"שר הג'ובים" דודי אמסלם קיבל מפתח לכל המינויים הממשלתיים

את הסוכריה הענקית שקיבל אתמול (ו') שר התקשורת היוצא דודי אמסלם אף אחד לא צפה, וההודעה נחתה על חלק מהחברות הממשלתיות כרעם ביום בהיר. לפי הודעת לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא החליט למנות את שר התקשורת היוצא אמסלם לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, כאשר "בתחום טיפולו של השר אמסלם, יופקדו מטה מיזם ישראל דיגיטלית, רשות התקשוב, מערך הסייבר, רשות החברות ונציבות שירות המדינה".

מאחורי הההודעה הזו מסתתרת למעשה האפשרות הנדירה של אמסלם להשפיע על כל המינויים הציבוריים בכהונה הקרובה, מאחר שבתפקידו החדש הוא יהיה אחראי על כ-70 חברות ממשלתיות, כך שכל מינוי של דירקטור או יו"ר דירקטוריון יחייב את חתימתו. אולם מעבר לכך אמסלם מקבל את האחריות על נציבות שירות המדינה, כלומר תהיה לו נגיעה גם למינויים שהם בדרגות הניהול האחרות. 

מוטת השליטה העצומה הזו לא התגלגלה לאמסלם במקרה. נתניהו חייב להרחיק עצמו, לפחות למראית עין, מכל נגיעה במינויים שמא ידבק בהם רבב פוליטי, והלכת דרעי-פנחסי סינדלה אותו למכהן כשר גם בתפקיד שהוא הרכיב לאמסלם. התוצאה - נתניהו מצא את אחד מאנשי אמונו שיוכל לשבת על "השיבר" של מינויים הבכירים לחברות הכי גדולות במשק, אלו שמגלגלות סכומי כסף גדולים ופעילותן נוגעת בכל אחד מאזרחי ישראל. 

נכון לעכשיו, אתר רשות החברות הממשלתיות עדיין נושא את הלוגו של משרד האוצר. הרשות נתפסה בשנים האחרונות כזרוע של משרד האוצר, אולם בכירי המשרד טוענים שבעבר הרשות שכנה לעיתים גם בתוך משרד ראש ממשלה, דווקא בשל מוטת השליטה על שיבוצי הדירקטורים השונים במקומות שבהם רצו לתגמל מישהו במשרה מבטיחה. נזכיר שכללי הרשות מעניקים תגמול ישיבות שיכול לנוע בין 750 ל-1,500 שקל לישיבה, וריבוי ישיבות (למשל בחברה שעוברת רפורמה והישיבות שלה מתקיימות בתדירות גבוהה) יכולה לסדר הכנסה של כמה אלפי שקלים לחודש.

החופש של הרשות עלול להיפגע

אבל פה זה לא נגמר: לפי נתוני רשות החברות, הפעילות שלה מול חברת החשמל, מקורות, רכבת ישראל, התעשייה האווירית וכל שאר החברות אחראית על העסקת 60 אלף עובדים, חלקם קבוצות הכוח הגדולות במשק דוגמת ועד עובדי נמל אשדוד, חברת החשמל או התע"א.

הקשר בין העובדים למהלכים שהליכוד ניסה לקדם בעבר בענייני התייעלות או הפרטות נחסמו לא פעם, ומשבוע הבא הכתובת הישירה של כל אלה תהיה דודי אמסלם. לגבי ענייני התקציב, כאן כבר מדובר בשווי נכסים מצטבר של כ-180 מיליארד שקל וצבר הכנסות של כ-70 מיליארד שקל לשנה. הממשלה שואבת מחלק מהחברות דיבידנד, ואזרחי שיראל נשענים על החברות כדי שאלו יתנו להם שירות טוב, זמין וזול, למשל חברת החשמל ומקורות שאחראים על אספקת החשמל והמים.

רשות החברות הממשלתיות לא התביישה בשנים האחרונות להתערב במקרים שבהם היא חששה שהאינטרס הציבורי נפגע. שני מקרים בולטים היו בתחומי האנרגיה: בראשון רשות החברות חששה שאישור פשרת הגז של חברת החשמל מול חברות הגז המצריות הלאומיות התקבלה מבלי שנעשה דיון לבחינת החלופות, ולבקשתה הנושא לובן כמה פעמים בטרם התקבלה החלטה (אישור הפשרה לרבות תספורת 70% על החוב והורדת תעריף החשמל).

הנושא השני והטרי יותר הוא הדרישה של רשות החברות שנתיבי גז הממשלתית לא תמנף עצמה בצורה חריגה כדי לבנות מקטע צנרת גז חדש להגדיל את היצוא של הגז למצרים. הצנרת החדשה אמורה לשרת את המדינה גם בהסבת תחנות הכוח הפחמיות באשקלון לעבודה בגז, אולם באותה נשימה היא אמורה לשרת את קבוצת דלק שעומדת בפני הסדר חוב, עם אפשרות שהמדינה תשתתף (43% במימון, שהם כ-280 מיליון שקל) בהוצאות בניית הצינור. הנושא עוד נמצא בדיונים ולמעשה יהיה אחד הראשונים שיוסדרו תחת כהונתו של אמסלם כאחראי.

עד כמה רשות החברות הממשלתיות החדשה תעמוד על המשמר בעידן של אמסלם? ימים יגידו. אבל האחריות פה היא רבה וכל מהלך ראוי שיהיה שקוף ככל שניתן לציבור. כאן נכלל נושא נוסף שאמסלם מקבל עליו אחריו, והיא נבחרת הדירקטורים הממשלתית. זו הוקמה לפני כשש שנים עם מטרה להפריד את הפוליטיקאים מהמינויים הפוליטים בחברות הכי חזקות במשק.

מקורות, רכבת ישראל, נמלי ישראל וחברת החשמל

עפ"י נתוני רשות החברות (נכון למרץ 2020), מספר מקומות רב לשיבוץ ומינוי. אז אולי חסרונם של 9 מתוך 12 דירקטורים ב"הוועד המנהל של האגודה לתרבות הדיור" קצת פחות מטרידה את הממשלה, או את הציבור שבחר בה, אבל שיבוץ ארבעה דירקטורים בחברת נמלי ישראל (שאחראית על בניית שני הנמלים החדשים והפרטת פעילות נמלי חיפה ואשדוד הקיימים); ארבעה דירקטורים בנת"ע (שמקימה את מערך הרכבות העירוניות בגוש דן ואת פרויקט המטרו האדיר); שבעה דירקטורים בנמל חיפה או יותר מ-10 דירקטורים בחברת החשמל יכולה להפוך את הלשכה של אמסלם למוקד עליה לרגל.

אמסלם יוכל כמובן להתעלם מכולם ולהמשיך בסבב גיוס הון אנושי חדש לנבחרת הדירקטורים, כלומר להתעקש על מינויים מקצועיים בלבד וללא זיקה פוליטית כלשהי, אבל כך או כך החברות הבאות ימנו עד סוף 2020 יו"ר דירקטוריון חדש, כולם במשמרת של אמסלם - מקורות, רכבת ישראל, נמלי חיפה ואשדוד, חברת נמלי ישראל וחברת החשמל.

האם ישראל כץ יוותר על המינויים?

עד כמה זה יעבוד טוב בשטח? בכירי החברות השונות ששמעו על המהלך הגיבו בתדהמה על המינוי. גם עדיין לא ברור אם שר האוצר ישראל כץ היה בסוד המהלך. למעשה, בעשור שעבר כץ ניהל קרבות מאסף מול רשות החברות על היכולת שלו למנות אנשים בחברות הממשלתיות, ולא פעם סירב לחתום על מינוי כיוון שהדמות שנבחרה לא מצאה חן בעיניו.

עתה, כשר אוצר, הוא איבד את היכולת לחתום על מינויים חדשים, סמכות שהתגלגלה לאמסלם, כאשר במקביל כל מינהל התכנון והוועדות הלאומית (כולל הות"ל) נדדו לידיים של אריה דרעי במשרד הפנים.

במילים אחרות גם כשנתניהו מעניק משרד ראוי לכץ, הוא עוקר מתוכו את הדובדבנים ומעביר אותם לשרים אחרים. במקרה של כץ, הוא משאיר אותו בלי ה"סוכריה" של מינוי הדירקטורים והמנהלים, ובלי יכולת לקדם פרוייקטי תשתיות בוועדות. מה נשאר? הגירעון הענק והטיפול באבטלה.