אין ממשלה וראשי הערים מצפצפים על התמ"א

ראש עיר, את התמ"א כבר ביטלת? בתקופה האחרונה מודיעים ראשי ערים כי יבטלו, יעכבו ויקפיאו את כל תוכניות התמ"א 38 בעירם. נראה כי כל בעיות ערי ישראל - התשתיות, התחבורה, החניה והחינוך - מתנקזות לאותה תוכנית מושמצת, שיש לבטל ויהי מה.

ראשי הערים - הבולט שבהם במובן זה הוא ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן - מנצלים את העובדה שאין ממשלה בשטח, ועושים למדינה בית ספר. השרים לא רלבנטיים כבר מאז ההכרזה על בחירות: בהתחלה הם היו עסוקים בקמפיין, לאחר מכן במשא ומתן קואליציוני, ועכשיו שוב בקמפיין. הבעיות המשעממות של אזרחי ישראל לא מעניינות אותם, והתוצאה: כל ממזר מלך, וכל ראש עיר בינונית הוא מומחה לתכנון המשמש כרשות מחוקקת, שופטת ו(לא) מבצעת. ואיפה הרשות להתחדשות עירונית? מחכה גם היא, כנראה, לראות מי יהיה הבוס הבא ולאיזה משרד תסופח הפעם.

בשטח נוצרת תמונה סבוכה, כאשר יזמים ותושבים מגלים - לעתים לאחר שנים של עבודה על הפרויקט ורגע לפני היציאה המיוחלת לדרך - שייתכן שכל מאמציהם והשקעתם ירדו לטמיון בשל שינוי חד צדדי במדיניות על ידי ראש העיר. אז בשביל מה צריך את ועדות התכנון אם ראש העיר קובע? בשביל מה צריך תוכניות מתאר אם בסופו של דבר ראש העיר משתמש בסמכויותיו על מנת לסכל כל פרויקט תמ"א שעל הפרק?

באופן לא מפתיע, ראשי הערים שיכולים להרשות לעצמם התנהגות כזו הם אלו שעומדים בראש הרשויות המבוססות יותר, אלו שלא נסמכים על שולחן הממשלה וזקוקים למענקי איזון. רשויות עשירות ובלתי תלויות בכספי איזון מצפצפות על תוכנית המתאר 38, ומרשות לעצמן להחליט שהיא אינה עולה בקנה אחד עם האג'נדה שלהן.

פסילה גורפת של תוכנית התמ"א צריכה להתקיים רק במקרה שוועדות התכנון הארציות והממשלה יחליטו שהתוכנית נכשלה ויש לבטלה. המצב בשטח, בו התוכנית קיימת ונתמכת על ידי המדינה ומוסדות התכנון שלה, ובפועל ראשי הרשויות פוסלים אותה באמצעות הלבשתה בחליפה מוניציפלית-משפטית - הוא לא תקין ולא סביר.

צריך לזכור כל העת כי תוכנית המתאר הארצית נועדה לתת מענה לחיזוק מבנים מפני רעידת אדמה ומפני מצב של מלחמה או סכנה בטחונית. רק לאחרונה סיפק לנו המצב בדרום תזכורת לכך שאזרחי ישראל עלולים למצוא את עצמם תוך הרף עין במצב של מאות טילים שנורים לכיוונם, זאת לצד סכנת רעידות האדמה באזור, שעלולות להביא לתוצאות חמורות.

מקבלי ההחלטות ברמה הארצית עסוקים כעת בהרכבת הממשלה ובהמתנה לראות מה יקרה במימד הארצי – מי יהיו השרים, האם יתבצע שינוי ארגוני נוסף, האם יחולקו מחדש הסמכויות בין משרדי האוצר, הבינוי ומינהל התכנון. ואולם דווקא עכשיו, בעת שהחלטות אלה הולכות ומתקבעות, צריכים המדינה ומשרד הפנים לקנוס עיריות ולעצור תקציבים לאלה שבוחרים לעשות דין לעצמם ולא להישמע להוראות התכנון הארציות, ולעצור את המהלך הזה בטרם ייהפך לעובדה קיימת וסופית. אם המדינה תמשיך לגמגם אל מול החלטות חד צדדיות אלה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו גישה זו מתפשטת לערים נוספות במרכז והופכת למציאות.

לגיטימי לבחון את התמ"א 38 ולבקר אותה, לגיטימי לתת קדימות ועדיפות לפרויקטים גדולים של התחדשות עירונית היכן שהם אפשריים. ואולם, יש מקומות שבהם תמ"א של בניין בודד היא הפתרון היחיד שנראה לעין, זה שניתן לקדם בפועל - ואסור להוציא אותו מארגז הכלים. בכל מקרה, ההחלטה על המדיניות התכנונית של ישראל צריכה להיות בידי מינהל התכנון ולנבוע מתוך חזון כולל למדינת ישראל, על שכונותיה החדשות והוותיקות, ולא ברמה המקומית. ככל שראשי הערים יבינו זאת מוקדם יותר, כך ייטב.

הכותב הוא עו"ד ומנכ"ל קבוצת דוד אזולאי, העוסקת בבנייה, ייזום והתחדשות עירונית.