המעקב אחר חולי הקורונה: בישראל משתמשים בשב''כ, באירופה בספקיות הסלולר ובארה"ב בפרסום מקוון

עכשיו זה כבר ברור, כולנו נמצאים במעקב כזה או אחר כדי לנסות ולשחזר היכן או מתי נפגשנו בנגיף הקורונה בחיינו. בסוף השבוע נחשף שהשב''כ מסייע לממשלה בדמות שימוש במאגר מידע אימתני ומשרד הבריאות מסתפק באפליקציית קוד פתוח שדווקא כן שומרת על הפרטיות. באירופה מעדיפים להשתמש בשירותי המעקב של חברות הסלולר, להן יש מידע מיקום מאוכן על כל המכשירים המחוברים לרשתות שלהן. אך בארה"ב, ביתה של ה-NSA, תוכנית Echelon וחברות זיהוי הפנים הקריפיות ביותר מחוץ לסין (Clearview AI למשל), מסתבר שמעקב אחרי מודעות עושה עבודה לא פחות טובה. כי אם כבר מעקב, בואו נלך למקצוענים.

אחת הבעיות העיקריות של ממשלת ארה"ב היא הגודל העצום של המדינה, העובדה שרוב האוכלוסייה מתגוררת בערים קטנות ועיירות והקלות היחסית בה האוכלוסיה יכולה להתנייד ממקום למקום, גם במהלך סגר או בידוד. כדי לבצע מעקב יעיל אחרי האזרחים שנמצאים בסיכון, ולאו דווקא כדי לעצור אותם או לבודד אותם, הרשויות האמריקאיות החלו להשתמש במידע שמתקבל מהמפרסמים ברשת, בעיקר במכשירי המובייל השונים כדי לברר היכן הסיכון גובר בהתאם לנדידת האוכלוסיה.

באמריקה כמו באמריקה, הפרטיות היא עדיין ערך עליון. כך שעל פי הפרסום של הוול סטריט ג'ורנל שלשום (שבת), המידע שמתקבל מהמפרסמים מנוקה מכל אמצעי זיהוי כגון מספר הטלפון או פרטים אחרים. הרשויות משתמשות במידע הזה כדי לתכנן בצורה יעילה יותר את המענה למגפה. כך למשל אם יצפו בנדידה גדולה של אוכלוסיה מאזור נגוע כגון ניו יורק לאזור פחות נגוע, הרשויות יוכלו להעביר יותר אמצעים לטיפול לאותן מדינות. חשוב לזכור שארה"ב גדולה כל כך שהעברת ציוד חירום עשוי לקחת כמה ימים, כך שהיערכות מוקדמת היא תנאי הכרחי להצלחת המבצע.

היתרון בשימוש בפרסומות הוא בכך שניתן לקבל דרכן מידע על המיקום של קבוצות גדולות, עד כמה המבודדים מכבדים את צווי הבידוד שלהם וכיצד המגפה משפיעה על הצריכה של משקי הבית בזמן המשבר. המטרה של הממשל האמריקאי הוא ליצור פורטל מידע של כ-500 ערים אמריקאיות. את הפרויקט מוביל על פי מקורות הג'ורנל ה-CDC בשיתוף עם אוניברסיטאות מובילות כגון הארוורד, פרינסטון וג'ונס הופקינס, הבית הלבן והממשלים המקומיים של כל מדינה. עם זאת מה-CDC והבית הלבן סירבו להגיב על החשיפה שמתבססת על מקור שאינו מזוהה.

השימוש במידע בארה"ב אמנם אינו מאפשר (רשמית) לזהות מישהו באופן ספציפי, אך ברור למדי שישנן תמיד דרכים לבצע הצלבות שעשויות לאפשר זאת למרות הכל. וזו הדאגה העיקרית כיום. מעבר לניצול לרעה שלו בידי גורמים שלהם תהיה גישה למאגר, קשה להאמין שהרשויות לא ישמרו לעצמן את הגישה למערכת אחרי שוך המגפה. אך כעת מדובר בסכנה ברורה ומיידית, שיש לומר הרשויות האמריקאיות המעיטו בחומרתה, כך קרוב לוודאי שהפרויקט ימשיך ויבוצע למרות החששות.