הרווחה בראש: מה כדאי לישראל ללמוד מהתקציב בניו זילנד

ממשלת ניו זילנד בראשות ג'סינדה ארדרן בת ה־38 הציגה בשבוע שעבר תקציב מדינה ראשון מסוגו והפכה למדינה המערבית הראשונה שעיצבה את כל תקציבה על בסיס סדרי עדיפויות של בעיות רווחה. במסגרת התקציב היא סימנה שתי בעיות אקוטיות והקצתה להן סכומים נדיבים: בעיות הנפש של האוכלוסיה ועוני ואי שוויון. "התקציב השנה נועד לטפל בפערים הגדלים בין אלו שיש להם לבין אלו שאין להם", אמר שר האוצר גראנט רוברטסון.

בין השאר, החלטת התקציב כוללת הקצאה שנתית שוות ערך ל־4.55 מיליארד שקל לבריאות הנפש, סכום עתק במונחים ישראליים. לשם השוואה, תקציב בריאות הנפש בישראל ב־2018 עמד על 3.235 מיליארד שקל, וזאת אחרי שסגן שר הבריאות יעקב ליצמן הצליח להוסיף 325 מיליון שקל לתחום זה. אך בניגוד לישראל שבה חיים כ־9 מיליון איש, בניו זילנד מתגוררים 4.9 מיליון איש, כך שההקצאה לנפש לתחום גבוהה פי 2.5 מזו שבישראל.

אי שוויון גבוה יותר

התגובה הישראלית הפאבלובית להשוואה מעין זו היא שהם "יכולים להרשות לעצמם" את הפריבילגיות האלו, בדיוק כמו מדינות סקנדינביה, שהרי אין להם תקציב ביטחון בשיעור כה גבוה כפי שיש לישראל. אבל, בחינת עומק בכלכלת ניו זילנד והן בתקציב שלה מלמדת על קווי דמיון הרבה יותר גדולים ממה שנדמה.

אוקלנד ניו זילנד | צילום: שאטרסטוק

מעבר לדמיון הטריוויאלי – מדינה קטנה בשטח ובאוכלוסיה – התמ"ג לנפש של ישראל ושל ניו זילנד הוא כמעט זהה: שניהם עומדים על כ־41 אלף דולר לנפש ושניהם נאמדים בכ־65%–66% מהתמ"ג לנפש של ארה"ב שאליו נערכת ההשוואה. שתי הכלכלות עוברות שנים של האטה מסוימת כאשר הן צומחות בקצב דומה – סביב 3% לשנה – אחרי שנים של צמיחה יותר קרובה ל־4% – אם כי ישראל צומחת מהר יותר. שיעור האינפלציה גם הוא דומה (עם יתרון קל לישראל), גם שיעור האבטלה נמוך – סביב 4.2% (אך גבוה מזה של ישראל שהוא פחות מ־4%). אלא שישנן כמה הפתעות: בניגוד לישראל שנהנית מעודף בחשבון השוטף (נכנסים יותר דולרים ממה שיוצא), ניו זילנד סובלת מגירעון בחשבון השוטף זה כמה שנים. יתרה מזו, מדובר במדינה – תאמינו או לא – שאי השוויון בה גדול יותר מזה שבישראל: מדד ג'יני בניו זילנד עומד על כ־0.35 לעומת ישראל שבה הוא כבר ירד ל־0.34.

אז היכן ההבדלים? בראש ובראשונה בהתנהלות ובמשמעת התקציבית: הגירעון הממשלתי בישראל הסתכם ב־2018 בכ־3%, צפוי לגדול לכ־3.6% תמ"ג לפחות השנה ובשנה הבאה לכ־3.4% לפי ה־OECD – מהגבוהים במערב אחרי ארה"ב. מנגד, הגירעון של ממשלת ניו זילנד ב־2018–2020, לפי אותו דו"ח של ה־OECD, עומד ויעמוד על כ־0% תמ"ג בממוצע. כלומר אין שם גירעון.

מס הכנסה גבוה בהרבה

ומה לגבי החוב? לניו זילנדים חוב ממשלתי מהנמוכים במערב: רק כ־36% מהתמ"ג, מה שמאפשר להם לשלם גם פחות ריבית על

החוב. לפי נתוני ה־OECD, הגירעון המבני של ישראל (בניכוי הוצאות והכנסות חד פעמיות כמו תקבולים מאקזיטים) עומד על 3.7% מהתמ"ג ואצל ניו זילנד יש עודף קטן של 0.2% מהתמ"ג. אז יש מקום לחשוב שיש פער בתשלומי מסים? אז זהו, שלא. ההכנסות ממסים בישראל נאמדו ב־2017 בכ־32.7% מהתמ"ג ובניו זילנד המספר הוא 32% מהתמ"ג. מה שכן, וכדאי לממשלה הבאה לשים לב לכך, הם משלמים הרבה יותר מס הכנסה מהישראלים – הן יחידים והן חברות – כאשר אצלם מרכיב זה מהווה 52% מהיקף המסים ובישראל כ־29% בלבד.

ההוצאה הלאומית של ניו זילנד על בריאות עומדת על 9.2% מהתמ"ג – בדומה לממוצע ב־OECD – בניגוד לשיעור בישראל שהוא רק 7.5%. אלא שלא כל ההוצאה היא ציבורית. כשבוחנים את הנתון הזה מגלים שממשלת ניו זילנד מממנת כמעט 80% מההוצאה לבריאות כשישראל מממנת רק 63% – מהשיעורים הנמוכים ב־OECD. כאן נוצר פער של כ־2.7 נקודות תוצר ובמונחים ישראליים מדובר על כ־35 מיליארד שקל. אז עם כל הדמיון בכלכלות, אין ספק שהניו זילנדים עולים עלינו בהרבה בסדר העדיפויות ובהתנהלות השקולה.