע ולהגביר סבירות לטעויות. איך, איפה ומתי? נעבור לסעיף הבא.

הגנה התקפית חכמה (כי פרדוקסים נמצאים בלב המערכת המורכבת)

כאשר בכדורסל מגיעים לתוצאה שקולה בשלבים המכריעים של המשחק, ההגנה מקפידה שהכדור לא יגיע לקלעים הטובים ומכוונת שהשחקן בעל הקליעה הפחות טובה יהיה פנוי כדי לעשות עליו עבירה ולשלוח אותו לקו. זאת הגנה אקטיבית ש"בוחרת" את השחקן המתקיף. בכדורגל זה אומר שההגנה לא תהיה פסיבית במטרה להגן בלבד אלא תכוון שהכדור יגיע לשחקן החלש של הקבוצה היריבה. מיהו השחקן החלש? אותו אחד שמרבה לטעות במצבים מאופיינים (נאמר, כאשר כדור מגיע אליו לרגל החלשה). או אז, הקבוצה המתגוננת צריכה להיות מתואמת בפריסה של שחקנים קרוב יחסית אליו ולתקוף אותו ביחד כדי לגרום לו לטעות. למעשה, המטרה של ההגנה אינה להתגונן אלא להיות חלק בלתי נפרד מדוקטרינציה התקפית ללא קשר עם הכדור אצלה או אצל היריבה. בהסתמך על כך שהסיכוי הכי גבוה לשער מגיע עד עשר שניות לאחר שזכית בכדור, זה אומר שייתכן ונראה קבוצות שכאילו מאבדות כדור אך עושות את זה מבחירה במקום הרצוי להן ומול השחקן הרצוי להן רק כדי לחלץ את הכדור חזרה ולנצל את הזמן שלוקח לקבוצה היריבה לחזור להגנה כדי להבקיע.

אנליזות של דפוסים (כי יש "סדר" ב"אי הסדר" של מערכת מורכבת)

בדר"כ טעויות הן לא רק כתוצאה מאשם אחד אלא כפועל יוצא של משחק קבוצתי בו טעות קטנה אחת גורמת לטעות קריטית בהמשך (מקביל ל"אפקט הפרפר" במערכת מורכבת). זה כבר מצריך ניתוח מתקדם יותר שמנסה לאתר את הדפוסים הקבוצתיים שגורמים לקבוצה היריבה לטעויות, לדוגמה - ריבוי טעויות לאחר ספיגת שער. דוגמה נוספת היא של טעויות שנוצרות כתוצאה ממסירות רוחב לא אחראיות כאשר אין אופציות למסירות קצרות. ברגע שמזוהה הדפוס צריך לקרב את הקבוצה היריבה לדפוס הבעייתי שלה, לדוגמה – לגרום דרך הגנה אקטיבית שהכדור יהיה באחד האגפים ואז למנוע מסירות קצרות כדי "לעודד" מסירה רוחבית "חסרת אחריות" אליה ימתין שחקן כדי לגנוב את הכדור במקום אטרקטיבי. זהו הרעיון של משחק מתוכנן ("סדר") שגורם לטעויות ("אי סדר") לקבוצה היריבה. האנליזות כבר חדרו לכדורגל והעתיד יכלול שימוש בהם גם למטרות אלו.

ניתן לטעון שטעויות הן לא רק כתוצאה מאשם אחד אלא כפועל יוצא של משחק קבוצתי בו טעות קטנה אחת גורמת לטעות קריטית בהמשך. זה כבר מצריך ניתוח מתקדם יותר שמנסה לאתר את הדפוסים הקבוצתיים שגורמים לקבוצה היריבה לטעויות | צילום: גטי אימג'ס

העתיד נמצא בעבר

אלמנט נוסף הוא לשפר את הסבירות שהקבוצה היריבה תטעה במקומות בהם השופט רואה ושורק לטובתנו. במלים אחרות, ה־VAR מאפשר לשופט לראות מקרים שבעבר חמקו מעיניו. המקום המרכזי בו ה־VAR מופעל הוא ברחבה ולכן יש מוטיבציה לייצר בלאגן ברחבה כדי שטעויות כמו נגיעת יד או הכשלה קטנה יגרמו לפנדל. האם זה יגרום לקבוצות להרבות בהגבהות לרחבה ושובו של חלוץ 9 קלאסי גבוה וחסון? ייתכן שכן, אבל אם קבוצה תסתמך רק על זה היא בבעיה של יכולת לייצר שינויים (ראה סעיף מספר 1). אולי זה פשוט מצריך חשיבה מתקדמת ועמוקה הרבה יותר למצבים נייחים.

לאן שהכדורגל העולמי ברמות הגבוהות ביותר יתפתח, נראה שהיכולת להגיע לפסגות כאלו מחייב יכולות אימון מתקדמות ושחקנים חושבים בעלי יכולות ורסטיליות מתקדמות. זה כל כך רחוק ומגוון יותר מהגדרות חד מימדיות של "קבוצה מאומנת" עם שחקנים ממושמעים שמקפידים לחזור לעמדות שלהם.

הכותב הוא יעוץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים, מוביל תוכנית לניהול ספורט בתואר שני למנהל עסקים בקריה האקדמית אונו