האיש שעוסק בהכל: על תפקיד המנהל הספורטיבי
הקבוצות המוצלחות ביותר הן בעלות צוות הניהול הספורטיבי הטוב ביותר. אבל מה זה בעצם?
סוכנות דירוג האשראי פיץ' פרסמה ב-2015 דו"ח על עתיד של שוק העברות השחקנים. לפי הדו"ח, חוקי הפייר פליי הפיננסי, שיעורי ריבית נמוכים והיכולת של הכדורגל להשיג חוזי שידור וספונסרשיפ יקרים יעזרו למשוך משקיעים חכמים למשחק - מה שישנה את שוק העברות השחקנים ושוק בכלל.
קראו עוד בכלכליסט
לפי פיץ', הרגולציה והעובדה שטעויות ספורטיביות מובילות להכנסות נמוכות יותר (פחות בונוסים, חסויות, כסף משוק העברות וכו'), הפכו את המנהלים הספורטיביים לנכסים החשובים ביותר של קבוצות. וכיום, התחרות אמיתית בין הנהלות הקבוצות היא על המנהלים הנכונים, שיידעו איך להשתמש בסטטיסטיקות הנכונות ולהציב את האנשים הנכונים בעמדות המפתח כדי לבנות קבוצה יעילה מבחינה ספורטיבית, ולא פחות חשוב עבור הבעלים וההנהלות - כלכלית.
מתקרבים למודל האמריקאי
כמעט חמש שנים אחרי הדו"ח ההוא, ונראה שסוכנות דירוג האשראי צדקה ברוב התחזיות שלה לגבי שוק העברות השחקנים בעידן הפייר פליי הפיננסי. השוק אכן נראה יותר כמו שוק הספורט האמריקאי ותלוי יותר ביכולת של מנהלים למצוא את הכישרונות הנכונים שמתאימים לשיטת המשחק של המועדון - מאשר פרויקטי דגל של אוליגרך או מדינה. כלומר, פריז סן ז'רמן עדיין נחשבת לקבוצת ענק בזכות הזרמת כספים מטורפים מקטאר, אבל גם הקטארים הבינו שעוד שחקן יקר לא יעשה את ההבדל ברמות הכי גבוהות כמו מודל ניהולי-ספורטיבי איתן. וצריך רק להסתכל על הקבוצות המוצלחות ביותר מבחינה כלכלית ומקצועית כדי להבין זאת. בעידן הפייר פליי הפיננסי, המועדונים המוצלחים ביותר - מקצועית וכלכלית וביחס למקום שהיו בו לפני מספר שנים - הם אלה שהצליחו מעבר למצופה בזכות ניהול סגל מצוין והצלחה בשוק העברות השחקנים. בליברפול, מייקל אדוארדס,שבנה מערכת רכישת שחקנים וניהול מקצועי-אנליטי מרשימה. בשנה וחצי האחרונות הקבוצה רשמה יותר גמרים בליגת האלופות מאשר הפסדים בליגה. במנצ'סטר סיטי בנו קבוצה מרהיבה עם הרבה כסף מאבו דאבי אבל הצליחו על המגרש בעיקר בזכות הידע וההבנה של פראן סוריאנו וצ'יקי בגירסטיין. הקבוצה רשמה שיאי נקודות בפרמיירליג. יובנטוס נהנתה במשך שנים רבות מהידע וההבנה של בפה מארוטה ופאביו פאטריצ'י. הקבוצה שולטת ביד רמה בליגה האיטלקית והעפילה פעמיים לליגת האלופות בעשור שאחרי ירידה לליגת המשנה. אתלטיקו מדריד נהנית מניהול ספורטיבי יציב של פדרו פאבלו מ-2008 ואנדראה ברטה מ-2013. הקבוצה עברה לאצטדיון חדש בשנה האחרונה ונהפכה לאחת מ-15 הקבוצות העשירות בתבל. דניאל לוי ורבקה קאפלהורן בטוטנהאם גם כן צמד מנהלים מוצלח במיוחד. הקבוצה הפכה לחברת קבע בטופ 4 האנגלי, עברה לאצטדיון חדש ורשמה רווחי שיא כל הזמנים בכדורגל בעונה שעברה. אפשר להחשיב גם את בורוסיה דורטמונד של מיכאל צורק (בשנים האחרונות מקבל ייעוץ ממתיאס זאמר שבנה את באיירן מינכן בתחילת העשור) כקבוצה מוצלחת מאוד כלכלית וספורטיבית וגם את אימפריית הכדורגל של רד בול, שמנוהלת על ידי ראלף ראנגניק כקבוצות שהן הצלחות ספורטיביות וכלכליות. סביליה של מונצ'י הפכה ממועדון בליגה השנייה בספרד למועדון קבע בצמרת האירופאית. מועדון שפחות הבין את חשיבות המנהל הספורטיבי ולכן כושל - בעיקר מקצועית - הוא מנצ'סטר יונייטד.גם בברצלונה סובלים מחוסר קוהרנטיות ניהולית וזה מוביל למערכת רכש מבולבלת וחובות גבוהים - דווקא בעידן מאוד מוצלח מבחינה ספורטיבית.
באופן מפתיע, הקבוצה המוצלחת ביותר - כלכלית (הקבוצה המכניסה בעולם שרושמת רווחים מדי שנה) ומקצועית (בעיקר בתחרויות הגביעים בעשור האחרון) היא ריאל מדריד, שלה אין מנהל ספורטיבי מוגדר אך יש סביב הנשיא פלורנטינו פרס הרבה מוחות ניהוליים מבריקים וכן אתוס ספורטיבי מפואר. עם זאת, כאשר ריאל מדריד כושלת מקצועית (וזה קורה, לשיטתה, כשהיא לא מצליחה לזכות באליפות או בגביע) זה בעיקר בשל תקלות שאולי היו נמנעות אם היה מנהל ספורטיבי בכיר בחדר ההנהלה. בכל מקרה, לא כל ההצלחה מושגת בזכות אותם מנהלים אבל הם בהחלט משמעותיים, ובפיץ', כך נראה, צדקו. הצלחה בשוק הכדורגל - מקצועית ועסקית - תלויה פחות בכסף הגדול ויותר במה עושים עם הכסף הגדול (כמו כן, יש לציין שלפי דו"ח של דלויט רק חמש הליגות הבכירות באירופה הן ליגות שמייצרות רווחים על בסיס קבוע: "הפסדים תפעוליים עלו בכל שאר הליגות מאז 2007/08"). אז מה המנהלים הספורטיביים האלה עושים מלבד ניהול רכישות שחקנים?בניית צוות מקצועי
המלצה על מינוי מאמן קבוצה בכירה, באופן מפתיע, היא רק חלק "קטן" מהעבודה של המנהל הספורטיבי. בדרך כלל היו"ר או הבעלים מאוד אקטיבי בגיוס המאמן הראשי ומועדונים רבים רואים במאמן הראשי שווה בהיררכיה למנהל המקצועי, כאשר חלוקת העבודה היא "ברורה" במובן שהמאמן דואג לנצח את המשחק הבא והמנהל הספורטיבי עובד על הטווח הרחוק. העבודה הטובה של המנהל הספורטיבי באה יותר לביטוי בבניית מערך מקצועי סביב המאמן ובבניית צוות אנליסטים סקאוטים, חוקרי דאטה וכו'. אלו דברים שבעלים, יו"רים ומנכ"לים לא מבינים בהם בדרך כלל ולכן הם מעניקים את המנדט למנהל המקצועי לבנות את המערך המקצועי של הקבוצה הבוגרת והמועדון כולו. זה יכול לכלול מינוי עוזר מאמן שהמאמן הראשי לא מכיר אבל הוא איש שהמועדון רוצה במערכת וזה יכול לכלול מינוי מומחה כזה או אחר בתחום "נישתי". למשל, ברנטפורד - שהיא חלק מקבוצת ניהול מורכבת שאחד מראשיה הוא ראסמוס אנקרסן - מינתה לאחרונה את אנדראס גאורגסון כמאמן ראשי למצבים נייחים ופיתוח אינדבידואלי של שחקנים. מדובר באיש מקצוע שבמאלמו, שם עבד ב-14 השנים האחרונות, היה אחראי לאימון מצבים נייחים ושילוב שחקנים ממחלקת הנוער בקבוצה הבוגרת. אף אחד לא מצפה שהבעלים או היו"ר של המועדון יידעו זאת, אבל למנהלים הספורטיביים - שלהם אמור להיות ידע רב על הנעשה אצל יריבות - ניתן המנדט לגייס "מאמנים מומחים", שיסייעו למועדון ולשחקנים המועדון (בברנטפורד יש מאמני בעיטות מיוחדים, מאמני כושר מיוחדים ואפילו מאמני שינה מיוחדים). המועדון, בעל תקציב קטן ביחס ליריבותיו בצ'מפיונשיפ, הרוויח יותר מ-49 מיליון יורו בשוק העברות השחקנים בשנתיים האחרונות. זה הרבה בזכות טיפוח הנכסים (כדורגלנים) שיש למועדון בסיוע המומחים הרבים שיש במערכת.לעסוק בהכל
לפי ההגדרה בויקיפדיה: "בכדורגל, מנהל ספורטיבי או מנהל מקצועי הוא איש ניהול בכיר במועדוני כדורגל, האחראי על הנושא המקצועי במועדון. לעתים קרובות אופי תפקידו של המנהל הספורטיבי אינו ברור, ויכולים להיות הבדלים גדולים בין תפקידיהם של מנהל ספורטיבי אחד לשני".
בגדול, מנהל ספורטיבי צריך לחבר בין כל החלקים המקצועיים של המועדון לאסטרטגיה הכוללת - הכלכלית והערכית - של המועדון. זה אומר לעסוק במחלקת הנוער, בקבוצה הבוגרת ובמחלקות אחרות שיש להן נגיעה לחלק המקצועי - שזה כמעט כל מחלקה במועדון. הסבר: אנדוני סוביזרטה, לשעבר שוער ברצלונה שהיה מנהל ספורטיבי באתלטיק בילבאו, ברצלונה ועכשיו במארסיי, סיפר בכנס של חברת WyScout על החיים שלו כמנהל ספורטיבי. לדבריו, "קרלס פויול פרש והגיע לעבוד לצידי בברצלונה. הוא היה העוזר שלי במשך חמישה חודשים בגלל שהוא רצה להבין את המערכת. אחרי החודש הראשון הוא נכנס אליי למשרד ואמר: 'אנדוני, העבודה הזו היא לא מה שחשבתי שהיא. אתה לא רואה כדורגל'. ואכן, אתה לא רואה כדורגל. אתה מתעסק עם סוכנים, אתה מתעסק בצרכים של השחקנים, בצרכים של המאמן. אתה בונה איתם מערכות יחסים, אתה בונה מערכת יחסים בין ההנהלה לצד המקצועי, אתה מקיים מערכת יחסים עם הצד השיווקי, עם הורים, עם פרויקטים עתידיים. אתה מלווה את הקבוצה, אתה מדבר עם התקשורת אחרי משחקים, בראיונות. אתה עושה הרבה דברים - והדבר שאתה הכי פחות עושה זה לראות כדורגל, שזה מה שכל מי שבכדורגל רוצה לעשות. גם באימונים אתה מוצא את עצמך מדבר עם השחקנים, מדבר עם המאמנים ותמיד קורה משהו. שאתה צריך להגיב עליו. יש מעט מאוד ימים שבהם אתה יכול לשבת בשקט ולראות אימונים ובמשחקים אתה לא הולך לראות כדורגל, אתה הולך לעבודה. אתה צריך לדבר עם אנשים, לייצר קשרים וגם לראות מה קורה על הקווים עם המאמן ועם השחקנים". זה תמיד תלוי בתרבות המועדון ובהגדרת התפקיד, אבל בסופו של דבר מנהל ספורטיבי - כמעט תמיד - עושה הרבה מאוד עבודת ניהול. לעתים הניהול כמעט ולא ספורטיבי".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה