בבלפור מרוצים מגזר הדין של שרה נתניהו - ובצדק

הנתניהו'ז יכולים לציין בסיפוק את תוצאות המפגש הפלילי הראשון בין המשפחה למערכת המשפט.

זה התחיל בהגשת כתב אישום על פרשה אחת בלבד מבין המגוון שנחקר בתיק מעונות ראש הממשלה. זה נמשך בעיקור אלמנט המרמה מסעיף האישום שירד ל"ניצול מכוון של טעות הזולת". וזה הסתיים בהנחה מפליגה בסכום שהוטל על הגברת להחזיר.

גם המדינה, כדרכה, ידעה להסביר למה התוצאה מניחה את הדעת: הגברת הודתה בעבירה הפלילית וחסכה משפט מייגע שהיה אורך שלוש שנים. אבל, גם את ההישג הזה מיהרה המשפחה לשחוק כאשר גם הסניגור יוסי כהן וגם הבעל בנימין נתניהו התנפלו על המשטרה והפרקליטות על שנטפלו לגברת על לא עוול בכפה.

בין הודאה אמיתית להודאה אופורטוניסטית 

הודאה במסגרת הסדר טיעון נבחנה במאמר של מיכל טמיר (פרופ' למשפט ציבורי וסדר דין פלילי) ויוני לבני (פרקליט במחלקת ני"ע - פרקליטות מחוז) "הסדר טיעון הוא הסדר טיעון - עבר, הווה ועתיד". אחד הקשיים בהודאה כזו הוא החשש מ"הודאה הניתנת באופן אופורטוניסטי רק לצורך קבלת הקלה בעונש או באישומים, תוך התנערות ממנה מיד לאחר גזר הדין", כותבים השניים שחזו את תגובות כהן ונתניהו.

אמנם בית המשפט מדגיש שרק הודאה המשקפת חרטה "כנה ואמיתית", תזכה להתחשבות שיפוטית, אלא שהיכולת להבחין בין הודאה אמיתית להודאה אופורטוניסטית היא מוגבלת, ובפועל הסדרי טיעון אינם נדחים על רקע חשד לאותנטיות של ההודאה.

שרה נתניהו אתמול בביהמ"ש | צילום: אי פי איי

טמיר ולבני ממליצים לאמץ לעניין זה פתרון שאומץ בהסדרי האכיפה המינהלית של רשות ני"ע. למשל בהסדר שנחתם עם חברת מבטח שמיר נקבע כי בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברות "מתחייבים להימנע מכל פרסום ו/או התבטאות פומביים באמצעי התקשורת הכוללים הכחשה של האמור בהסדר זה, כולו או רכיבים בו, במישרין או על ידי מי מטעמם". כלומר, נאסר על הצדדים להסדר להתבטא נגד האמור בו.

איסור דומה הוכנס גם להסדר שכפו הרשויות בארה"ב על בנק לאומי בפרשת הסיוע להעלמות מס ללקוחות האמריקאים. בנוסף לקנס, 400 מיליון דולר, נאסר על המעורבים להכחיש את העובדות. איסור שהפרתו עלולה לגרור ביטול ההסדר ואף הגשת כתבי אישום פליליים.

גם תביעה אזרחית יכולה להירשם כסנקציה על הכחשת האירוע. אבל, קשה להניח שהגזר שהופעל לאורך ההליך יוחלף במקל לאחר סיומו. נציגי הפרקליטות התגאו אתמול בהישג נוסף והוא שמירת האופציה לתביעה אזרחית. נדמה שהם מאיימים באקדח שמרוקן מכוונה אמיתית לממש איום זה מהטעם שיידון בהמשך.

הסדר הטיעון של קצב

ההסדר עם שרה נתניהו מזכיר במידה מסוימת את הסדר הטיעון שנחתם בזמנו עם הנשיא משה קצב. גם אז ההתחלה היתה על העץ הכי גבוה בסביבה: טיוטת כתב אישום בשני מעשי אונס. בהסדר הטיעון הצטמקה החומרה הזו לממדים מינימליים: מעשה מגונה בכוח שנשען על תיאור עובדתי של מעשי הטרדה קלי ערך. אלא שכאן בדיוק נכנס הדמיון בין שתי הפרשות: ברצון של היועצים המשפטיים - אז מזוז והיום מנדלבליט - למנוע בכל מחיר כמעט משפט פלילי שיסב למדינה מבוכה רבה.

נשיא שנאשם באונס ואשת ראש ממשלה שמרמה עבור ארוחות שף הם שגרירים שמוציאים לרעה את דיבת הארץ. אגב, המשפטים בבתי הדין לעבודה - אלה שהסתיימו (מני נפתלי וגיא אליהו) והנוכחי בתביעתה של שירה רבן - פורשים תמונה מביכה וחמורה בהרבה של אשת ראש הממשלה, למרות שלא מדובר במשפט פלילי, מדובר בניצול טעות של הזולת. בתביעות העבודה מדובר בניצול של הזולת עצמו.

הבעל, ראש הממשלה, אמר שהליכים פליליים בסיפור דומה לא היו מתנהלים נגד אף אחד, והמאמץ הופנה נגד רעייתו בלבד. בכך הוא כנראה צודק. מהטעם הפשוט שאין עוד דוגמאות לערבוב הייחודי הזה שבין פרטי לציבורי. למצב שאדם פרטי מופקד על נכסים ומשאבים ציבוריים, שעובדי מדינה כפופים לגברת שאינה עובדת מדינה. הדמיון היחיד שעולה על הדעת הוא לגברת נחמה ריבלין ז"ל, שמשום מה המשטרה לא נטפלה אליה ולא רדפה אותה, ועובדי בית הנשיא לא גררו אותה שוב ושוב לבית הדין לעבודה.

גם השופטים שטיפלו בגברת, המגשר מרדכי כדורי ונשיא השלום בירושלים אביטל חן, שפעו אמפתיה. גם מתוך ההכרה בצורך למנוע את מבוכת המשפט הפלילי, וגם מתוך כבוד לאשת ראש הממשלה. חן אפילו טרח להדגיש שמדובר בגברת שאין לה עבר פלילי (!). תודה לאל, וגם לכמה יועצים משפטיים בעבר הרחוק והקרוב שדאגו לכך.