צילום: איי אף פי
הריקוד האחרון: אליפויות של ארגון או שחקן?
הריקוד האחרון הוא דוקומנטרי מופלא ונהדר שמריח קצת כמו פרופוגנדה פרו-מייקל ג'ורדנית. אף אחד לא חולק על העובדה שמייקל ג'ורדן היה גדול הכדורסלנים בכל הזמנים, אבל ג'רי קראוס, הג'נרל מנג'ר המושמץ של שיקגו בולס, צריך לקבל הרבה יותר קרדיט
19.05.2020, 09:47 | אוריאל דסקל
ב-2017 התראיין פיל ג'קסון לסם סמית', כתב הכדורסל המפורסם שליווה את שיקגו בולס לאורך כל שנות הזוהר של הארגון. בראיון שיבח ג'קסון את הג'נרל מנג'ר המושמץ למדי, ג'רי קראוס, שמספר שבועות לפני כן מת בגיל 78.
"לבולס היה פסיכולוג ועוד כל מיני דברים כגון חדר וידאו, תמיכה רפואית, מטפל צמוד, טיפול במסז'ים. כמעט ולא היו לנו פציעות" אמר ג'קסון. "לא היתה לנו פציעה אחת לשחקן שמנעה ממנו לשחק כל העונה. קראוס הקדים את זמנו בהרבה דברים - דברים שלא היו בלייקרס כשהגעתי לשם (1999)".קראו עוד בכלכליסט
זו שאלה שתישאר פתוחה לנצח. האם ג'ורדן היה זוכה באליפות עם מאמן כמו דאג קולינס שזרק את כל האחריות ההתקפית על ג'ורדן?
האם ג'ורדן היה זוכה באליפויות אם היה מקבל את כל מה שהוא רוצה מג'רי קראוס? סתם לדוגמה: ג'רי קראוס התעקש על פיל ג'קסון, ביל קרטרייט וטוני קוקוץ'. ג'ורדן היה מוותר עליהם - כולם דמויות חשובות בסיפור של שיקגו בולס ושל ג'ורדן עצמו. האם ג'ורדן היה מצליח לזכות באליפויות אם סקוטי פיפן או דניס רודמן היו פצועים בסדרות נגד ניו יורק ניקס, אינדיאנה פייסרס או יוטה ג'אז? יותר מזה, קראוס הצליח לבנות קבוצה חזקה מתחת לתקרת השכר - קבוצה כל כך טובה שהיא אפילו עשתה עונה של 55 ניצחונות והגיעה למשחק 7 בגמר המזרח ללא ג'ורדן. וכאמור, היה את עניין "המעטפת" - קונספט חדשני בזמנו שכיום מהווה חלק חשוב במיוחד בכל קבוצה מודרנית. לג'ורדן לא היה איכפת מכל הדברים הללו. היה לו מאמן כושר משלו. הוא דאג למעטפת משלו. גם לא היה איכפת לו מענייני תקרת שכר ובירוקרטיה. הוא גם לא ממש הבין את הנושא, לפחות בתחילת דרכו. וכן, היו עימותי אגו בין קראוס לג'ורדן - אין ספק שקראוס לא הצליח להתגבר על עצמו, במיוחד ב-1998. הוא רצה להתחיל מחדש ולבנות קבוצה חדשה והרבה בגלל זה השושלת הגדולה של הבולס הגיעה לסיומה אחרי 9 שנים ו-6 אליפויות. בדקות האחרונות של "הריקוד האחרון", הסדרה הדוקומנטרית המדוברת על הבולס של הניינטיז, מייקל ג'ורדן אומר שהוא רצה לחזור לעונה נוספת. לנסות לזכות באליפות שביעית. אבל קראוס וג'רי רייסנדורף, הבעלים של הבולס, מנעו זאת ממנו. וכאן, חשוב גם להסתכל על הסיטואציה לפני שמאשימים את קראוס במניעת אליפויות נוספות מג'ורדן. קודם כל, בסוף עונת 1997/98 ג'ורדן כבר היה בן 35 - אחרי שלוש אליפויות רצופות וכמעט ללא היעדרויות ממשחקים. הוא שיחק 40+ דקות למשחק בשלושה פלייאופים קשוחים. הוא עדיין היה בנוי כמו אל וסביר להניח שהיה יכול להגיע לעונה הבאה בכושר דומה. ואולם, הקושי האמיתי היה בתחזוק המנטליות המטורפת שלו. הוא הודה בעצמו שהוא מתקשה לעמוד בסטנדרטים שהציב לעצמו. ואחרי שזכה בשלוש האליפויות הראשונות פרש בגלל זה. סקוטי פיפן - שתיכף ניכנס לתוך עניין השכר שלו - כבר לא היה יכול להמשיך בשיקגו. יותר מדי משקעים. הוא גם היה שבור לגמרי במשחק מספר 6 בגמר 1998. הקריירה שלו אחרי עזיבת שיקגו לא הזכירה דבר משנותיו בשושלת. הקריירה של דניס רודמן, שהיה בן 37 ב-1998, התדרדרה במהירות לחוסר רלוונטיות ספורטיבית. פיל ג'קסון היה על אדי הדלק האחרונים שלו ולא יכול היה לראות את עצמו ממשיך לעונה נוספת. והסגל כולו היה שחוק ומותש משלוש עונות ארוכות תחת המשטר הג'ורדנאי.