מוסף כלכליסט
חקר ביצועים: השבוע של אדם נוימן, צמיחה נמוכה וקרבות בשוק הסלולר
וגם: מעונות יום, אמזון מגלגלת את המס הצרפתי למוכרים, וואווי, לי קא־שינג ו"היו זמנים בהוליווד"
מיתון בדרך? נבואות שחורות סותרות
אלה שבועות מבלבלים. כלכלנים מסתכלים על נתוני הצמיחה בישראל ועל הנעשה בעולם ומזהים סימנים של האטה, אולי אנחנו אפילו על ספו של מיתון. המשמעות היא שבשנה־שנתיים הקרובות אנחנו עלולים לראות פיטורים והורדות שכר, גם אצל השכירים המבוססים יותר (הייטק, עורכי דין וכו'). אפילו בסקירה טרייה של הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג התייחסו ל"סימני אזהרה בשוק התעסוקה". במקביל, מומחים אחרים מסבירים שמחירי הדיור ימשיכו לעלות בשנים הקרובות, כי הריבית נשארת נמוכה. אלה שתי תחזיות קשות, והנחמה היא שאחת מהן שגויה. אם המשק בדרך למיתון, לא נראה עלייה במחירי הנדל"ן, להפך. ואם המחירים ימשיכו לעלות, אי אפשר לדבר על מיתון.
רחלי בינדמן
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
לחץ כאן
שוק הסלולר: כן, מעט מדי תחרות
בתוך השיח על מצבן הרעוע של חברות הסלולר צץ פתאום מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, שזיהה את ההזדמנות להכריז "אמרתי לכם!". פילבר אכן אמר בעבר שמחירי הסלולר נמוכים מדי, אבל פספס לגמרי את קריאת המפה ולכן הצעדים שלו היו הפוכים לצעדים הנדרשים. מחירי הסלולר צנחו בזכות רפורמות שפתחו את השוק לתחרות. הצניחה שלחה את חברות הסלולר לחפש ערוצי פעילות נוספים (טלוויזיה, אינטרנט וטלפוניה קווית), והכניסה שלהן לענפים האלה היתה יכולה להגביר את התחרות גם בהם. אבל זה לא קרה, כי משרד התקשורת לא באמת עודד את הרחבת התחרות. במקום זה, HOT ובזק רק התחזקו על חשבון המתחרות, עוד מימיו של פילבר. משרד התקשורת לא צריך לשמור על חברות הסלולר, הוא צריך לוודא שהתחרות בשוק לא תתחיל ותיגמר בליבת העסקים שלהן אלא תתרחב עוד ועוד. המצב הרעוע של חברות הסלולר הוא לא תוצאה של פתיחת התחרות, הוא תוצאה של הגבלה שלה.
גלית חמי
WeWork מפרסמת תשקיף
נוימן: החברה זה אני
אחרי ציפייה גדולה, WeWork פרסמה השבוע את התשקיף לקראת ההנפקה בניו יורק בחודש הבא. כמסמך עסקי, התשקיף מלא חורים שמטילים ספק באפשרות של החברה, שהפסידה כבר 3.6 מיליארד דולר, להפוך לרווחית. מה שיש בתשקיף בשפע, לעומת זאת, זה אזכורים של אדם נוימן (169 אזכורים!). המייסד והמנכ"ל ניצל את המסמך, שאמור לספק נתונים לאנליסטים ומשקיעים, כדי לפרוס את תפיסת עולמו בשלל נושאים, בהם צריכת בשר, איכות הסביבה ותרומות. מתברר, למשל, שנוימן מצהיר שאם הוא לא יתרום מיליארד דולר בעשור הקרוב, חצי מזכויות ההצבעה שלו בחברה יילקחו ממנו. זה לא רלבנטי להחלטות של ציבור המשקיעים, למעט בהיבט אחד: כדאי שיידעו שמבחינת נוימן "החברה זה אני", ויחליטו אם להתמסר למסע הזה.
ירדן רוז'נסקי
דו"ח על הפריון בעבודה
מעונות יום: לכוון לחלשים
בנק ישראל פרסם השבוע דו"ח על הפריון בעבודה, ובו שלל המלצות. אחת מהן היתה שהמדינה תשקיע במעונות יום לפעוטות משכבות סוציואקונומיות חלשות. ההוצאה הממשלתית על חינוך לגיל הרך בישראל היא הנמוכה במדינות המפותחות, ורק רבע מהילדים נמצאים במעונות בסבסוד ממשלתי. במצב כזה, השאלה איפה להשקיע את מעט הכסף המוקצה לנושא חשובה במיוחד. צדק חלוקתי בסיסי מכוון לבנות מעונות בעיקר בפריפריה החברתית והכלכלית, והשבוע בנק ישראל קבע שיש לזה גם תועלת כלכלית: המחקרים מראים שתוכניות ממשלתיות למעונות יום תורמות להעלאת שיעור התעסוקה וגובה השכר בבגרות בעיקר אצל ילדים מרקע חלש. רבים מהילדים האלה חיים ברשויות מקומיות שמתקשות לנצל את התקציבים שלהן, גם אלה המיועדים למעונות יום; כדי שהמסגרות החשובות האלה לא יישארו על הנייר, צריך ליצור מנגנון ממשלתי שיטפל בהקמה שלהן בעצמו.
שחר אילן
המס מגולגל למוכרים
אמזון: אי אפשר לגעת בה
חודשים רבים נדרשו למחוקקים בצרפת עד שאישרו מס מיוחד שהוטל על ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות ונועד לפצות על כל הכסף שהן מעלימות באמצעות תכנוני מס ומקלטי מס. לאמזון, לעומת זאת, נדרש חודש בלבד כדי לגלגל את הוצאות המס החדש על המוכרים הצרפתים הקטנים והבינוניים שמשתמשים בשירותיה, והיא תעשה זאת עוד לפני שתיאלץ לשלם אותו בעצמה. הדומיננטיות של אמזון בעולם הקמעונאי כל כך גדולה עד שהמוכרים הקטנים תלויים בה, וויתור על שירותיה משול מבחינתם לסגירת החנות. בגלגול התשלום למוכרים ג'ף בזוס בעצם שולח מסר ברור למחוקקים במדינות אחרות: אני לא סופר אתכם, ואם תפגעו בי — אפגע בבוחרים שלכם. וכן, זה נכון גם לישראל, שמתרגשת לקראת כניסת אמזון כאילו מדובר במשיח של יוקר המחיה; עלות המשלוח, בטווח הארוך, עלולה להיות כבדה.
ליאור באקאלו
חברת הענק מזהירה
וואווי: קריאה להסלמה
"אנחנו במצב של לחיות או לחדול", הכריז השבוע מרן ז'נגפיי, מייסד וואווי, ענקית האלקטרוניקה הסינית שנהפכה לקורבן המרכזי של מלחמת הסחר עם ארצות הברית, והזהיר את העובדים מקיצוצי שכר ופיטורים. החברה מעריכה שהמכירות שלה ב־2019 יהיו נמוכות ב־60 מיליון יחידות מהיעד, כלומר היא תאבד כ־25% מהמכירות, בשל המגבלות שהטיל דונלד טראמפ. אבל מעבר לקושי העסקי הברור שעולה מהמזכר של ז'נגפיי, יש לו גם תפקיד פוליטי: הוא מבהיר לממשלה הסינית שהגיע הזמן לשלוף את כלי הנשק הבאים במלחמה הזאת (בדומה לפיחות המטבע בתחילת החודש, שהצליח להטריד את האמריקאים). לפני שוואווי תקרוס, נראה עוד לא מעט קרבות.
סופי שולמן
מהונג קונג לפאב
קא־שינג: מרים לחיים
שווי האחזקות של לי קא־שינג, האיש העשיר בהונג קונג, נחתך בשבועות האחרונים ב־3 מיליארד דולר, בגלל המחאה האזרחית ברחובות העיר. אבל השבוע הוא החליט לקנות את גרין קינג — קבוצת הפאבים ומבשלות הבירה הגדולה בבריטניה, שקיימת כבר 220 שנה — תמורת 4.6 מיליארד ליש"ט. הדובר שלו מסר כי ההשקעה תואמת את האסטרטגיה של קא־שינג לקנות חברות עם תזרים מזומנים יציב. עסקית, זה מהלך חכם מכל הכיוונים: אחרי השבועות האחרונים קא־שינג חיפש ערוץ הכנסה נוסף; הליש"ט נחלש, אז הוא כיוון לבריטניה; והפאבים והבירות, לפי ההערכות, לא אמורים להיפגע מהברקזיט, להבדיל ממגזרים אחרים. תמיד אפשר לסמוך על הבריטים שימשיכו לשתות, ודאי כשהמצב מחמיר.
תמר טוניק
הסרט החדש מעורר מחלוקת
טרנטינו: הקרב יצא מהמסך
"היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו הגיע בסוף השבוע שעבר לישראל, וגם כאן עורר מחלוקת עמוקה בקרב הצופים ובקרב המבקרים, שהעניקו לו דירוגים מכוכב אחד ועד חמישה כוכבים. חלק כתבו שזה הסרט הכי גרוע של טרנטינו, אחרים שהוא הכי טוב; או זה או זה, אין באמצע. אחרי שמונה סרטים, הקהל היה בטוח שהוא יודע למה לצפות מטרנטינו, אבל במקום דיאלוגים שנונים ואינסופיים ואלימות פרועה הגיע סרט פרום, עם עלילה אמורפית וסוף שהוא לא קתרזיס אלא חידה. הפער בין ציפיות הצופים ליצירה שקיבלו הוא חלק מרכזי בהסבר לסערה שהסרט מעורר — לא כולם מוכנים להתמודד עם הסבלנות הנדרשת מההרהור הפנים־קולנועי הזה, שנע בפיתולים סביב עצמו במקום לשעוט בהיפר־אקטיביות קדימה. לא בכדי ההתקפות על הסרט היו שהוא "משעמם" או "תמוה". אבל בסוף מתברר שטרנטינו דווקא כן סיפק את סצנת הקרב הקולנועית האלימה של השנה; היא פשוט לא מתרחשת על המרקע, אלא בקרבות היצריים שבין הצופים.
יאיר רוה
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה