השנים האבודות בבריאות ובתחבורה

אצל יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות, הסיבה לתפוסה של 140% במיון היא העובדה שאנחנו חיים יותר מדי. אצל ישראל כץ, שר התחבורה, העומס ברכבות שכאילו נלקח ממחזה סוריאליסטי נוצר רק מפני שכולם מעזים לנסוע בשעות שבין 7:00 ל־9:00 בבוקר. שניהם מכהנים כשרי הבריאות והתחבורה תקופות נדירות באורכן: ליצמן כיהן במצטבר שמונה שנים, וכץ עשר. מעל שניהם מכהן ראש ממשלה אחד ויחיד, שהוא גם שר הבריאות, ומקפיד לראות מחלפים ולא פקקים ומערכת בריאות יעילה ולא מורעבת. פסאדה שלטונית.

דווקא ליצמן, סגן השר הוותיק שכנראה מכיר את הנתונים טוב מכולם ‑ דווקא הוא מעדיף להשתמש בהם כהסבר לחידלון שתקף אותו ואת הממשלה

שתי הפצצות המתקתקות האלו, בריאות ותחבורה, מתפוצצות עכשיו, אבל את מנגנון ההפעלה שלהן יכלה השלישייה הזו לנטרל עוד בתחילת הקדנציה, כשעוד לא עמד לרשותה התירוץ הנקרא "היעדר משילות". נתניהו, כץ וליצמן הם שליטי־העל של העשור האחרון בתחומי התחבורה והבריאות, תחומים שלא נוסעים לשום מקום.

בריאות כתובה על הקרח

הצצה בהסכם הקואליציוני שנחתם בין יהדות התורה, בראשותו של ליצמן, ובין מפלגת השלטון מעלה נתון מדהים: 88 סעיפים, שניים מהם עוסקים בבריאות, אחד בלבד יושם במלואו והשני יושם חלקית. ליצמן הוא נציג של הקהילה החרדית, וההסכם הקואליציוני שלו מתמקד אפוא בנושאים החשובים לאוכלוסייה שהוא מייצג: תקצוב מוסדות חינוך חרדיים; אכיפת חוקים דתיים; מעמד בני הישיבות; ועוד תופינים. העלאת קצב ההצטיידות במיטות אשפוז כך שידביק את הגידול באוכלוסייה, הוספת תקנים לרופאים ולאחיות, השקעה מאסיבית בציוד רפואי טכנולוגי מתקדם כמו MRI (4.9 מכשירים למיליון נפש בישראל לעומת 15.8 בממוצע במדינות המפותחות) ‑ כל אלה לא הגיעו אל המסמך שעליו חתום ליצמן, האיש שמבקש להיות סגן שר הבריאות גם בממשלה הבאה.

המספרים המפחידים שמציגים את שיעור התפוסה בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות הם תולדה של הזנחה מתמשכת. כשליצמן תולה בהזדקנות האוכלוסייה את האשמה בעומס הכבד, הוא לא משקר. כל מסמך רפואי שמתיימר לסקור את מערכת הבריאות פותח בכך. אלא שכיום, רק 11.2% מתושבי ישראל הם בני יותר מ־65, לעומת 17% בממוצע במדינות המפותחות. כבר במצב הלכאורה טוב הזה, שיעור תפוסת המיטות בישראל הוא השני בגובהו במדינות המפותחות, וכפול מהממוצע. עכשיו נותר רק לדמיין מה יקרה כאן כשמספר המבוגרים בני 65 ומעלה יטפס ב־77%, כפי שיקרה בעוד 20 שנה לפי תחזיות הממשלה עצמה. ליצמן, שהיה שר הבריאות בפועל עם הקדנציה הארוכה בישראל, שמכיר את הנתונים האלו אולי טוב מכולם ‑ דווקא הוא מעדיף להשתמש בהם כהסבר לחידלון שתקף אותו ואת הממשלה שבה הוא יושב.

100 הזדמנויות להחזיר את המפתחות

בתחבורה המצב לא שונה. גם כאן היה ברור לכולם שישראל נסתמת בכבישים נוכח היעדר אלטרנטיבה תחבורתית ציבורית. רכבת ישראל קרסה אף שהתחזית שלה לעלייה במספר הנוסעים החטיאה את המציאות רק ב־25%. זה לא נעים, זה בטח דורש להיכנס למצב חירום ‑ אבל עדיין לא סטייה שאמורה למוטט חברה שהיא ספק יחיד במדינת ישראל.

כל חברה עסקית אחרת שהיתה רואה לנגד עיניה גידול חריף כזה היתה עושה משהו. לישראל כץ היו 100 הזדמנויות להכריז שאם לא מטפלים ברכבת, מקצים לה משאבים, דואגים שתהיה אלטרנטיבה ציבורית לפקקים ‑ הוא שם את המפתחות והולך הביתה. במקום זה הוא העדיף להצטלם ליד עוד מחלף, חשוב ככל שיהיה, לפתוח את קו הרכבת בין ירושלים לתל אביב שמושבת חדשות לבקרים, ובגלל הקו הזה ‑ להעלות עוד יותר את הצפיפות בקווים אחרים.

ליצמן וכץ עשויים למצוא את עצמם שוב בתפקיד שר הבריאות ושר התחבורה בממשלה הבאה, מה שיביא אותם לכהונה של יותר מעשר שנים תמימות בתפקידים המאתגרים הללו. זהו הישג חסר תקדים בממשלות ישראל. אינשטיין אמר פעם שלעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה אחרת הוא מעשה לא הגיוני. אז ליצמן וכץ. וגם נתניהו.