אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נפילתו של אדם נוימן: שיעור קריטי למשקיעים וליזמים צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי

נפילתו של אדם נוימן: שיעור קריטי למשקיעים וליזמים

עזיבת מייסד WeWork מראה שעמק הסיליקון כבר לא רץ אחרי חברות טכנולוגיה שמבטיחות למשקיעים את הירח, והתפכח מפנטזיית המנכ"ל שאין בלתו; עובדי הקבלן של גוגל מתחילים להתאגד; ו-ווינדוס 10 מתקרבת לקו מיליארד המכשירים

25.09.2019, 14:57 | עומר כביר
נפילתה המהירה מחסד של WeWork, ושפל המדרגה שהגיע אליו החברה אתמול עם פרישת המנכ"ל אדם נוימן מתפקידו, הם קו פרשת מים בהליך ההתפקחות שעוברים בתקופה האחרונה המשקיעים, השווקים והאקוסיסטם הטכנולוגית. בעצם, התפקחות זו אולי מילה רכה מדי, כי מה שאנחנו רואים כאן זו גמילה משתי התמכרויות מסוכנות: התמכרות לחזית הנוצצת שמציגים סטארט-אפים מתוקשרים ערב ההנפקה שלהם, והתמכרות למייסדים כריזמטים שעומדים בראשם, תוך התעלמות מניהול בעייתי עד כושל של החברה שהקימו עד כדי נכונות להעניק להם שליטה מלאה עליה.

אדם נוימן, צילום: גטי אימג אדם נוימן | צילום: גטי אימג'ס אדם נוימן, צילום: גטי אימג

WeWork אישרה אתמול שנוימן יפרוש מתפקיד המנכ"ל ולנעליו ייכנס שני מנכ"לים משותפים, ארטי מינסון, מי ששימש כנשיא-משותף וכסמנכ"ל הכספים הראשי של החברה, וסבסטיאן גנינגהאם, לשעבר המשנה ליו"ר. נוימן עצמו ימשיך לכהן כיו"ר החברה, אך תוארו מוגדר כיו"ר לא ביצועי, כלומר על פניו הוא לא יהיה מעורב בהתנהלות היומיומית של WeWork. בנוסף, מניות WeWork שבהן מחזיק נוימן כבר לא ייהנו מכוח הצבעה של פי 10 לעומת מניות רגילות, אלא רק פי שלושה (כלומר, כל מניה שלו שווה לשלוש מניות רגילות בכל הנוגע להצבעת בעלי מניות). זאת, אחרי שכבר קודם לכן שינמך נוימן את כוח ההצבעה של המניות שלו מפי 20.

נוימן הוא לא שורש הבעיה של WeWork מייסד חברת חללי העבודה המשותפים הוא רק סימפטום: איש צעיר ונלהב שנסק גבוה מדי ומהר מדי בעידוד המשקיעים שלו. הבעיה האמיתית של סופטבנק ושל WeWork היא המודל העסקי של החברה - ואותו הרבה יותר קשה "לפטר" סופי שולמן, 16 תגובותלכתבה המלאה

פרישתו של נוימן היא כנראה רק צעד ראשון בשורת שינויים מסיביים שיתחוללו בחברה בקרוב. לפיו דיווח של The Information, בימים האחרונים דנו בכירים בחברת האם של WeWork יחד עם בנקאים בדרכים להפחתת הוצאות החברה - כולל פיטורים של עד 5,000 עובדים - שליש מכוח העבודה של WeWork. רעיונות אחרים כוללים האטה של תוכניות ההתרחבות של החברה וסגירת עסקים בצד הקשור לחינוך או דיור.

מעמדו של נוימן נמצא בצניחה חופשית מאז ניסיון ההנפקה הכושל של החברה; WeWork קיוותה להנפיק לפי שווי של 47 מיליארד דולר. ואולם, התגובה השלילית לתשקיף שפרסמה, שחשף הפסדים הולכים וגדלים בקצב מסחרר (1.93 מיליארד דולר ב-2018, גידול של 107% לעומת 2017) הרתיעו משקיעים רבים, שלא לומר הבריחו אותם לגבעות, והחברה נאלצה לעדכן כלפי מטה את הערכת השווי שלה: קודם ל-20 מיליארד, אחר כך ל-15 מיליארד, בהמשך ל-10 מיליארד, וכשגם זה לא הספיק כדי למשוך משקיעים, הוחלט לדחות את ההנפקה למועד לא מוגדר.

משרדי WeWork בניו יורק, צילום: AFP משרדי WeWork בניו יורק | צילום: AFP משרדי WeWork בניו יורק, צילום: AFP

התגובה הצוננת שלה זכתה WeWork התקבלה כנראה בהפתעה בקרב בכירי החברה. הם ציפו שהמשקיעים יקפצו על ההזדמנות, כמו שקפצו על סנאפ, אובר או ליפט. גם חברות אלה הגיעו לשוק עם הערכות שווי אדירות, חרף הפסדים עצומים שהלכו והחריפו מרבעון לרבעון ובלי שום תוכנית למעבר לרווחיות בעתיד הנראה לעין. במקרה של אובר וליפט - גם חרף ספק גדול שהמודל העסקי שלהן בכלל מאפשר רווחיות.

פעם אולי הסתנוורו המשקיעים מהזוהר של חברות הטכנולוגיה, התפתו להשקיע במוצר סקסי שכולם משתמשים בו או לפחות מדברים עליו, וקיוו להיות חלק מהצלחה כמו של חברות דוגמת פייסבוק או גוגל. אבל במקרה הזה לא מיהרו לקנות את הסחורה של WeWork. הם ראו היטב מה קרה למניות סנאפ, אובר וליפט אחרי ההנפקה. איך אחרי עלייה נאה ביום המסחר הראשון, (אם בכלל; אובר דווקא התרסקה ביום ההנפקה שלה), ביצעו המניות קפיצת ראש מדהימה; שלוש החברות נסחרות כיום משמעותית מתחת למחיר ההנפקה שלהם. אובר וליפט, שהנפיקו השנה, עדיין לא הגיעו לקרקעית. סנאפ, שנמצאת בשווקים כבר יותר משנתיים, התחילה בדצמבר לטפס אך הדרך למחיר ההנפקה עדיין ארוכה.

נוצרה בשוק הבנה שמוצר פופולרי ושמות אהובים זה לא מספיק, שאם הביצועים הכספיים של החברה כוללים בעיקר הפסדים שהולכים ומעמיקים, אין שום סיבה לרוץ ולהשקיע, אין סיבה לאמץ את הערכת השווי האדירה שהיא מנסה למכור. המשקיעים גם הבינו שהם לא חייבים לאכול את כל מה שמגישים להם: WeWork מיתגה את עצמה כחברת טכנולוגיה שממציאה מחדש את עתיד העבודה. אבל בפועל מדובר בחברת נדל"ן שמשכירה משרדים. המשקיעים השכילו להבין זאת, והבנה זו השפיעה על הערכתם את שווי החברה. זו הבנה שנוצרה בדם, או לפחות בדולרים אבודים מהנפקות כושלות קודמות. אפשר לקוות שלא מדובר במקרה חד פעמי, ושחברות נוספות שינסו לבצע הנפקת ענק למרות הפסדים עצומים (Airbnb, אנחנו מסתכלים עליך) יתקלו בתגובה דומה.

חלל עבודה של WeWork בהרצליה, צילום: WeWork חלל עבודה של WeWork בהרצליה | צילום: WeWork חלל עבודה של WeWork בהרצליה, צילום: WeWork

קריסתו המהירה של מעמדו של נוימן בחברה עד כדי פרישתו אתמול מייצגת את הגמילה של השוק ועמק הסיליקון מהתמכרות שנייה, למנהיג חזק, כריזמטי ואמיץ. לאורך העשורים התפתח בעמק הסיליקון אתוס של מייסדים חזקים ובעלי חזון שיודעים להוביל חברות להישגים מדהימים, ושבלעדיהם הן יאבדו כיוון ועלולות לקרוס. ההצלחות של סטיב ג'ובס, ביל גייטס, ג'ף בזוס, לארי פייג' וסרגיי ברין נמצאות בבסיס האתוס הזה: כולם מייסדים, כולם בעלי חזון, כולם הובילו את החברות שלהם לצמרת.

לכן, כשפייסבוק הגיעה להנפקה ב-2012 כמעט אף אחד לא נרתע ממבנה המניות הלא שגרתי שיצרה כמה מעמדות: מניות רגילות וסופר-מניות בעלות כוח הצבעה מוגבר, ומחלוקת המניות שהעניקה לצוקרברג את רוב כוח ההצבעה בחברה אף שלא החזיק ברוב המניות שלה. ההצלחה של פייסבוק בשנים שאחרי ההנפקה הוכיחה לכאורה את כדאיות המודל; חברות אחרות שהגיעו להנפקה, כמו סנאפ וליפט, יצרו מבנה דומה שבו למייסדים יש שליטה ברוב או כמעט רוב כוח ההצבעה בחברה.

אבל גם באתוס זה התגלו בשנים האחרונים כמה וכמה סדקים: במקרה של פייסבוק וצוקרברג, בזמן שחלף מאז חשיפת פרשת קיימברידג' אנליטיקה התברר שאולי מבחינת ביצועים עסקיים המייסד ביצע עבודה מצוינת, אבל מתחת לפני השטח סיבכו את החברה ניהול כושל ותרבות עבודה בעייתית בשערוריות הולכות וגדלות. צלן כה גדול, שהוא מאיים גם על תוכניות עתידיות של החברה כמו השקת מטבע הקריפטו ליברה. האמון של הציבור והרגולטורים בפייסבוק כל כך נמוך, תוצאה ישירה של שערוריות העבר שנגרמו בגלל מחדלי צוקרברג, שהיכולת של החברה להוציא לפועל מהלך שאפתני ואסטרטגי נפגעה קשות.

צוקרברג מעיד בפני הסנאט האמריקאי בגין כשלי החברה, צילום: איי פי צוקרברג מעיד בפני הסנאט האמריקאי בגין כשלי החברה | צילום: איי פי צוקרברג מעיד בפני הסנאט האמריקאי בגין כשלי החברה, צילום: איי פי

במקרה של חברות אחרות, כמו סנאפ והמייסד אוון שפיגל, השליטה הכמעט מוחלטת של המייסד הביאה להחלטות חפוזות, שלא לומר אימפולסיביות, ובסופו של דבר כושלות – כמו עיצוב מחדש של סנאפצ'ט שהיה כל כך גרוע שהביא להאטה בצמיחת ההכנסות ומספר המשתמשים.

בנוסף מייסדים עם שליטה מוחלטת יצרו תרבות עבודה בעייתית, לעתים רעילה. עובדי סנאפ, למשל, דיווחו שלעבוד בחברה זה כמו "לשחות עם כרישים". המקרה המוכר ביותר הוא של מייסד אובר, טרוויס קלאניק, שיצר בחברה סביבת עבודה מיזוגנית ועוינות, בעלת יחס מפוקפק לסוגיות כמו הוגנות ואתיקה. אובר לא היססה לבצע מהלכים מפוקפקים, ספק לא-חוקיים, כדי להגדיל את הדומיננטיות שלה בשווקים שונים. למשל, שימוש באפליקציה שלה על מנת לזהות רגולטורים או גורמי אכיפת חוק שמשתתפים במבצעי עוקץ נגד החברה והימנעות משליחת נהגים אליהם. במקרה אחר, ניסתה אובר לחבל בפעילות גט הישראלית עת שזו החלה לפעול בניו יורק: עובדי החברה הזמינו לפחות 100 נסיעות בגט, רק כדי לבטל אותן ולשלוח לנהגים הצעה לערוק לשורותיה. לא חסרים עוד סיפורים מסוג זה, מזעזעים יותר או פחות, כולם מיוחסים לאתוס שיצר קלאניק בחברה: ניצחון בכל מחיר.

תרבות רעילה. קלאניק, צילום: TechCrunch תרבות רעילה. קלאניק | צילום: TechCrunch תרבות רעילה. קלאניק, צילום: TechCrunch

במקרה של אובר, השערוריות היו גדולות ומתוקשרות מספיק כדי להביא להדחתו של קלאניק מהחברה עוד לפני שהגיעה להנפקה. אבל המקרה של אובר, וההתרחשויות בחברות אחרות, השאירו צלקת גדולה מספיק על מנת לפגוע במעמדו של נוימן גם בלי שערורויות גדולות. בפעילותו של נוימן היו מספיק נורות אדומות כדי להצדיק תגובת נגד: כמו למשל, החלטתו לרשום את זכויות היוצרים למותג We על שמו, ואז למכור לחברה זכויות שימוש בו, או להשכיר ל-WeWork נכסי נדל"ן שנמצאים בבעלותו. במקרה אחר, אחרי סבב השקעה ב-2015, מכר נוימן עשרות מיליוני מניות במחיר גבוה יותר מזה שעובדי החברה הורשו למכור אותן.

לכך מתווספים דיווחים על מאמציו לבצר את שליטתו בחברה בדרכים מוזרות, כמו מינוי רעייתו רבקה לתפקיד מכריע בוועדה שתבחר את יורשו במקרה שייאלץ לעזוב. לרבקה נוימן, שמחזיקה בתואר סמנכ"לית המותג של WeWork, ניתן מעמד בכיר במיוחד בחברה ולפי דיווחים היא ניצלה אותו למעשים אימפולסיבים כמו פיטור פתאומי של עובדים שזה עתה פגשה.

התנהגות כזאת אולי היתה עוברת לפני כמה שנים, אבל המשקיעים ועמק הסיליקון כבר נמצאים בגמילה מהתמכרותם למייסדים. אין להם סבלנות או רצון לאפשר שליטה חד צדדית וכמעט נטולת ביקורת, והם יודעים היטב מה הנזקים שיכולים להיגרם מכך. זו הסיבה שנוימן נדחק החוצה מכס המנכ"ל ונאלץ לצמצם משמעותית את כוח ההצבעה שלו, ויכול להיות שייאלץ לעשות עוד ויתורים לפני ש-WeWork תגיע להנפקה.

מייסדי ליפט בעת הנפקת החברה, צילום: בלומברג מייסדי ליפט בעת הנפקת החברה | צילום: בלומברג מייסדי ליפט בעת הנפקת החברה, צילום: בלומברג

הלקח ממצבה של WeWork ברור: העידן שבו חברות מנפיקות בלי בסיס כלכלי ראוי, לעתים תוך אחיזת עיניים של המשקיעים, ושמייסדים שולטים בחברה ועושים בא כראות עיניהם ללא פיקוח הולם מסתיים. השווקים ועמק הסיליקון, כך מסתמן, יגלו מעתה זהירות גדולה הרבה יותר כשמדובר בהנפקות טריות, ומבנה מניות שבו יש למייסד שליטה כמעט מלאה בכוח ההצבעה כבר לא יחליק בגרון בקלות גדולה יותר. התוצאה, אם המקרה של WeWork לא יתברר כאנומליה, תהיה חברות שמגיעות להנפקה כשהן בשלות ומבוססות יותר, שמבקשות את כספי המשקיעים כדי לבצע מהלכים אסטרטגיים ולא סתם כדי לכסות על הפסדים, ועושות זאת עם מבנה תאגידי מאוזן יותר שבו השליטה בחברה לא נתונה לגחמותיו של אדם בודד.

קצרצרים

1. מעמדם הנחות של עובדי הקבלן בגוגל כיכב בטור בעבר. כעת, קבוצה של כ-80 עובדי קבלן של גוגל מפיטסבורג, שמועסקים דרך חברת כוח אדם הודית, הצביעו על התאגדות בארגון עובדים כצעד ראשון במאבק על שיפור זכויותיהם ותנאי העבודה שלהם. נאחל להם בהצלחה, אם כי בשלב זה סיכוי הצלחתם נראים זעירים: מדובר בשבריר אחוז מ-135 אלף עובדי הקבלן בגוגל (לעומת 115 אלף עובדים בהעסקה ישירה).

מטה גוגל הראשי במאונטן וויו, צילום: שאטרסטוק מטה גוגל הראשי במאונטן וויו | צילום: שאטרסטוק מטה גוגל הראשי במאונטן וויו, צילום: שאטרסטוק

2. ווינדוס 10 של מיקרוסופט חוגגת ציון דרך משמעותי: מערכת ההפעלה מותקנת היום על יותר מ-900 מיליון מכשירים, ולדברי סגן נשיא החברה יוסוף מאהדי, ב-12 החודשים האחרונים נוספו יותר מכשירים מכל השנים הקודמות. דבר עורך הערוץ: "במקום לחגוג, נקווה שבמיקרוסופט מצאו דרך להימנע מהבאגים הסדרתיים הענקיים שמופיעים כמעט בכל עדכון - ועכשיו ישפיעו על כמעט מיליארד איש".

3. קומסקור, חברת מדידת התעבורה והאנליטיקס ברשת, ומנכ"לה לשעבר, סרג'ה מאטה, הגיעו להסדר עם ה-SEC בהאשמות שלפיהן הם ניפחו את הכנסות החברה ב-50 מיליון דולר, ומסרו הצהרות שווא של ביצועיה הכספיים (לא בדיוק מה שהיינו רוצים לראות מחברה שאמינות היא הערך העיקרי של המוצר שלה). במסגרת ההסדר החברה לא תודה באשמה, אך גם לא תכחיש את ממצאי ה-SEC. העונש לחברה: קנס 5 מיליון דולר לקומסקור ו-700 אלף דולר למאטה, שגם ישיב לחברה 2.1 מיליון דולר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות