אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
 "מיזרי": הכימיה בין יובל סגל לקרן מור עובדת גם על הבמה צילום: רדי רובינשטיין

"מיזרי": הכימיה בין יובל סגל לקרן מור עובדת גם על הבמה

הקסם בין קרן מור ליובל סגל עובד גם בעיבוד הבימתי המוצלח ל”מיזרי” של סטיבן קינג

03.04.2019, 08:07 | מאיה נחום שחל
הכימיה בין קרן מור ליובל סגל עובדת כבר שנים, בטלוויזיה ובפרסומות. היה זה רק עניין של זמן עד שייפגשו גם על הבמה. זה קורה ב"מיזרי" בתיאטרון הקאמרי בבימויו של עירד רובינשטיין, והפעם הם ממש לא באו לפנק.

 

"מיזרי", על פי המותחן הפסיכולוגי של סטיבן קינג, מוכר לקהל בעיקר מסרט הקולנוע המצליח מ־1990 בכיכובה קאתי בייטס וג’יימס קאן. ורובינשטיין תרגם לעברית את המחזה העוסק בכתיבה והערצה אובססיבית. 

קרן מור יובל וסגל מתוך המחזה מיזרי, צילום: רדי רובינשטיין קרן מור יובל וסגל מתוך המחזה מיזרי | צילום: רדי רובינשטיין קרן מור יובל וסגל מתוך המחזה מיזרי, צילום: רדי רובינשטיין

הסופר פול שלדון מתעורר בבקתה מבודדת אחרי שנפצע בתאונת דרכים בזמן סופת שלגים. זה ביתה של אנני וילקס, אחות במקצועה ו"המעריצה מספר אחת" שלו, לדבריה. היא מטפלת בו וכשהיא מגלה שהוא לא מתכוון לכתוב יותר ספרים בסדרת מיזרי האהובה עליה היא הופכת אותו לבן ערובה ומכריחה אותו לכתוב עבורה ספר נוסף בסדרה ולהחיות את הגיבורה שהמית. שלדון מוצא עצמו אסיר תחת שלטונה של אנני הפסיכופתית האובססיבית, והוא נאלץ לשוב ולכתוב כדי להישאר בחיים.

רובינשטיין צלח את המעבר לבמה: זה מתחיל בעיצוב מרשים ופונקציונלי של פולינה אדמוב, עם קרוון שמסתובב על צירו. והבמה מכוסה דפים לבנים מקומטים המשווים מראה של שלג. הדפים הם מוטיב חוזר שמחזק את כוחו של התיאטרון כמדיום פיוטי, סמלי ומוחשי. בנוסף, הפך רובינשטיין את המותחן האימתני לקומדיה שחורה, בלי למתוח את הגבולות, אך עם רגעים מצחיקים פה ושם. הוא מצא פתרונות בימתיים מקוריים לסצנות שבקולנוע נפתרות באמצעות קלוז אפים וזוויות צילום, בעיקר הודות לתאורה של אבי יונה בואנו והמוזיקה של רועי ירקוני והשימוש בניצבים. כך למשל פתר בתבונה ובשפה תיאטרלית מקורית את סצנת שבירת הרגליים הזכורה מהסרט.

שנים אני מחכה שמור תשוב לתיאטרון. היא כנראה חיכתה לתפקיד נכון, מאתגר ומורכב מספיק, והסבלנות השתלמה. מור שחקנית אדירה שמתמסרת ונטמעת לחלוטין בדמות שעל הבמה. זה לא רק החיבור העמוק לדמות אלא גם המראה החיצוני, הבעות הפנים, הקול והקצב.

יובל סגל פחות טוטאלי אך גם לו יש רגעים שהוא כל כולו בתוך הפחד, האימה והרצון לשרוד — הרגעים בהם הוא נאנק מכאבים אמינים, חודרים אל הלב ולפרקים אפילו קשים לצפייה ; ויש רגעים שבהם הוא נינוח מדי ביחס לסיטואציה. אבל החיבור בינו לבין מור על הבמה יוצא דופן ופשוט עובד. לסיכום, הגיעו אל "מיזרי" פתוחים לקבל יצירה חדשה, שונה מזו שבקולנוע אך מצוינת בזכות עצמה.

תגיות