המחיר האמיתי של ההתעלמות מהחלש: גם האקדמאים עניים

המחקר החדש שפרסם מרכז אדוה לשוויון וצדק חברתי בסוף השבוע מתמקד בקבוצה שבדרך כלל ממעטים לעסוק בה – האנשים שמעל קו העוני. הוא מראה שהם דומים מאוד במאפייניהם לעניים, כלומר בעצם יש עניים מתחת לקו העוני (18.5%) וגם מעליו (8%). במחקר מופיעה עוד שורה של עובדות קשות שראויות לתשומת לב.

אחת מהן היא שהמעמד הבינוני הנמוך גדל ב־15 השנים שנבדקו ב־4.3%, מ־25.7% ל־30%. הרוב המכריע של העלייה הזו (2.6%) בא על חשבון המעמדות הגבוהים יותר. כלומר בעוד שיעור העוני הצטמצם בתקופה הזו בכ־1%, קבוצה הרבה יותר גדולה הידרדרה מהמעמדות הגבוהים למעמד הבינוני הנמוך.

תור חלוקה | צילום: יקי צימרמן

אם ב־2003 המעמד הבינוני הנמוך והמעמד הבינוני הגבוה היו כמעט שווים בגודלם, הרי היום יש בישראל רק מעמד אחד דומיננטי שמונה 30% - המעמד הבינוני הנמוך. לאנשי המעמד הבינוני הנמוך, להבדיל מהגבוה, יש הרבה פחות עתודות. הם יכולים להידרדר לעוני הרבה יותר בקלות. בכלכלה הכאילו־פורחת של ישראל דווקא המעמד השברירי הזה פורח.

תופעה מדאיגה נוספת היא שהשכלה אקדמית נוסח ישראל אינה בהכרח מחסנת מעוני. אם ב־2003 עמד שיעור משקי הבית שבראשם אקדמאי מתחת לקו העוני על 13%, ב־2016 הוא זינק ל־22% - עלייה של 70%. ברובד קרבת העוני עלה שיעור האקדמאים באותה תקופה מ־16% ל־27%.

כמובן הדבר הוא גם ביטוי של שיעור האקדמאים הגדול בחברה הישראלית כתוצאה ממהפכת המכללות, שעומד על קרוב ל־50% ושני בעולם רק לקנדה. בראיון שנתן ל"כלכליסט" בשבוע שעבר מנהל מחלקת החינוך של ה־OECD אנדריאס שלייכר הוא אמר בעניין זה: "לרבים מהאקדמאים הישראלים אין הכישורים שהתארים אמורים לתת. לא כל התארים שלכם מקיימים מה שהם מבטיחים". כשהתואר לא מקנה כישורים, הוא עלול גם לא להקנות משכורת סבירה וכך הולך וגדל מספר האקדמאים העניים או הכמעט עניים.

מה שמשותף לכל הנתונים הקשים האלה הוא הקלות הבלתי נסבלת של העוני וההתקרבות אליו. בעולם שברא פה בנימין נתניהו בעשור האחרון, אם אתה מצליח – אתה במערב. אבל אם לא, אתה בסכנה שתושלך לעולם השלישי. זה המצב כשהכלכלה בשיאה. כשהיא תיכנס למיתון ומספר המובטלים והעניים העובדים יגדל, או אז נראה את המחיר האמיתי של ההתעלמות מהחלש.