הוזלת הגז: מתברר שלתשובה ומימון יש נקודות רגישות

חיסכון בהיקף של מאות מיליוני שקלים לחברת החשמל, פיצוי שיקבלו בתמורה שותפות תמר, ועל הדרך גם ריב פנימי בין שני טייקונים: המשא ומתן בין שותפות תמר לבין חברת החשמל על אפשרות של פתיחת חוזה הגז משלב בתוכו כמה סיפורים בעלי השפעה על משק האנרגיה של ישראל.

כפי שנחשף שלשום (ו') באתר "כלכליסט", מסתמן כי הצדדים מסכימים להקפיא עד ליולי 2021 את ההצמדות של חוזה הגז כך שהמחיר יוקפא בפועל לרמתו הנוכחית קרוב לשלוש שנים. התוצרים של ההסכמה הזו - ככל שתיחתם בקרוב כחוזה רשמי בין הצדדים - שווים לחברת החשמל כ־350 מיליון שקל, שהם כ־1.5% בתעריף החשמל אם מגלגלים את ההטבה הזו ישר לכיס של הציבור.

ולכן מי שאולי תבקש לבחון את המהלך היא רשות החשמל, שתרצה לראות את השפעתו על התעריף של האזרחים. שם ירצו לוודא כי מה שטוב לחברת החשמל ולשותפות תמר לא יפגע בשאר השחקנים במשק, ואם כן יהיה שימוע רשמי למהלך.

תשובה נגד מימון

אלא שהסיפור הזה של חוזה הגז של חברת החשמל טומן בחובו גם פוטנציאל נפיץ בין דלק וישראמקו - בין בעל השליטה בקבוצת דלק יצחק תשובה לבין בעל השליטה (לכאורה) בישראמקו קובי מימון. וההסבר הוא כדלקמן: ללא קשר למגעים מול חברת החשמל, שותפות תמר אמורה תיאורטית לממש כבר בסוף 2019 את חוזה הגז שלה מול מצרים. מדובר בחוזה שנחתם לפני שנה (פברואר 2018) שבמסגרתו תמר תמכור ללקוחות תעשייתיים במצרים (שמיוצגים על ידי דולפינוס האנונימית) כ־32 מיליארד מ"ק של גז טבעי בהיקף שנאמד אז ב־7.5 מיליארד דולר לאורך 10 שנים של אספקה. חוזה זה זכה לחוזה מקביל ממאגר לווייתן לאותה דולפינוס מצרית, עם דמיון בכמות ובתקופת האספקה, אבל עם הבדל אחד ענק: בעוד החוזה מלווייתן מחזיק כמות מינימום למכירה, והוא לא מוגבל בתשתיות הולכה ונשען על צנרת חדשה לגמרי, זה של תמר מוגבל ביכולת העברת הגז מכיוון שהצנרת הנוכחית, שמספקת גז בעיקר למשק הישראלי, תפוסה בחוזים ואין בה מקום להעביר מה שאולי היו רוצים למצרים. ולכן התוצאה בשטח היא שהקמצנות של שותפות תמר לבנות צנרת הולכה שנייה לישראל התבררה בדיעבד כבומרנג. חוזה הגז של תמר מול מצרים בנוי בשנים הראשונות שלו רק על אספקה מזדמנת (interruptible), כלומר מכירה בתקופות שפל, חגים או בלילה. זה לא הרבה, ואם המשק הישראלי ימשיך לצמוח, זה יכול להיות אפילו ממש מעט.

ואיך זה מתחבר לחברת החשמל? במסגרת ההבנות להקפיא את ההתייקרות של חוזה הגז, חברת החשמל מקבלת סוג של הנחה אבל גם נותנת משהו בתמורה והוא פינוי צנרת ההולכה של תמר. ההסבר הוא כזה: עד היום חברת החשמל היתה הלקוח העיקרי של הגז, ולכן היא שריינה לעצמה מראש, וכל שנה מחדש, לפחות 70% מהקיבולת בצנרת הגז. בשנים האחרונות קמו תחנות כוח פרטיות שחולקות היום בייצור החשמל במשק (כשליש מהייצור היום הוא פרטי), ולפי הרפורמה בחברת החשמל, המונופול הממשלתי בכלל אמור לצאת מהייצור, למכור חמש תחנות כוח ולדלל את חלקו בעוגת ייצור החשמל מכ־70% כיום לקרוב לחצי מזה.

כלומר, בחברת החשמל לא צריכים את השריון הזה שהיה לה בצנרת ההולכה, והיא יכולה לוותר עליו ברמה כזו או אחרת. כעת מדברים על ויתור של 25% מהשריון, עם אפשרות להגיע עד 40%. כל החישובים הללו אומרים ששותפות תמר אולי מוותרת על כסף בצד אחד, אבל מרוויחה אפשרות להוליך יותר גז למשק המקומי או למצרים.

הטלנובלה הזו אמורה לפתור את בעיית מגבלות הייצוא למצרים, אבל כאן נולד ויכוח בין ישראמקו לבין דלק שעלול עוד השבוע להניב דיווח לבורסה שחוזה הגז מתמר למצרים תקוע. הניסוח אולי יהיה יותר מנומס וג'נטלמני, אבל הצדדים מדברים על מחלוקת כפולה: ישראמקו רוצה יותר נפח בצנרת ממה שיתפנה לצרכיה שלה, ואילו דלק לא מוכנה להמתין עד שיבואו לקוחות חדשים בשוק המקומי שיקנו גז ושוב ימלאו בחזרה את הצנרת בחוזים, ומעדיפים להשתמש בה עבור יצוא מיידי.

אסדת תמר | צילום: אלירן אביטל

שנית, דלק ונובל עוד דורשות מישראמקו (ומשאר השותפות שם) עמלה על השימוש בצנרת הגז שהן רכשו לפני כמה חודשים מ־EMG, אותה צנרת שאמורה להזרים גז למצרים. ישראמקו חושבת שהיא לא אמורה לשלם, או אם כן לשלם מעט מאוד, כי היא שותפה של חוזה היצוא שנחתם עוד בתקופה שצנרת EMG לא נרכשה בכלל. כל הוויכוחים הללו עלולים להשאיר את החוזה עם מצרים בסימן שאלה לא בגלל שהמצרים לא רוצים, אלא בעיקר כי בשותפות תמר מצליחים לריב אחרי עשור של פעילות שקטה ומתואמת.

בסופ"ש האחרון עוד אף אחד לא ידע אם זה ילך לפיצוץ או שלא. בסביבת נובל אנרג'י ודלק אומרים שאם הכל יתפוצץ, הם מקסימום ימכרו יותר גז מלווייתן על חשבון החוזה שנפל מתמר. מנגד, אם זה המצב, לא ברור עד כמה ישראמקו תשמח לחתום על הפשרה מול חברת החשמל, אף שעקרונית היא כבר הסכימה. הצדדים אמורים לסכם את כל הנקודות בימים הקרובים ואז לנקות שולחן עם השפעה גם על המשק המקומי וגם על יצוא הגז שמתוכנן לסוף 2019.

מי מרוויח, מי מפסיד

בהנחה שהצדדים יגיעו להסכמות ויחליטו שלא לריב ביניהם, מה שנותר לחשב הוא מי מרוויח ומי מפסיד מתיקון החוזה הזה של חברת החשמל. חוזה זה אושר במליאת רשות החשמל הישנה שבראשה עמדה אז עו"ד אורית פרקש הכהן, כיום מועמדת לכנסת במסגרת מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ.

מימין: יו"ר חברת החשמל יפתח רון טל, קובי מימון ויצחק תשובה | צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, חורחה נובומינסקי

החוזה נחתם בתקופה שבה שותפות תמר היתה ספק הגז היחיד במשק, ובדיעבד התברר שחברת החשמל משלמת סתם כסף. במשק מסתובבים כמה חישובים שאף אחד לא ממש מחמיא, אבל אפשר להסתפק בדו"ח מבקר המדינה ממאי 2017. השופט (בדימוס) יוסף שפירא מצא שהוא היה יכול להיות זול יותר ולהשפיע לחיוב על תעריף החשמל של האזרחים, אבל כישלון ממשלתי ורגולטורי משית לכאורה עלויות עודפות על הציבור בהיקף של כ־8.3 מיליארד שקל.

חוזה הגז של חברת החשמל נחתם באמצע 2012. החוזה כלל מחיר בסיס של 5.042 דולר ליחידת חום ושתי הצמדות אוטומטיות. הראשונה למדד המחירים לצרכן האמריקאי (cpi). השנייה היא תוספת 1% למחיר בשמונה השנים הראשונות (מתוך 15 שנות חוזה) ואחריהן גריעה של 1% עד לסוף התקופה.

המחיר הנוכחי הוא כ־6.2 דולר ליחידת חום. המתחרות (בעלי תחנות הכוח הפרטיות) משלמות כ־4.7 דולר. בסוף 2018 נחתמו חוזים חדשים במשק מספק גז חדש (אנרג'יאן היוונית) עם רף חדש של כ־4 דולר ליחידת חום. כלומר, חברת החשמל היא גם הלקוח הכי גדול במשק (54% מהכמות) וגם משלמת את המחיר הגבוה ביותר, עשרות אחוזים מעל למתחרות.

אם החוזה לא היה נפתח, באוצר מעריכים שמחיר הגז במועד פתיחת החוזה (יולי 2021) היה יכול להגיע עד ל־7 דולר ליחידת אנרגיה.

לממשלה היתה הזדמנות פז לתקן את החוזה או לשפר את תנאיו במסגרת דיוני מתווה הגז הממשלתי, אולם היא התחייבה שלא לגעת בו תחת הנימוק שלא פותחים חוזים קיימים שרצים כבר כמה שנים. המציאות הזו השאירה את חברת החשמל לבדה במאמץ לשפר את תנאיה, כאשר מי שהובילו את המהלך לשיפור תנאי המסחר מול שותפות תמר היו בין השאר יו"ר דירקטוריון החברה יפתח רון־טל והמנכ"ל עופר בלוך.

ולכן, אחד המרוויחים מהחוזה הוא חברת החשמל עם קיזוז בעלויות של כמה מאות מיליוני שקלים. המרוויחה השנייה היא שותפות תמר, שתקבל עוד נפח בצינור לצרכיה (בהתעלם מהוויכוח בין דלק לישראמקו מה יעשו ביום שאחרי). מי שעוד מרוויח הוא המשק, שיקבל יכולת הולכת גז חדשה עבור תחנות כוח חדשות, לתעשייה או לתחבורה. האחרון להרוויח הוא הציבור עם אפשרות להפחתת תעריף וקופת האוצר שפתאום מקבלת הגדלת חוזים יש מאין שתניב תמלוגים, מס חברות ומס ששינסקי.

מנגד, בצד של המפסידים, הרשימה גם אינה קצרה. גם כאן אפשר לשבץ את הציבור שאולי מרוויח ירידת תעריף, אבל יכול היה להרוויח יותר אם למישהו היה אומץ לטפל בחוזה הזה. המתנגדים למתווה הגז היו בוודאי שמחים לראות ירידת מחיר חדה יותר. מפסיד שני הוא שוב הציבור של שנת 2021: בשנה זו אמור חוזה הגז של חברת החשמל להיפתח ולגלם הנחה במחיר בין 12.5%–25%. במסגרת ההבנות בין חברת החשמל לתמר מסתמן שהמועד הזה יישאר ללא שינוי, עם כוכבית גדולה: באמצע 2021, כשיגיעו לחשב את ההפחתה במחיר, היא תחושב כאילו ההתייקרות לא הוקפאה, כלומר ההפחתה (אם תהיה) תיגזר מהמחיר המקורי שהיה אמור להירשם. ויש גם את מי שצפוי לזעום על הפשרה עם חברת החשמל: המשקיעים בתמר שגילו שאיבדו הכנסות של מאות מיליוני שקלים.

מרשות החשמל נמסר כי טרם התקבלה פנייה רשמית בנושא מחברת החשמל. עם זאת, ברשות מאשרים את חשיפת כלכליסט, ומחדדים כי "הרשות מעודכנת במגעים ותגבש את עמדתה רק לאחר קבלת פנייה פורמלית. הרשות תבחן האם תנאי ההסכם המתגבש המובא לאישורה משרתים את האינטרס הציבורי של צרכני החשמל. בתום בחינה זו תגבש הרשות את עמדתה המקצועית ביחס להכרה בעלויות ההסכם".

בחברת החשמל ובשותפות תמר החליטו שלא להתייחס לידיעה.