"יש בסעודיה מעמד ביניים, והוא לא מרוצה"

איך זה שבמדינת נפט עשירה כמו סעודיה יש מעמד ביניים שמתלונן על יוקר המחיה? למה דווקא המדינות שבהן יש בית מלוכה שרדו את האביב הערבי בשעה שמדינות אחרות קרסו? ומה הזווית הישראלית של הסיפור הזה? אלה חלק מהשאלות שעולות בראיון מרתק עם ד"ר מיכל יערי לפודקאסט "הכמוסה" מבית כלכליסט.

יערי, מרצה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בן גוריון, חוקרת את מדינות המפרץ, ומתמקדת בסעודיה כבר 15 שנים. והממלכה הסעודית, היא אומרת, מצויה במלכוד. כדי להבין אותו, מספיק להסתכל על המספרים: לצד 22 מיליון אזרחי הממלכה חיים בסעודיה 11 מיליון עובדים זרים. במגזר הפרטי יש חמישה עובדים זרים על כל עובד סעודי.

"כיום סעודיה נמצאת בנקודה שבה היא לא יכולה להתקיים בלי עובדים זרים", אומרת יערי. "היא לחלוטין מבוססת עליהם. וכשאני מדברת על עובדים זרים אני לא מדברת רק על המסה הקריטית של עובדי כפיים, אלא גם על רופאים, מהנדסים, מורים בבתי ספר פרטיים, עורכי דין. נוצר מצב אבסורדי שבו גם הסטודנטים שנשלחים על ידי המדינה ללמוד באוניברסיטאות הכי טובות בחו"ל חוזרים אליה ומגלים מהר מאוד שמקומות העבודה שבהם רצו לעבוד, בתור רופאים או מהנדסים, תפוסים על ידי העובדים הזרים".

ד"ר מיכל יערי. "מטילים גזרות כלכליות מאוד קשות על עסקים וחלקם קורסים" | צילום : תומר אפלבאום

אלא שעכשיו, כחלק מהרצון להשתחרר מהתלות בנפט ולהתחדש, אומרת יערי, סעודיה מנסה לשנות את המצב הזה. "סעודיה נוקטת בשנתיים האחרונות מגמה שנקראת 'סעודיזציה', במסגרתה היא כפתה על 12 מגזרים שונים להחליף את כוח העבודה הזר בכוח עבודה מקומי. השלטון הקציב טווח זמן של שנה, שבו אמר למשל לחנויות קמעונאות או אופטיקה באופן חד משמעי - תוציאו את העובדים הזרים, ותכניסו עובדים מקומיים. איך מתמודדים עם אתגר כזה? זה כמעט בלתי אפשרי".

הקושי, מסבירה יערי, הוא שמאז הזינוק במחירי הנפט בשנות השבעים, צמח בממלכה "דור פרזיטי שרגיל לקבל מהמדינה הכל. וההסדר הזה מתקיים מצוין כששני פרמטרים עובדים: כשהאוכלוסייה קטנה וההכנסות מהנפט נשארות יחסית גבוהות. ובעשורים האחרונים אנחנו רואים שהאוכלוסייה גדלה בצורה מטאורית, וההכנסות קפצו וירדו, קפצו וירדו. ולכן היכולת של המדינה לעמוד באותו סל רווחה מפנק הולכת ופוחתת.

"כך שלפני שנה-שנתיים המדינה באה ואומרת לאותם מגזרים 'תכניסו את העובדים המקומיים'. אבל לעובדים המקומיים אין מה להציע. הם לא מספיק מקצועיים, איו להם את אותו מוסר עבודה, ובנוסף לזה, הם רגילים לראות את אותן הטבות מפליגות שהם רגילים לראות במגזר הציבורי - פחות ימי עבודה, יותר תנאים סוציאלים. אז למה בעצם ללכת לעבוד במגזר הפרטי?".

יערי מסבירה איך עוקפים בסעודיה את ההנחיות של השלטון: "בעצם נוצר מצב בו המדינה דורשת מבעלי עסקים להעסיק עובדים מקומיים, אבל אין שום אינטרס - לא לאזרחים ולא למעסיקים - לעשות את זה. כתוצאה מזה נוצרים מצבים טראגיים. למשל, היתה בסעודיה רשת תכשיטים עם 25 סניפים שהעסיקה עובדים זרים בתור מנהלי החנויות. כשהגיעה הגזירה הזאת מלמעלה בעלי הרשתות החליטו להפוך את העובדים הזרים שניהלו את החנות לעובדי ניקיון, כדי שהם יוכלו בכל זאת להמשיך לעבוד. הם קיבלו את האזרחים הסעודים לעבודה, אבל אמרו להם 'אל תגיעו לעבודה. אין לכם מה לעשות'. ונוצר מצב אבסורדי שבו עובד הודי שניהל את החנות רשום בתור עובד ניקיון, ואילו מי שמנהל את החנות לפי הרשימות הוא אזרח סעודי שנמצא בבית. ואז מגיע מפקח מטעם המדינה, והתוצאה היא שמטילים גזרות כלכליות מאוד קשות על העסקים האלה וחלקם קורסים".

לפי יערי, "השאלה הגדולה היא האם סעודיה תצליח לעמוד ביעדים הכלכליים שהיא הציבה לעצמה. וזה מלכוד איום ונורא. כשמדינה מושתתת כל כולה על אזרחים זרים וביום אחד, בפסיק של ההיסטוריה, היא אומרת 'בוא נחליף את התהליך הזה', זו שאלה גדולה האם היא תצליח להתמודד עם האתגר".

בפרק מרתק של "הכמוסה" יערי מתארת את המהפך האדיר שעובר על מעמד הנשים בסעודיה, מספרת על ההיקסמות וההתפכחות מיורש העצר מוחמד בן סלמאן, וגם משרטטת את מפת האינטרסים שהביא להתקרבות בין ישראל לסעודיה דווקא בעידן טראמפ.

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

"הכמוסה" הוא פודקאסט שבועי שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן. פרק חדש מתפרסם מדי יום שישי באתר כלכליסט וזמין גם בספוטיפיי , ב-iTunes ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם (חפשו את "הכמוסה" או העתיקו את הקישור הזה ).