יומן פגרת קורונה: מה איינשטיין היה אומר?

כמעט כל הליגות באירופה סובלות מאותן בעיות מהותיות: עומס על הכדורגלנים, תחרותיות מדוללת, אגירת כישרונות אצל הקבוצות הגדולות שבמקביל נהפכו ליצרניות השחקנים הגדולות, ופערים גדולים מדי שנפתחים מליגות אחרות.

הרגולציה של אופ"א, הפייר פליי הפיננסי, רק הגדילה את הפערים (כי קבוצות שמכניסות יותר יכולות להוציא יותר, וכך לנצח יותר ואז גם להכניס ולהרוויח יותר), ומספר הנקודות הממוצע שהאלופות זוכות בו בחמש הליגות הגדולות עלה מ-68 עד 79 בשנות התשעים ל-89 עד 94 בעשור האחרון.

פתרונות רגולוטריים מוכחים לבעיות הללו אפשר למצוא בספורט האמריקאי, אך למרות שתקרת שכר, תקרת יוקרה והגבלת גודל הסגל היו הפתרונות הברורים לבעיות הללו בכדורגל, כל ליגה חששה שלשים על עצמה מגבלה כזו תפגע בה כשזו תגיע להתמודד בזירה האירופאית נגד ליגה ללא המגבלות הללו. אופ"א מצידה לא ניצלה אף פעם את מעמדה כמארגנת התחרויות היוקרתיות ביותר כדי לפתור בעיות מהותיות באמת.

וכך קרה שעולם הכדורגל נהפך למקוטב יותר והכי פחות תחרותי מזה שנים. בליגות המקומיות הקטנות, הגדולות וגם בתחרויות האירופאיות. כך קרה גם שהקבוצות הגדולות, שנהנות מרוב ההכנסות וההצלחות, עובדות עכשיו הקמת ליגה על-לאומית שתפגע - באופן חסר תקדים - בליגות הלאום שלהן ואולי בכל הכדורגל המקומי.

אחרי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגאסקי באוגוסט 1945 אלברט איינשטיין - שמשנות הארבעים דיבר על איחוד על לאומי (supranational union) כדרך הנכונה להתמודד עם הבעיות העולמיות, שפוגעות בכולם - ללא קשר ללאום, גבולות או אידיאולוגיה - טען שאיחוד על לאומי ימנע את מלחמת העולם הגרעינית, שתוביל לסוף האנושות.

אינשטיין העלה את הנושא לדיון בשני מאמרים שונים ב-1945 ו-1947, וב-1948 אף נאם על הנושא בקרנגי הול, ניו יורק. "קיים רק נתיב אחד לשלום ולביטחון, נתיב הארגון העל־לאומי" אמר אחד מהמדענים החשובים בהיסטוריה. "אם הרעיון של ממשלה עולמית איננו מציאותי, כי אז יש תחזית מציאותית אחת בלבד של עתידנו: רצח בסיטונאות של אדם בידי אדם".

בזכות ההערצה הגלובלית לרעיונות, חוכמתו וגישתו לחיים, דבריו יצרו דיון ער באותן השנים. תחילה במערב לא לקחו את הרעיונות שלו ברצינות והקומוניסטים ראו בהן כרעיונות עוינים שנועדו לפרק את הקומוניזם.

ואולם, ב-1949 ועידת זכויות האדם יצרה את החוקים האוניברסליים לזכויות אדם וחירויות יסודיות של האדם. ועל הבסיס הזה של זכויות אדם וחירויות בסיסיות, התחילו באירופה לבנות איחוד על-לאומי, שכיום אנחנו מכירים כאיחוד האירופי. גם נאט"ו נבנתה על רעיונות דומים.

הדמוקרטיה האירופאית נבנתה מחדש דרך העל-לאומיות הזו ובעזרתה ורמת החיים של המערב כולו זינקה במקביל לזינוק בחשיבות ערכים דמוקרטיים וחירות כלכלית ואנושית.  

האיחוד העל-לאומי הוא הבסיס להקמת מוסדות רבים, שמטרתם לקדם את האנושות, לשמור על האנושות ולפתור בעיות לאנושות. בין השאר, האיחוד הזה הוביל לקריסת הקומוניזם המשוקץ והוביל את העולם לעידן הכי פחות אלים בתולדות האנושות. שום דבר לא היה מושלם - אין דבר כזה מושלם - אבל במשך שנים מנהיגי מדינות המערב הבינו שהם ערבים זה לזה. תלויים זה בזה. אחראיים זה לזה.

גל הפופוליזם העכור והלאומני ששוטף את העולם המערבי - לא מעט בתמיכה ומימון של ולדימיר פוטין - הוביל למנהיגים שמבטיחים "אמריקה לפני הכל", "בריטניה מחוץ לכל" ובעיקר "המנהיג מעל הכל - נורמות, חוקים, חובות וזכויות". המנהיגים הפופוליסטים מתסיסים רגשות לאומנים וגזעניים ולא מעוניינים לפתור בעיות מהותיות, אלא בעיקר לנצל אותן לטובתם האישים.

הם רואים את הלאום כמשחק סכום 0 בו אם לאום אחד מנצח, השני מפסיד. הם חושבים שאיחוד על-לאומי נועד לפגוע בלאום ובריבונות של מדינות, למרות שלאורך השנים עשה בדיוק ההפך.

וירוס הקורונה, הקוביד 19, שוב חושף בפנינו את האמת: הבעיות הגדולות והמהותיות באמת הן גלובליות, כלל אנושיות ולא "לאומיות". ולכן הפתרונות לבעיות הללו אמורים להיות גלובליים, כלל אנושיים ולא לאומיים. וירוס הקורונה לא מבדיל בין דם סיני לדם איטלקי ולא איכפת לו אם החולה הוא שחור עם עינים חומות או הלונדיני עם עיניים ירוקות. הוא לא רואה גבולות וממשלים.

פעולות גלובלית מאוחדת - למשל סגירה מסונכרנת של כל הגבולות, בידודים מיידיים ושיתוף פעולה ואינפורמציה רפואית וכלכלית - היו יכולות למנוע הרבה מההדבקות והבעיות הכלכליות שנובעות מהמגפה. הניסיונות להסתיר את מה שקורה או להמעיט מערכו של הווירוס - מטעמים פוליטיים, שלטוניים או כלכליים - היתה הדרך הבטוחה להפצת הווירוס לכמה שיותר אנשים. זה נכון לסין, לאירופה ולארה"ב.

כמו כן, הטיפול הלאומי הגרוע ביותר שניתן לעשות - למשק ולאזרחים - זה להגדיר את הקורונה כבעיה של מישהו אחר ובכך לייצר שאננות וחוסר הערכות לבעיה המתקרבת.

להפוך את הווירוס הזה לריב בין לאומים - למשל, לכנותו "הווירוס הסיני" (מה שגם מעודד עולות אלימות נגד אסייתיים ברחבי העולם) - זה גם מעשה שלא מסייע להתמודד עם הווירוס. גם לנסות "לגנוב" חיסון ממדינה אחרת הוא דבר שלא אמור לקרות בתקופה כל כך קשה לאנושות.

אלו צעדים שנועדו להפחית בחשיבות הפעולות העל-לאומיות ופוגעים, בעיקר, במדינה שמנהיגיה מתנהלים ככה (כל הדברים הללו עשה "מנהיג העולם החופשי", דונלד טראמפ, כן?).

איחוד על לאומי הוא הדרך הנכונה לטיפול בבעיות בינלאומיות והמותיות כמו הקורונה או כל וירוס קטלני אחר. מנהיגים שמנסים לפרק ולהחליש את האיחוד הזה מטעמים לאומנים, פוגעים במאמצים שחשובים לכלל האנושות אבל יותר מזה, הם פוגעים בעיקר בלאום שלהם. במדינה שלהם.