צריך גם לדעת איך לשווק רפורמה

בכדורגל היו קוראים לזה גול עצמי, בענף התחבורה זה איך להעלות את מחירי הנסיעה במונית ועדיין לחטוף מרד נהגים בעיתוי רגיש פוליטית.

רפורמת תעריפי המוניות, שעליה עבדו במשרדי התחבורה והאוצר במשך שנה וחצי ונכנסה לתוקף ב־1 בינואר, מהווה מענה לדרישות נהגי המוניות, שנמצאו מוצדקות, כפיצוי על הירידה המתמשכת בהכנסות שלהם: הוספת תעריף חדש ויקר בלילות חמישי, שישי ושבת, הורדת העלויות השוטפות לאחזקת מונית, והעלאת מחירי הנסיעה בשעות השיא הפקוקות.

בנימין נתניהו על רקע הפגנת נהגי המוניות | צילום: יריב כץ, אלעד גרשגורן

העלאת המחיר, למשל, בלילות סוף השבוע הארוך נועדה להפוך את העבודה לכדאית יותר לנהגים בזמן שרבים יוצאים לבלות ויש מחסור במוניות. פעולה הגיונית של רגולטור בשוק מפוקח. המדינה נעזרה בנתונים של גט, אך דחתה את הצעתה לעשות זאת גם בשעות הבוקר ואחר הצהריים, זמנים שגם בהם הביקוש עולה על ההיצע, והיה מגדיל עוד יותר את הכנסות הנהגים.

אלא שמשרדי הממשלה לא עשו דבר כדי להציג ולשווק את הרפורמה לנהגים, אפילו לא מכתב הסבר. יו"ר איגוד נהגי המוניות, יהודה בר אור, היה שותף לדיונים, ואף קיבל הבטחה ששיטת התעריפים החדשה תיבדק בשטח בפיילוט בהשתתפות 200 מוניות, מה שלא קרה. כרגע הנהגים מציגים קבלות שמראות שהם מרוויחים 30% פחות בנסיעות בין־עירוניות בעקבות השינוי בתעריף, בעוד המדינה לא ממש מסוגלת לסתור את טענתם.

במקום להזכיר לנהגים שהם אלה שדורשים שוק מפוקח, שימלא את דרישתם שלא לאפשר לאובר לפעול בארץ, וששוק מפוקח גם צריך להיות מנוהל בידי הממשלה שצריכה להתאים אותו לצורכי האזרחים ולביקושים המשתנים, משרד התחבורה התאדה ברגע האמת. השטח הופקר למבקרי השינויים, שידעו להשמיע את האיומים הפוליטיים הדרושים כדי לגרור התערבות של ראש הממשלה, שלושה חודשים לפני בחירות. ככה לא עושים רפורמה.