הקברניט
תעלומה מעולם אחר: הטייס שנהרג בגלל עב"מ
הסיפור שלפנינו נשמע מומצא לגמרי, אבל הוא אמיתי, ובמרכזו טייס שאיבד את חייו במרדף אחר עצם בלתי מזוהה - כדור כסוף וזרחני שהתקרב לבסיס הכי שמור של ארצות הברית. מה קרה שם, איך הסביר זאת הצבא, ומי אשם בהתרסקות המטוס?
שלום, כאן הקברניט; סיפורנו מתחיל באחת וחצי בצהריים, השביעי בינואר 1948, כשהטלפונים בתחנת משטרה במחוז פרנקלין שבקנטאקי החלו לצלצל; אזרחים מודאגים סיפרו על משהו מעופף מוזר, שטס בגובה נמוך ולא משמיע קול. חלק אמרו כדור, חלק אמרו צלחת, וכולם היו מבוהלים.
לטורי הקברניט הקודמים
כרבע שעה לאחר מכן עמדו קציני מגדל הפיקוח של הבסיס האווירי גודמן וכמעט פלטו את ארוחות הצהריים שלהם: משהו שאף אחד מהם לא ראה מעודו ריחף בדממה אל עבר הבסיס. משהו עגול, זוהר ומבריק, שנע לאט ואז פתאום זינק קצת כלפי מעלה. והדבר הזה היה פשוט ענקי.
אחרי כמה דקות של תדהמה ומלמולים, שלף מפקד המשמרת קווינטון בלאקוול את העיניים מהמשקפת ודיווח: יש משהו ענק בשמים, והוא בדרך לפורט נוקס.
כן, ממש מעבר לגדר בסיס גודמן שוכן לו מבצר פורט נוקס המפורסם, בו נח לו קודש הקודשים של ארה"ב: מטמון הזהב שלה. בכספות העצומות של האתר הושמו גם אוצרות תרבותיים של מדינות אחרות (למשל, כתרי בית המלוכה ההונגרי), מחשש שיפלו לידיים סובייטיות במקרה של כיבוש. ולכן, הדיווח של אנשי גודמן הקפיץ, פחות או יותר, את כל המערב התיכון של ארצות הברית; כל מי שיש לו מדים, אצבע והדק עשה דרכו למקום.
אבל הכי קרובים למקום האירוע היו קפטן תומס מאנטל מטייסת 165 ושלושת הטייסים שאיתו. הם המריאו לפטרול בתחילת אותו היום במטוסי F51 מוסטנג, בשירות המשמר הלאומי של קנטאקי.
מגדל הפיקוח שלח את מאנטל ואנשיו להתקרב ולראות מהו אותו כדור זוהר משונה, והארבעה פנו ונעו לנקודת המפגש בחוסר-רצון; לכולם לא נותר הרבה דלק, הפטרול כבר עמד להסתיים ודיווחים על דברים מוזרים בשמיים תמיד התגלו כטעות בזיהוי או שמיים ריקים.
מאנטל עצמו היה האדם המושלם למשימה: טייס מנוסה שנלחם בנאצים, צבר אלפי שעות טיסה, השתתף בפלישה לנורמנדי ואף קיבל מדליה; אחד שראה אינספור מוזרויות בשמיים, ולא מתרגש בקלות מכל שטות.
בעוד המוסטנגים מאיצים אל אזור פורט נוקס, קיבלו עוד דיווחים על תנועת וצורת העצם, ונשמע שמדובר פה על הדבר האמיתי. המגדל מסר שהעב"מ החל לטפס לגובה ונעלם מן העין, ורביעיית המוסטנגים החלה לנסוק אף היא.
מהר מאוד שברו שניים מהוסטנגים ופנו לחזור לבסיס בשל מחסור בדלק ושלישי - בגלל תקלה במערכת החמצן. אבל קפטן מנטל היה במצב טוב יותר, פתח מצערת והמשיך לעלות מעלה-מעלה, עשרת אלפים רגל, עשרים אלף רגל - ואז ראה את העב"מ מעליו.
בתחילה כנצנוץ ואז כעיגול זוהר, וכשהתקרב דיווח לבקרה הקרקעית "אני רואה אותו! זה כדור מתכתי בגודל עצום!" והמשיך להתקרב ולהתקרב.
ואז דממה. קפטן מאנטל פשוט נעלם מעל מסך המכ"מ. והעב"מ, שנצפה לאחרונה כשהוא מרקיע למרומים במהירות, נעלם אף הוא. כוחות גדולים סרקו את הגזרה אך ללא הועיל; המטוס והעב"מ נעלמו כאילו בלעו אותם השמיים.
לאחר חיפושים קדחתניים, אותרו הריסות מוסטנג בשטח חווה במחוז פרנקלין, כמאה ק"מ מאזור התקרית. קפטן תומס מאנטל נמצא מת בכסאו; הוא לא הספיק אפילו לנסות לנטוש.
הסיפור הזה רץ בכלי התקשורת האמריקאיים כמתקפה מהחלל. באותן שנים נצפו עב"מים רבים, ורק כמה חודשים קודם לכן ארעה תקרית רוזוול, במהלכה התרסק כלי טיס מסתורי בניו מקסיקו, וגורמים בצבא הודו שמדובר בצלחת מעופפת. את הודאתם משכו, אך את אזרחי ארה"ב זה לא עניין. החייזרים באים, והנה - הם הרגו אחד משלנו.
המשמר הלאומי, הצבא וחיל האוויר פתחו בחקירה; קודם כל, כדי לשלול את האפשרות של מלחמה בין-גלקטית, ובהמשך כדי להבין מה קרה שם בעצם.
ראשית, גילו מה הרג את מאנטל: ניתוח הריסות המוסטנג גילה כשל במערכת החמצן; מאנטל לא קיבל אוויר עשיר דיו, וכשהרקיע לגובה פשוט איבד את ההכרה. כנראה שהיה כה ממוקד במרדף אחר העב"מ והאדרנלין געש בעורקיו, עד שלא שם לב למצבו. בלי יד מכוונת על ההגאים, צללו המטוס וטייסו לאבדון. בנוסף, על אף שהיה טייס ותיק, היה במקור טייס תובלה; על המוסטנג היה לו פחות ניסיון ואולי לא בדק כהלכה את מצב החמצן.
אך היה זה רק חצי תעלומה. מאין הגיע העב"מ הזה, ומה חיפשו היצורים שמפעילים אותו באזור פורט נוקס? חקירה מאומצת גילתה: העב"מ הזה לא הגיע מהחלל החיצון, או אפילו מברית המועצות.
היתה זו מערכת סנסורים סודית ביותר שפותחה בידי ה-CIA והופעלה בידי צי ארה"ב; העב"מ היה בעצם בלון פלסטי בקוטר של כמאה מ', שנשא מארז זעיר של מערכות לגילוי קרינת ניסויים גרעיניים. הבלון הרקיע לגבהים עצומים, כשמערכת אוטומטית מוציאה ממנו גז כשצריך להנמיך או לנחות, ומשחררת משקולות כשצריך להרקיע.
הבלונים הללו הופרחו מספינות בלב ים, ולעיתים תפסו משב רוח והלכו לטייל. והבלון שהגיע לבסיס גודמן החזיר את אור השמש, ולכן נראה נראה כסוף ומתכתי. הבלון טיפס לגובה ומאנטל לא הצליח להשיג אותו במטוס הקרב פשוט משום שלא ידע לאמוד את המרחק אליו; למוסטנג אין מכ"מ והבלון נראה מרחוק כספרה מושלמת - כשאין סביבה עצמים שיהיו נקודות יחס, לך תדע אם אתה 200 או 2,000 מ' ממנו.
לפי מספר הערכות, נעשה שימוש בבלון מסדרת Skyhook, שבהמשך הופעל גם למבצעים מאוד מיוחדים של חילוץ סוכנים משטח אויב (אך על כך אספר לכם בטור נפרד). איך קרה שאף בכיר לא ידע על הגעת הבלון הזה לאזור, או שהוא בכלל קיים?
כדי להבין מה קרה שם, צריך להסתכל על התמונה הגדולה: בראשית המלחמה הקרה הקצו ארה"ב ובריה"מ משאבים טיטאניים לפיתוח חידושים צבאיים. מלחמת העולם השנייה אך הסתיימה, והוכיחה איך עליונות טכנולוגית מנצחת מערכות; מי שימציא משהו קטלני יותר ויסתיר אותו מהאויב, יוכל להכות ולהכריע ברגע האמת. איך מפתחים? שופכים הון על מדע ומחקר. ואיך מסתירים מן האויב? לפעמים זה מסובך לא פחות.
בעוד בריה"מ שלטה בכלי התקשורת ובדעת הקהל עצמה ביד קשה, בארה"ב זה עבד אחרת: לאחר מלחמת העולם נותרו בארה"ב מערכי ייצור עצומים של ציוד רדיו, וציבור שבקיא באלקטרוניקה בסיסית, כך שתפוצת הרדיו עלתה. הפעלת תחנות רדיו פרטיות הפך לתחביב, ופתאום קיבלו אנשים במה גדולה בתוך הקהילה שלהם ורבים ניצלו אותה כדי למתוח ביקורת, לספר סיפורים מימי המלחמה ועוד. אני מעריך שהדלפות על עב"מים וצלחות מעופפות היו דרך שימושית להצניע ניסויים בציוד סודי חדש.
אבל לסובייטים היו מרגלים בכל מקום, ולכן הוחרף משמעותית המידור בתוך הסקטור הצבאי בארה"ב. זה היה קל: הצי, חיל האוויר והצבא גם כך נלחמו על יוקרה ותקציבים ושנאתם זה לזה נפלה רק משנאתם לאויב. ולכן, הצי לא דיווח לחיל האוויר על ציוד מעופף סודי, גם כשהגיע לשטח השיפוט שלו; הכל על בסיס "אם אתה לא יודע מה זה, אתה לא אמור לדעת" וזה לא משנה אם אתה יושב במגדל הפיקוח או בתא הטייס.
אפילו הבכירים לא היו שותפי סוד מלאים; כן, בחיל האוויר ידעו כמה גנרלים שלצי יש איזה בלון חיישנים כלשהו, אבל לא קיבלו מידע שאיפשר להבין סיכונים שטמונים בו.
ואולם, ישנם אנשים שטוענים שממשלת ארה"ב הסתירה פה משהו הרבה יותר אקזוטי; היו עדים שטענו במפורש שהעב"מ מפרשת מאנטל היה דמוי צלחת באופן מובהק וברור, וממש לא בלון, ביניהם גם איש מגדל הפיקוח קווינלון.
לעומתו, טענו קצינים אחרים בבסיס גודמן שחללית זו לא היתה, לאחר שראו תמונות של הבלון הסודי. באמצע תקועה משפחת מאנטל המסכנה - אלמנת ההרוג ושני ילדיו, שעד היום לא יודעים למי להאמין.
דיווחים על עב"מים מתקבלים ממש כל יום ברחבי העולם ובצדק - השמיים אינם סביבה טבעית עבורנו, וקורה שנתקלים במשהו לא מוכר, שנראה כאילו בא מעולם אחר.
במהלך מלחמת העולם השנייה התקבלו המוני דיווחים על עב"מים. למשל, טייסי מפציצים בזירות אירופה והאוקיינוס השקט כאחד דיווחו על כדורי אור משונים שרדפו אחריהם בטיסות לילה, ליוו אותם בתנועתם ואז נעלמו. האורות כונו Foo Fighters, כשהמילה פו מתארת דבר-מה שטותי או בדיוני בסלנג בריטי. תופעה זו קיבלה מספר הסברים, ביניהם תופעת מזג אוויר בשם "אש אלמו הקדוש", היווצרות טבעית של כדורי פלזמה באוויר - אך עודנה נחשבת לתעלומה שטרם נפתרה במלואה; ישנם טייסים אמינים ביותר שהעידו על כדורי אור שתימרנו סביבם ממש כמו מטוסים.
לעומת זאת, ישנן תצפיות עב"מים רבות שכן נפתרו; לפעמים התגלו כדורי אור כהפרעות אופטיות, החזרי אור למיניהם ועוד. חשוב לזכור שלא כל מה שלא מובן לנו הוא על טבעי ומקורו באיזה כוח עליון, נס או משהו מעולם אחר. ישנן הרבה מאוד עדויות בהן משהו מעופף התנהג בצורה שסותרת את הבנתנו, חלקן מצולמות ומתועדות היטב. אבל ברגע הראשון בלתי אפשרי לדעת אם זו תופעת טבע נדירה, טכנולוגיה סודית או במשהו שקשה יותר להסביר.
לפעמים קל מאוד לקפוץ אל המסקנה הפנטסטית, אל הדבר הכי קיצוני. למשל, כמו שעשה עורך העיתון שהכתיר את תומס מאנטל המסכן כחלל במלחמת העולמות הראשונה.
פרשת העב"מ הזו לימדה את כוחות הביטחון של ארה"ב שוואלה, במקרים מסוימים כדאי לעבוד יחד ונהלי המידור חודדו. היא גם מזכירה לנו שחשוב להביט על העולם בעין ביקורתית כל הזמן, ושעדיף לחלוק מידע מלשמור אותו במחשכים; במיוחד כשמדובר במידע שיכול להציל חיים. טיסה נעימה!
33 תגובות לכתיבת תגובה