הגיע הזמן לתת שיניים לפיקוח על הבנקים

לבנקים יש השפעה מכרעת על חיינו. הם שם בפעולות היומיומיות שלנו כמו רכישה במכולת, וגם באלה המשמעותיות ביותר, כגון, רכישת בית, פתיחת עסק, ניהול השקעות וחסכונות. הבנקים נמצאים בכל נקודת מפתח, והיכולת שלהם להשפיע על חיינו היא עצומה. הדבר נכון הן לעובד הזוטר ביותר והן לבכירי המשק, שרים, חברי כנסת ומפלגות, אשר זקוקים להם ונוטלים מהם אשראי.

שילוב זה שבין עצמה כלכלית אדירה והשפעה על חייו של כל אחד ואחד - מחייב אמצעי ריסון אפקטיבי. למרבה הצער, ובאופן אבסורדי, דווקא אין בנמצא אמצעי ריסון שכזה. הפיקוח על הבנקים, שמשמו ניתן לסבור כי הוא מי שמשמש כאמצעי ריסון שכזה, הוא גוף חסר שיניים.

כשנבחר, הבטיח שר האוצר משה כחלון להגביר את התחרות במערכת הבנקאית. הוא אף מינה ועדה מיוחדת, וועדת שטרום, במטרה שזו תגבש המלצות להגברת התחרותיות בין הבנקים ולהחלשת הדואופול החזק של לאומי והפועלים.

ד"ר חדוה בר המפקחת על הבנקים | צילום: עמית שעל

כארבע שנים לאחר מכן, שני הבנקים הגדולים נשארו עם 60% מהשוק הבנקאי שהיה להם בתחילת הקדנציה ועם רווחי עתק של 3 מיליארד דולר. בנק לאומי בלבד חגג ברבעון השלישי של 2018, עליה של 14% ברווח שהסתכמה ברווח שיא של 936 מיליון שקל ברבעון.

ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת האשראי שנתנו הבנקים לטייקונים, שהוקמה ביוזמתו של יו"ר וועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, הצליחה לפחות בעניין אחד היכן שרבים לפניה נכשלו - הוועדה הצליחה לגרום לפיקוח על הבנקים, לגלות את הנתונים שעד לאחרונה נשמרו בסוד בדבר היקף הקנסות שספגו הבנקים, כמו גם ביחס לפעולות האכיפה כנגד בכירים במערכת הבנקאית.

למרבה התדהמה התברר, כי היקף פעולות האכיפה שבוצעו בשבע השנים האחרונות, שנים שהיו רוויות בסערות ובמחדלים, היה מזערי.

הבנקים נקנסו כמעט אך ורק בתחום הלבנת ההון, ואף זאת בסכום מצטבר של 30 מיליון שקל. סכום מזערי ביחס להיקף פעילותם. והמדהים מכל, משך שבע שנים נקנסו כל הבנקים ביחד בכל יתר התחומים, בסכום המגוחך של 940 אלף שקל. לא רק זאת, אלא שהסתבר שמאז 2003 היה מקרה בודד של נקיטת הליכים כנגד בכיר במערכת הבנקאית, הדחתו המפורסמת של דני דנקנר מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים. מקרה אחד ב-15 שנה. נתונים אלה עומדים, גם הם, בבסיס חוסר המסוגלות של האוצר והמפקח על הבנקים להתמודד עם עצמתם של הבנקים.

ובמילים אחרות, המדובר בשבע שנים ללא פעולות אכיפה של ממש. שבע שנים רעות מבחינת הלקוחות ושבע שנים נפלאות מבחינת הבנקים.

אפשר להציע תכניות ולקבוע כללים, אך המערכת הבנקאית תהיה תמיד חכמה יותר. היא תמיד תתנהג כסוג של אמבה, כזו שתמיד תמצא דרך לשכפל את רווחיה - יעצרו אותה במקום אחד, היא כבר תמצא פרצה במקום אחר, ומי שנושאים בעול סיפוק תאוות הרווח של הבנקים הם משקי הבית והעסקים הקטנים. הם אלה שמימנו גם את ההלוואות וההטבות לטייקונים.

אם באמת רוצים להגיע לתוצאה של ריסון המערכת הבנקאית ולא רק לפרסם כותרות לצרכי בחירות, מי שצריך לעשות את העבודה אינן מפלגות, חברי כנסת או שרים, אשר הם עצמם מצויות בתחום ההשפעה של הבנקים, שהרי הם עצמם צריכים אשראי מהמערכת הבנקאית, אלא יש להפוך את המפקח על הבנקים לגוף נשכני, בעל סמכויות חקירה, אכיפה וענישה. גוף שלא ניתן להפעיל עליו לחצים כלכליים או אחרים. בדומה לרשות ניירות ערך או הרשות להגבלים עסקיים, המערכת הבנקאית זקוקה לרשות פיקוח על הבנקים. רשות חזקה, עצמאית שתהנה ממשאבים ומסמכויות שיאפשרו לה, לא רק לנופף באצבע ולתת קנסות סמליים, אלא לייצר הרתעה ממשית שתגרום לבנקים לפעול על פי הוראותיה - ממש כשם שהרשות להלבנת הון הפכה בתוך פרק זמן קצר לגוף שהבנקים חוששים ממנו ופועלים בדבקות על פי הוראותיו; וממש כשם שרשות ניירות ערך מפקחת, מסדירה ואוכפת את פעילות שוק ההון בישראל.

גוף פיקוח שכזה צריך גם בכל ההערכה, לא להיות מנוהל על ידי יוצאי המערכת הבנקאית, וגם לא לשמש קרש קפיצה לראשיו לקבלת תפקידים בכירים במערכת הבנקאית. למי שלא זוכר, מרבית המפקחים שימשו בתפקידים בבנקים טרם מינויים, או קיבלו מינוי בכיר בבנק כלשהו לאחר מינויים – כך למשל המפקחת הנוכחית חדווה בר הייתה, בין היתר, סמנכ"לית בנק לאומי ושימשה כמנהלת הסיכונים הראשית של הבנק בין השנים 2010- 2015 (שנים הנכללות בתקופה הנחקרת על ידי ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת האשראי שנתנו הבנקים לטייקונים). כך גם רוני חזקיהו אשר שימש במפקח על הבנקים בין השנים 2006-2010 היה בכיר בבנק הפועלים טרם מינויו ולאחר מכן שימש יו"ר הבנק הבינלאומי, וכך שורה של מפקחים קודמים. קשה לראות איך אין הדבר יוצר חשש לניגוד עניינים לאותו בעל תפקיד.

הקדנציה הזו נגמרה. אם שר האוצר הבא, חדש או ישן, יחפוץ לייצר יותר תחרות במערכת הבנקאית ולרסנה על מנת להיטיב עם הציבור, מה שעליו לעשות הוא להפוך את המפקח על הבנקים לרשות פיקוח בעלת שיניים, רשות שלא תחשוש להטיל קנסות משמעותיים, שתפעל ללא סנטימנטים, שלא תפחד לפעול נגד בכירים שסטו מדרך הישר או לחשוף פעילות בלתי תקינה. אחרת, מה שהיה הוא שיהיה, יוקמו וועדות בדיעבד, יתפרסמו כותרות המלאות בסיסמאות בדבר הכוונה לצמצם את התחרות, אך בפועל לא ישתנה דבר וחצי דבר.

אופיר צברי הוא שותף במשרד צברי פרקש ושות'