צניחה בשיעור הבעלות על דירה של משפחות צעירות

מה קרה ליכולת של זוגות צעירים לרכוש דירה? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מציירים תמונה ברורה למדי: חלה ירידה ניכרת ביכולת של זוגות צעירים לרכוש דירה בשנים האחרונות, במיוחד אם הם נשואים ויש להם ילדים קטנים.

בדיקה שערך "כלכליסט" מצא כי ב־2008 שיעור משקי הבית שכללו לפחות ילד אחד קטן (עד גיל 5) והחזיקו דירה בבעלותם עמד על 74.3%, ובשנת 2017 רק 64.2% ממשקי הבית האלה החזיקו בבעלותם דירה. מדובר בצניחה משמעותית בשיעור המשפחות הצעירות עם ילדים קטנים שמחזיקות דירה בבעלות בין 2008 ל־2017. המשמעות היא כי עשור של עליות המחיר החדות פגע משמעותית ביכולתן של משפחות צעירות לרכוש דירה. הנתונים אינם מתייחסים לשאלה אם משקי הבית הללו מתגוררים בדירה שבבעלותם או לא, אלא רק לעצם הבעלות על דירה.

ניתוח של אחוז הצעירים המתגוררים בדירה בבעלותם מעלה תוצאות דומות. במקרה זה נעשה הפילוח לפי קבוצות גיל ומצב משפחתי, במנותק מהשאלה אם ישנם ילדים קטנים במשק הבית. צעירים בקרב בני 20–29 שיעור הצעירים שגרו בדירה בבעלותם ב־2005 עמד על 63.9%, ובתוך עשור, ב־2015, צנח שיעורם ל־55.3%. מדובר בצניחה של כ־9 נקודות אחוז בעשור. בקרב בני 30–39 חלה צניחה מתונה יותר, ועדיין משמעותית מ־78.1% ל־71.6%.

לא גרים בבית שלהם

הדרמה האמיתית נמצאת בתת־הפילוח שמבחין בין נשואים, רווקים וגרושים בכל קבוצת גיל. מתברר כי בקרב הזוגות הנשואים שיעור הגרים בדירה בבעלות צנח בשיעור חד יותר עם השנים לעומת הרווקים והגרושים. צעירים נשואים בני 29־20 גרו ב־2005 בדירה בבעלותם בשיעור של 56.3%, ואילו ב־2015 חלה צניחה ל־39.1%. כלומר שיעור בעלי הדירה הנשואים בגילים אלו נחתך בכשליש. בקרב הגרושים נרשמה גם כן ירידה, אך מתונה יותר: מ־39% ל־32.6%.

התופעה בולטת גם בקרב זוגות הנשואים בני 30־39, גיל שבו כבר סביר שיש יותר ילדים קטנים במשפחה שמגדילים את הוצאות משק הבית. שיעור הזוגות הנשואים שגרו בדירה בבעלות בטווח גיל זה עמד על 72.1% ב־2005, וצנח ל־60.3% ב־2015. בקרב הגרושים הנתון נותר כמעט ללא שינוי - 43.4% לעומת 43.5%. הנתונים מעידים לכאורה על הקושי ההולך וגובר עם השנים, ובמיוחד מאז 2010, אז מחירי הדיור החלו לעלות בחדות, של זוגות צעירים עם ילדים קטנים להתגורר בדירה בבעלותם.

צילום: shutterstock

הנתונים הללו מתייחסים למתגוררים בדירה בבעלות, ולא לכאלה שיש דירה בבעלותם, אך הם אינם מתגוררים בה, וייתכן שהיא מושכרת. כידוע, ישנם גם משקי בית

שמחזיקים בבעלות על דירה שבה אינם גרים, מסיבות כאלה ואחרות, ומתגוררים בדירה אחרת בשכירות (שוכרים ומשכירים) ב־2008 עמד שיעורם של משקי בית אלה על 23.6% מתוך כלל משקי הבית, ואילו ב־2017 השיעור ירד ל־17.7%.

חור בנראטיב

למרבה הפליאה, בפברואר האחרון פרסם בנק ישראל מחקר שלכאורה סותר את נתוני הלמ"ס, ולפיו שיעור רוכשי דירה ראשונה בקרב שכירים בני 25–35 בכל רמות ההכנסה מתוך כלל הרוכשים עלה בין השנים 2007 ל־2016. מחלקת המחקר של הבנק מצאה כי שיעור רוכשי דירה ראשונה בקרב קבוצה זו הוכפל מרמה של כ־2% בשנים 2007 ו־2008 לרמה של כ־4% בשנים 2015 ו־2016.

בנימין נתניהו | צילום: רויטרס

"ההסתברות לרכוש דירה ראשונה עלתה בקרב כלל האוכלוסייה הצעירה, ומתוכם במשקי הבית השייכים לחמישוני ההכנסה הרביעי והחמישי היא גדולה יותר מאשר בחמישוני ההכנסה הנמוכים יותר", נכתב במחקר. בסיכום המחקר צוין כי "בעשור האחרון עלו מחירי הדירות בקצב מהיר, יותר מההכנסה הפנויה של משקי הבית. התוצאות מצביעות על עלייה בשיעור משקי הבית שרכשו דירה ראשונה בקרב כלל האוכלוסייה הצעירה".

הפער לכאורה בין ממצאי בנק ישראל לבין נתוני הלמ"ס נובע מהנראטיב השונה שלהם ומהפילוחים שמייצרים נתוני הלמ"ס, שמציגים מה קרה למשקי בית במצבים משפחתיים שונים. בבנק ישראל אומרים שעליית מחירי הדיור לא פגעה ביכולת ההסתברותית של כלל הצעירים לרכוש דירות, בעוד נתוני הלמ"ס מראים שבפועל חלה ירידה מספר המשפחות הצעירות עם ילדים שרכשו דירה ראשונה.

בנק ישראל אמנם בדק את השיעור השנתי של רוכשי הדירה בקרב הצעירים, אך לא השווה בין שיעור המחזיקים בדירה בבעלות מקרבם, ולא הבחין בין משפחות צעירות לבין צעירים רווקים או נשואים ללא ילדים מה שעשוי להשפיע על הפער בין ממצאיו לנתוני הלמ"ס.