"זה נחמד שיש תן ביס ושאתה חלק ממשהו גדול" – הפרילנסרים שהפכו לשכירים ברקע משבר הקורונה
מפתח תוכנה שקיצצו את שעות העבודה שלו ל-10% בזמן המשבר; מעצב שהתחיל במקום עבודה חדש ממש לפני הסגר; ומנכ"ל שמעסיק 140 עובדים ש-15% מהם היו בעבר פרילנסרים מספרים על היתרונות והחסרונות ב'להיות אדון לעצמך' ועל השינוי התפיסתי שעברו העצמאים והמעסיקים בעקבות המשבר
כשהתחיל משבר הקורונה, אי שם באמצע חודש מרץ, הלקוח המרכזי של רן מריומה (26), שעבר כמפתח תוכנה פרילנס בארבע השנים האחרונות, הודיע לו שהוא חותך את כמות השעות של העבודה איתו ל-10%. זה היה הטריגר מבחינתו להתחיל לחפש עבודה כשכיר במקביל לסיום מחוייבויותיו ללקוחות הקיימים.
קראו עוד בכלכליסט
"לא קל להיות פרילנסר בארץ. קצת נמאס היה לי לרדוף אחרי לקוחות וזה גם נותן איזושהי תחושת ביטחון", הוא אומר. "כשכיר אין את הרדיפה, אין מקום שבו אני צריך לשכנע וכל יום למכור את עצמי מחדש. אני סוף סוף במקום שבו יש הערכה מאוד גבוהה ליכולות שלי. כפרילנסר אתה מוצא את עצמך עובר ממקום למקום ומתחיל מהתחלה – זה פעם בחודש לעבור ראיון עבודה וזה לא נעים באקו-סיסטם הישראלי. יש תחושה שמצפים ממך לרדת במחיר. בנוסף, יש את העניין החברתי. כשאתה פרילנס אתה עובד לבד ועם עצמך, אין טיולי חברה או האפי האוור או פגישות על משימות. רוב הזמן אתה לבד".
את הצעד שלו לקראת העבודה כשכיר עשה סטס ממש לפני התפרצות הקורונה ושנייה לפני המשבר והתחיל לעבוד בחברת M51. "החברה שמרה גם בזמן המשבר על קצב העבודה וכוח העבודה. התחלנו לעבוד מהבית ביעילות אפילו גבוהה יותר בגלל אופי העובדים שמצד אחד לא חייבים להיות בכל רגע נתון מוקפים בכולם ומצד שני כולם יודעים להיות נגישים וזמינים", הוא אומר. לתחושתו חד משמעית עדיף להיות שכיר הן מבחינת השכר והן מבחינת הביטחון. "אולי בעבר היה לי קשה להתברג למקום עבודה איכותי אבל כרגע השכר שלי בפועל יוצא יותר גבוה כי אני לא צריך לשלם לרו"ח או לשלם לעצמי פנסיה. אני גם מרגיש יותר בטוח כשכיר אבל אני חושב שאנשים, במיוחד אלה שמגיעים מעולם הקריאייטיב, לא צריכים להתפשר על מקום העבודה. זה ממש קריטי באיזו חברה אתה שכיר. היה לי הרבה מזל כי תקופה ארוכה חיפשתי מקום שנוח וכיף לי לעבוד בו וארגיש שאני ממלא את כל הדברים שחסרים לי בעבודה".עצמאים רבים, אשר נפגעו מהמשבר ושאין להם אפשרות כלכלית להחזיק כעצמאיים, אבל לא רק, צפויים לשנות פוזיציה ולהפוך לשכירים, חלקם באופן זמני וחלק באופן קבוע. "זאת מגמה שניתן לראות אחרי משברים כלכליים, בה השוק משתנה. כעת אנו רואים ששוק העבודה הופך להיות שוק של מעסיקים, כלומר היצע המשרות גדל ולרשות כל מעסיק יותר מועמדים מתאימים ובכך ניתן לדייק בבחירת מועמדים למשרה. לעומת שוק של עובדים, כפי שהיה עד לכניסת המשבר, בו לכל מועמד פוטנציאלי היו מספר רב של משרות שביניהן יכול היה לבחור את המשרה המתאימה ביותר עבורו. אני מאמין שאנשים מוכשרים, אשר ישמרו על ראש פתוח וידעו לפעול בגמישות, בהתאם לדרישות שוק התעסוקה, יוכלו למצוא עבודה, גם אם היא זמנית, עד אשר השוק יפסיק לדמם ויתייצב", אומר ערן מרדכי, מנכ"ל דנאל משאבי אנוש מקבוצת דנאל.
"משבר הקורונה יצר הזדמנות כפויה גם למעסיקים וגם לפרילנסרים"
יוני לוקסנבורג (35), מנכ"ל וממייסדי חברת אלמנטור, המפתחת כלים לבניית אתרים היה פרילנס בעצמו במשך שנים ועשה הכל החל מכרטיסי ביקור, עריכת וידאו ומצגות עד שהגיע לתחום של בניית אתרי אינטרנט ואז הקים סטודיו עם שותף והם החלו להעסיק פרילנסרים. היום הוא מעסיק 142 עובדים שמאה מתוכם בישראל ו-15% מהם היו פרילנסרים בעבר.
"עובד שמגיע מלהיות שכרי רגיל שיש לו מסך מחשב שמחכה לו ביום הראשון והתקינו לו את כל התוכנות ומסדרים לו את כל הדברים. פרילנס יודע שאם הוא לא יסדר את המנורה אף אחד לא יעשה את זה בשבילו. הם רגילים לעבוד כזאב בודד, לעשות הכל, שיווק, מכירות, אדמיניסטרציה, את העבודה וגם לתקן לעצמם את המחשב. מהצד השני שכירים מביאים מתודולוגיות עבודה, הם רגילים לארגונים, לעובדה שיש מנהל. בפרספקטיבה של ארבע השנים האחרונות גיליתי שהחוכמה היא לאזן ולשלב. יש צוותים שאותם אתה רוצה להרחיב ושם אתה רוצה את השכירים שמגעים בדרך מסודרת. לעומת זאת כשאתה צריך 'לזרוק מישהו למים' אז תרצה את הפרילנס. החסרונות של פרילנסרים הם שהם לא רגילים שיש להם מנהל, לא רגילים לתעד ולדווח או לעבוד בצוות".
החסרונות האלה בהעסקת פרילנסרים גורמים להרבה מעסיקים אוטומטית לוותר עליהם או לא לשקול אותם כאופציה. "אני חושב שזה פספוס כי פרילנסרים בדומה ליזמים אינם מוגבלים – אין דברים שהם יכולים או לא יכולים לעשות, הכל אפשרי", אומר לוקסנבורג. יש מצד העובדים פרילנסרים שעבורם צורת ההעסקה היא אידיאולוגיה. אף אחד לא ינהל להם את הזמן, יקבע להם איזה לקוחות לשרת, או מהיכן לעבוד. "השינוי שקרה בעולם בגלל התפרצות הקורונה הכריח את הפרילנסרים האלה, המקצועיים שלא הסכימו במשך שנים לדבר על מעבר לעבודה כשכירים, שלא מוכנים למכור את הכישרון שלהם לתאגיד – לחשוב אחרת, להיות קשובים להזדמנויות שיש היום כשכירים. הפרילנסרים הבינו פתאום שהם לא שווים מול שווים. שהם סוג ב' כי הם לא עובדים שהשקיעו בהם ויש כלפיהם מחוייבות חוקית. לכן, מה שהמשבר יצד זו פתיחות, שינוי תפיסה". מצד המעסיקים גם כן נוצרה הזדמנות מכיוון שגם כאלה שלא היו מוכנים להעסיק פרילנסרים בגלל שהם לא רגילים לעבודה בארגון, הבינו שבגלל הצימצומים העובדים שהם מחפשים הם כאלה שיודעים לעשות יותר – כפי שיודעים הפרילנסרים."למשל חברה שעבדה עם משרד פרסום והעסיקה אדם שתפקידו היה להיות בקשר מול משרד הפרסום. כאשר היא מצמצמת על רקע המשבר היא יכולה להביא פרילנס שיעשה את התפקיד של משרד הפרסום וגם של העובד שנמצא בקשר עם המשרד. אפשר לקחת צוות של שלושה אנשים ובמקומו להעסיק פרילנס שעושה את כל הפונקציות. יש תנועה מפה לשם ומשם לפה ואיזשהו פאתוס שנשבר", הוא אומר.
לבסוף, פרילנסרים שחוצים את הקווים והופכים לשכירים הרבה פעמים מגלים שיש גם ייתרונות בצורת ההעסקה הזאת ושבחלק ממקומות העבודה עדיין יתאפשר להם לשמור על העצמאות והחופש שלהם. "אחד העובדים שלנו שהיה יזם והפך לשכיר אמר לי אחרי חצי שנה שזה לא כל כך גרוע, שהוא יכול לחזור הבייתה מוקדם, אף אחד לא מצפה ממנו לעבוד בסופי שבוע, יש תן ביס, ימי חופשה, מחשב מהעבודה שמוחלף כל שלוש שנים, מתנה לחג – זה נחמד. ועם זאת יש גם לו גם מקום להביע את עצמו ולהתקדם. אנשים צריכים את ההתפתחות האישית, להרגיש שהם שולטים בהתקדמות שלהם ואפשר לעשות את זה גם כשכיר".
4 תגובות לכתיבת תגובה