למשבר האמיתי בביטוח הסיעודי יש כבר פיתרון

"חברות הביטוח בוחנות להפסיק לשווק ביטוחים סיעודיים". על פניו, כותרת כזאת מבשרת על משבר אפשרי, שעשוי להוביל למצוקה של חולים סיעודיים. אבל צריך להכניס את הדברים לפרופורציה. מי שמחזיק כיום בביטוח סיעודי פרטי הם מיעוט, 7%‑8% מהאוכלוסיה, ולרוב מדובר באנשים בעשירונים הגבוהים.

הנתון הזה בפני עצמו לא פותר את הבעיה, בעיקר בגלל שאין באמת בעיה, בטח לא משבר, גם אם קיימת פצצה מתקתקת. זוהי אכן פצצה שאי אפשר להמעיט בה: אחד מכל שלושה אנשים יהיה במהלך חייו סיעודי. זה לא סיכון אלא סיכוי סביר שצריך להיערך אליו. אבל המדינה מספקת זה שנים פתרון מצוין, שמשרת כמחצית מהציבור. מדובר בביטוח הסיעודי הקבוצתי של קופות החולים, פוליסות המבוססות על ערבות הדדית, שמחירן נמוך דרמטית מעלות הביטוח הסיעודי הפרטי.

קשישים סיעודיים. אילוסטרציה | צילום: עמית שעל

הביטוחים שמציעות הקופות מספק כיסוי של כ־5,000 שקל בחודש למשך חמש שנים לחולה סיעודי בביתו וכ־10 אלף שקל לחולה סיעודי במוסד. אם מוסיפים לכך את קצבת הסיעוד של הביטוח הלאומי, שגובהה אלפי שקלים בודדים ואת העובדה שהסיכוי להפוך לסיעודי גדל בגילאים מבוגרים, כשלחולה הסיעודי יש קצבת פנסיה - מדובר בכיסוי מספק שמכסה את רוב העלות של המבוטח.

לפני שמרימים קול צעקה על היעלמותם של הביטוחים הסיעודיים הפרטיים, צריך לטפל בראש ובראשונה ב־3.5 מיליון ישראלים שלא מחזיקים בשום ביטוח, גם לא בזה הזול יחסית שניתן לכל דורש דרך קופות החולים. ביום הדין, שיגיע עבור אחד מכל שלושה, מבוטחים אלה עלולים להיות חסרי אונים למול מצבם. את המאבק והמלחמות צריך למקד באוכלוסייה הזו - ולא במיעוט בעלי האמצעים שבחרו להשקיע את כספם בפוליסות נוספות. הם יכולים לשים את הכסף בצד למקרה שיום אחד יידרשו לשירותים סיעודיים.