מה הקשר בין אפליקציות משלוחי אוכל ואסונות אקולוגיים עולמיים?

כמעט לכל פעולה שאנחנו עושים יש מחיר סביבתי. כשאנחנו אוכלים סטייק, מתרחצים, נוסעים לעבודה, אפילו כשאנחנו מורידים אפליקציה. לפעמים המחיר זניח ולפעמים הוא גבוה, לפעמים הוא גלוי לנו מיד ולפעמים הוא דורש קצת מחשבה - ולפעמים הוא מורכב וכלל לא מובן מאליו.

זה נכון במיוחד בעידן המובייל והאפליקציות. המחיר של הסמארטפון מתחיל הרבה לפני שפתחנו והפעלנו אותו. במתכות הנדירות שדרושות לחלק מהרכיביו ושתנאי העבודה במכרות שמהם הן מגיעות הם לא בהכרח מן המשובחים; בשרשרת הייצור וההרכבה הארוכה שכוללת לא מעט עובדים מנוצלים לאורך הדרך; ובמשלוחים המרובים של רכיבי רכיבים, רכיבים ולבסוף המכשיר המוגמר עצמו מצד לצד בעולם שתורמים, ולו במעט, לפליטת גזי חממה.

חלק ניכר מהאימפקט הסביבתי מגיע מהשימוש עצמו. עצם צריכת החשמל, שאם הגיע ממקור שאינו בר-קיימא, מוביל לפליטת גזי חממה. מדובר בכמות מזערית, בוודאי ביחס לפעילויות תובעניות באנרגיה אחרות, אך קיימת.

אימפקט מהותי יותר מגיע מהפעולות שאנחנו עושים באפליקציות ובשירותים השונים - למשל, קניות ברשת. אלו נחשבות לרוב כחלופה ירוקה יותר למסחר קמעונאי לא מקוון. במקום חנויות פיזיות שתופסות נדל"ן יקר, ושתפעולן כרוך בעלויות גבוהות מבחינת כוח אדם ופליטת גזי חממה, מרכזי שילוח יעילים. במקום שלקוחות ייאלצו לנסוע פרטנית לחנויות על מנת לבצע רכישה, ההזמנה מגיעה אליהם ברכב שיתופי שמבצע כמה משלוחים בנסיעה.

ואולם, נראה שהמציאות שונה. סקר שנערך בעבר במנהטן מצא שמשאיות משלוחים נאלצות לפעמים לנסוע במשך 60 דקות במאמץ לאתר מקום חנייה בסמוך ליעד החבילה. וגם אם רחפני משלוחים יספקו בעתיד פתרון לבעיה זו, עדיין תישאר בעיה אקוטית הרבה יותר: אריזות שבהן מגיעים המוצרים. היקף משלוח החבילות הגלובלי עלה ב-48% בין 2014 ל-2016, וצפוי להשלים עלייה נוספת של בין 17% ל-28% עד 2021.

החבילות הללו עשויות לרוב מקרטון, מה שמחייב כריתת עצים (גם אם מיערות מנוהלים), וממלאות את המדרכות בערים גדולות לאחר השימוש – דבר שמשית עלויות נוספות בדמות הצורך לפנות ולטמון או למחזר אותן. וכל זה, רק כי ראינו מבצע ממש משתלם באמזון.

האפקט הזה מורגש בצורה חדה במיוחד, וכואבת במיוחד, בסין דווקא. ולא בגלל הזמנת חבילות מאתרי קניות מקומיים, אלא בגלל הגידול החד בפופולריות של משלוחי מזון. ואלו מציפים את רחובות הערים לא באריזות קרטון אלא בחומר בעייתי הרבה יותר, ובעל אימפקט סביבתי עמוק שמדענים עדיין מנסים להבין – פלסטיק.

לפי דיווח של הניו יורק טיימס מאתמול, גידול אסטרונומי בפעילות של אפליקציות משלוחי מזון בסין מציף את העיר במיכלי טייקאאוט, כלים חד-פעמיים ושקיות. מערך המחזור הרועע של המדינה מתקשה להתמודד עם העומס, וכתוצאה מרבית פסולת הפלסטיק מושלכת, נטמנת או נשרפת עם הפסולת הרגילה.

מדענים מעריכים שמשלוחי מזון מקוונים היו אחראים ב-2017 לפסולת בסך 1.6 מיליון טון, גידול של פי תשעה בהשוואה לשנתיים הקודמות. הפסולת כללה 1.2 טון מכלי פלסטיק, 175 אלף טון צ'ופסטיקס חד-פעמיים, 164 אלף טון שקיות פלסטיק ו-44 אלף טון כפיות חד פעמיות. מדובר יותר מכלל האשפה - ביתית ועסקית - שהעיר פילדלפיה מייצרת מדי שנה. בשנה שעברה גדלה הכמות ל-2 מיליון טון.

לעלייה בפופולריות של משלוחי המזון באפליקציות אחראים המחירים הנמוכים מצד אחד, כל כך נמוכים שמשתמשים רבים לא מהססים להזמין משלוח של כוס קפה בלבד, ואורח החיים התובעני בערים שמוביל תושבים לוותר על בישול בבית או אפילו יציאה למסעדה לטובת הזמנת משלוח מהיר וזול. אחת האפליקציות הפופולריות ביותר, Meituan, ביצעה בשנה שעברה 6.39 מיליארד (כן, מיליארד!) משלוחי מזון, עלייה של 56.3% לעומת 2017, עליהם רשמה הכנסות של 42 מיליארד דולר. כלומר, ההזמנה הממוצעת עמדה על 6.5 דולר, מחיר מקובל לארוחה סבירה לאדם אחד בעיר גדולה בסין.

ולכל ההזמנות האלו יש אימפקט מהותי בדמות גידול בכמות הפלסטיק שמזהם את הסביבה. סין אמנם מייצרים פחות פלסטיק פר אדם מאשר ארה"ב, ואולם בניגוד לארה"ב, כמעט שלושה רבעים מפסולת הפלסטיק במדינה נשלכת למזבלות או פשוט נזרקת במקומות שלא מיועדים לאשפה, ומשם היא יכולה בקלות להיסחף לים. כתוצאה, יותר סין מזרימה יותר פסולת פלסטיק לאוקיינוסים מכל מדינה אחרת. מכלי טייקאאוט גם בעייתיים במיוחד למחזור, מכיוון שצריך לשטוף אותם קודם, ומשקלם הקטן מחייב איסוף מספר גדול מהם לפני שאפשר למכור אותם למרכזי מחזור. "מדובר בחצי יום עבודה בשביל כמה גרושים, זה לא שווה את זה", אמר לניו יורק טיימס אוסף אשפה בשאנגחאי, שהוסיף שהוא פשוט משליך את המכלים לפח הרגיל.

משבר פסולת הפלסטיק זוכה לסיקור תקשורתי פחות משל משבר האקלים, אך הוא קריטי לעתיד כדור הארץ לא פחות. ייצור פלסטיק כמעט שלא מוסיף לפליטת גזי חממה, בהיותו תוצר לוואי של הפקת נפט. הוא גם חוסך בפליטת גזי חממה אם משתמשים בו למשלוחים במקום אריזות קרטון, למשל. אבל פסולת פלסטיק לא מטופלת פוגעת בסביבה בדרכים מהותיות אחרות, שמדענים עדיין מנסים להבין איזו השפעה יכולה להיות להן.

הנה דוגמה אחת: התפיסה המקובלת היא שנדרשות מאות שנים עד שמכל פלסטיק מתפרק לרכיביו. זה נכון, אבל בניגוד לאיך שרבים מדמיינים כשמכל פלסטיק מגיע לאוקיינוס הוא לא נשאר בצורתו השלמה אלא נשבר על ידי השמש והגלים לחלקים קטנים שמכונים מיקרו-פלסטיק. חלקים כל כך קטנים, שאלו נאכלים לא פעם על ידי דגים וחיות אחרות שחיות באוקיינוסים, וכך חודרים לשרשרת המזון.

חוקרים בהוואי, שבחנו אזורי גידול שבהם חיים דגים בשבועות הראשונים לחייהם, מצאו מיקרו-פלסטיק בקיבתם של 8.6% מ-650 הדגים שבחנו. "הרגע הקריטי ביותר הוא הארוחה הראשונה שלהם", אמר הביולוג ג'ונתן וויטני ממרכז המחקר של NOAA בהונלולו לנשיונל ג'יאוגרפיק. "חוט פלסטיק אחד שמגיעה לקיבה של של דג שאך בקע יכול להרוג אותו".

דגים בשלב זה של החיים מהווים רכיב מזון קריטי בדיאטה של טורפים רבים. אם פסולת פלסטיק תעלה משמעותית את התמותה שלהם, שרשרת המזון באוקיינוסים יכולה להתערער משמעותית. ולמדענים יש בינתיים בעיקר השערות מלומדות לגבי מה יקרה אם אותם דגים לא ימותו אלא יטרפו, ופסולת הפלסטיק תיכנס לשרשרת המזון ומשם תגיע בסופו של דבר גם לצלחת שלנו. וזו רק דוגמה נקודתית אחת מני רבות להשפעה ההרסנית של פלסטיק.

כמעט לכל פעולה שאנחנו עושים יש מחיר סביבתי. את המחיר הזה ואת היקפו כמעט בלתי אפשרי לחשב. חשבנו שרק הזמנו ארוחה באפליקציה, אבל בפועל פתחנו בשרשרת פעולות שהשלכותיה יכולות להגיע לפינות הרחוקות ביותר של כדור הארץ ולחזור לרדוף אותנו מכיוונים לא צפויים. בסופו של דבר, יש רק פתרון אמיתי אחד: להפחית. להפחית את הצריכה, להפחית את הבזבוז. פחות לקנות ברשת, פחות להזמין מזון מוכן ומעובד. להעדיף תוצרת מקומית על מיובאת, בכל תחום, זה לרוב מצוין. ובעיקר להיות מודעים שלכל פעולה שאנחנו עושים יש מחיר, שאנחנו לא תמיד יודעים מהו.

קצרצרים

1. מי שגדל על טלוויזיה אמריקאית בשנות ה-80 בוודאי זוכר את קרטוני החלב של אותה תקופה, שנהגו להציג תמונות של ילדים אבודים, בתקווה שהדבר יסייע באיתורם. הולנד עכשיו עושה משהו דומה בטוויסט מודרני: הצגת התרעות מיידיות על מסכי כספומטים. יש כאן כמה יתרונות לעומת קרטוני חלב - בעיקר האפשרות להוציא מידע עדכני, ולהציג אותו ברחוב שם הוא יהיה רלוונטי יותר מאשר סביב שולחן ארוחת הבוקר.

2. מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, הקדיש חלק ניכר מהשנה האחרונה להבטחה שפייסבוק השתנתה ולמדה מהטעויות שלה. אבל יש משהו שלא השתנה: צוקרברג עדיין מתנשא. מנכ"ל פייסבוק וסמנכ"לית התפעול, שריל סנדברג, לא הגיעו לדיון בפני הפרלמנט הקנדי אף שקיבלו זימון מחייב – דבר שיכול להוביל להאשמתם בביזיון הפרלמנט. וזאת, אף שרק במרץ אמר צוקרברג שהוא "מצפה לקיום דיונים עם מחוקקים בכל העולם".