סדרה חדשה: סופרמן ברבנות

מה עושים כאשר העולם שבמרכז סדרה חדשה כבר יצא לך מכל החורים אבל היוצרים של הסדרה הם מהאהודים והמוערכים בתחום? קונפליקט זה מתעורר עם "מתיר עגונות" של יוסי מדמוני, דוד אופק ותמרי קיי ("בית האילמת" המצוין). העולם שבמרכז הסדרה החדשה שלהם בכאן 11, הוא החרדי. זה עולם שהייצוג הטלוויזיוני והקולנועי שלו גדול בהרבה מהקיום שלו בחברה (וגם בממשלה, אבל זה לעניין אחר): "שטיסל", "שבאבניקים","מרחק נגיעה" ו"לתפוס את השמים" הם רק רשימה חלקית.

ב"מתיר עגונות" הולכים עוד צעד אל תוך העולם הזה ויוצאים מחוג המשפחה אלאחד הממסדים הכי מיותרים לעולם החילוני — הרבנות, שאכן מייצג את המפגש בין העולמות החרדים והחילוניים, עם תזכורת לכך שהפרדה בין דת למדינה אין כאן. 

אביב אלוש במתיר עגונות | צילום: ורד אדיר

אחרי שכל זה נאמר ב"מתיר עגונות" אביב אלוש מגלם את הרב יוסף מוראד, מאתר סרבני גט מטעם הרבנות במקצועו ואיש נשוי השואף להיות איש משפחה, בזמנו החופשי. הוא ספק גיבור־על ספק ביריון. בצד המקצועי מטפל מוראד במקרים שונים של עגונות וסרבני גט, באמצעים שונים ומשונים, ובבית הוא מתמודד עם קושי בחיי הזוגיות, המלווה בהרבה חשדנות נגד אשתו חנה. ההשפעה של העבודה על חייו הפרטיים בלתי נמנעת, והיא גורמת לו להשתמש באמצעים המוכרים לו גם נגדה. זה אחד המנועים החזקים של הסדרה.

כמו בסדרות רבות ואהובות של מדמוני ואופק ("בת ים ניו יורק", "מלנומה אהובתי", "30 ש"ח לשעה", "להרוג את הסבתא"), גם כאן הסדרה מתארת יחסי משפחה מפותלים באנושיות המשדרת אותנטיות. הסדרה כתובה היטב, משוחקת מעולה, ואולי אף יותר מבסדרות אחרות של הצמד, בגלל העלילה הבלשית, היא מותחת בהחלט.

התפקיד של היוצרים הוא לספר את הסיפור שלהם, לתאר את הקונפליקטים שלו, ואת זה עושים היוצרים במיומנות; על הקונפליקט שבצפייה בסדרה שהעולם שלה כבר נמאס, זה כבר על הצופים להכריע. אני הכרעתי לטובת הסדרה.