"הדבר היחיד לטובתנו כרגע הוא שאנשים לא נוסעים לחו"ל"

"מחקנו את 2020 מהקלנדר הכלכלי שלנו, להחזיק את הראש מעל המים בשנה כזו זה כבר נצחון". כך לדברי יורם ירזין, מבעלי קבוצת ירזין העוסקת בתחום המסעדנות, בראיון ל"כלכליסט". החברה, שמחזיקה  ב"מגזינו", "קפה איטליה", "טאקריה", "זוזוברה" שמונה 3 סניפים, ורשת הפיצריות "טוני וספה שלה 7 סניפים, מתמודדת היום עם הקושי שבחזרה לשגרה בעולם מוכה קורונה. "כדי לבזבז צריך מצב רוח. בימים כאלה גם מי שיש לו חוסך", אומר ירזין ולא שוכח להזכיר, כי יש מי שנפגעו הרבה יותר: "עסקי התעופה ירדו מ-100 לאפס. איך קמים מכזה מצב בכלל?". בתוך כל המשבר הוא מוצא גם מקום לאופטימיות - "מה שמשחק לטובתנו הוא שישראלים שלא נוסעים לחו"ל וירצו לפצות את עצמם אצלנו. חודשים יולי אוגוסט יהיו המבחן".

איך נראית החזרה שלכם לשגרה?

"זו חזרה לשגרה אבל לא באמת. כי זו חזרה אבל לא במתכונת שהיינו רגילים. זה לא מה שהיינו לפני הקורונה, לא מבחינת היקף כלכלי ולא ברמת האנרגיה. עכשיו זה מתחלק: במקומות שהם יותר למבוגרים המצב יותר קשה. המבוגרים עדין עם חרדות, חששות, פחדים. הצעירים מבחינתם זה כבר מאחוריהם. פורקים כבר כל עול, זה אחרת לגמרי".

מה ההבדל בין לקוחות צעירים למבוגרים?

"זה אחרת לגמרי. כשאתה רואה בטלוויזיה מיני הפחדה – אתה כבר רואה אצל המבוגרים ביטולים. עם הצעירים זה - 'נמאס לנו לשמוע מזה, המספרים לא מסתדרים לנו עם המציאות'. הירידה אצלנו היא בסדרי גודל של 20 אחוז, ואצלנו לדעתי המצב טוב מאשר אחרים. עסקים שהיו חזקים לפני הקורונה נפגעו פחות. חלק מהחלשים לצערי ייעלמו, בינוניים יהפכו חלשים. כמו בג'ונגל ככה גם פה – החזקים נשארים. אני יותר אופטימי לגבי העבר מאשר לגבי העתיד".

מתחילים לראות בעלים פושטים רגל. גם עובדים שלהם נפגעים.

"הענף שלנו תמיד היה פגיע לסגירות, אני מניח שבמקום 10 אחוזי סגירה נתקרב ל-25 אחוזים. הדבר היחידי שעומד לטובתנו כרגע שאנשים לא נוסעים לחו"ל. אלה שיש להם כסף, לא יודע כמה יבזבזו, אבל בטח ירצו לבלות בקיץ. אז אני מניח שזה יכול להקטין את הפגיעה בנו. יולי אוגוסט יהיה מבחן רציני מאוד. הרי נסיעה של משפחה לחו"ל ליעדים מאוד יקרים זה נסיעה של 15 אלף דולר בלי למצמצץ. אני בונה על זה שמי שנשאר עם הכסף ועם הרגלי הבילוי האלה לא יחסוך מעצמו. אנחנו ממילא לא מבוססים מדי על תיירות. כל זה גם מותנה בכך שלא תהיה פה התפרצות המונית בעייתית".

קפה איטליה נניח בסכנת סגירה?

"לא. אבל האנרגיה היא כזאת שאין את שמחת החיים שהייתה קודם. אנשים באים, מסתכלים ימינה שמאלה - רואים מסכה. לראות מלצר עם מסכה זה לא טבעי. אני לא צמצמתי צוות. ממש לא. לשמחתי הרווחתי לא רע לפני כן אז עכשיו אני ארוויח פחות, או מעט. 2020 מחקנו אותה מהקלנדר הכלכלי שלנו. הגישה היא: "בוא נעבור את זה, אפילו עם רווח קטן. רק לעבור. לא יהיו חגיגות. זה לא משמח כמו שהיה בתחילת 2020".

אתה אומר לעצמך לפעמים: 'רק שנשרוד את השנה הארורה הזאת'?

"לא ארורה. אצלנו זה לא קטסטרופה. אבל זה לא מה שהתרגלנו אליו. 'קפה איטליה' כמובן שממוצע הגיל של הקהל בו גבוה יותר. מגזינו זה מעורב אבל הנוער בשלטון ביג טיים. ב"טאקריה" בהחלט הנוער בשלטון, מקום שעובד חזק, בו כמעט לא נפגענו. לגבי זוזוברה, כיוון שהיא מאוד חזקה במשלוחים הפגיעה היא גם קטנה. טוני וספה הפגיעה היא מטרפיק ברחוב שקטן אבל זה לאט לאט חוזר לעצמו בעיקר בתל אביב. יש לנו גם טוני וספה גם בפריפריה של תל אביב: הרצליה, סביון, רעות, רעננה".

מה ייחשב הצלחה בימים כאלה?

"להחזיק את הראש מעל המים תהיה הגדרה נכונה. אופטימיות זה חלק מההבראה. אי אפשר להסתובב עם הראש באדמה ולהגיד הכל חרא, זה גם לא נכון במקרה שלנו. אני מקבל טלפונים מבעלי מסעדות שמבקשים בוא תקנה מאיתנו את המסעדה. יש כאלה שנכנסו לקורונה חלשים. לדעתי לרשתות יותר קשה מלאחרים, וזכיינים שלהן בהגדרה חלשים יותר, בטח כאלה שפתחו על הגרוש האחרון שלהם בהנחה שיש מותג מצליח ושמהיום הראשון ירוויחו. כי באה הקורונה וניפצה את התפיסה הזו. מי שחי על הקשקש לא יוכל לקום. זה שהמדינה לא עוזרת כמו שצריך זה סיפור אחר. לכן אני אומר: אם אין אני לי מי לי. לסמוך רק על הממשלה היום זו בעיה. גם בכלכלת משפחה שמים משהו בצד ליום סגריר ולא חיים על הדולר האחרון, כל פולני מתחיל יודע את זה.

"עבור בתי קפה בקניונים המצב יותר קשה. הם היו סגורים ומי שרצה לעבוד במשלוחים - לא היה יכול. גם לא כל העסקים היו בנויים למשלוחים, וממילא זמן השהייה בקניונים הפך נמוך יותר. כיוון שעשינו משלוחים מטאקריה וזוזוברה עוד לפני המשבר – כבר היינו ערוכים לזה במידה מסוימת. במגזינו עשינו משלוחים רק ברמה מאוד קטנה של קינוחים. זה פיצה אותנו חלקית. היינו תלויים בעמלות של חברת המשלוחים "וולט" אבל זה החזיק אותנו עם הראש מעל המים, בתקופות כאלה זה גם ניצחון".

עם איזה דילמות עסקיות אתה מתמודד היום?

"אני מתמקד בלשמור על מה שיש ולא לקפוץ על הצעות קורצות עכשיו (לרכוש עסק בקשיים), לעשות עסקים זה עניין של אופטימיות ומצב רוח, קשה לך לעשות עסקאות כשהאופטימיות לא כאן. אז למה להיכנס להרפתקאות? יש כאלה שאומרים 'עכשיו זה הזמן', בשוק יש 'מציאות'. אני לא מרגיש ככה. עוד לא יודעים מתי יהיו חיסונים. מבחינתי לשמור על מה שיש יהיה נחמד".

איך רואה את עתיד הענף?

"מכה. כל איש עסקים תמיד מסתכל על חוזקות וחולשות, איפה אתה יכול ליפול, איפה עקב אכילס שלך, אף אחד לא מעלה על דעתו כזה אירוע. אני הכי לא מקנא בחברות התעופה ובבתי המלון. זה היה העסק הכי טוב שיש, פתאום באבחת מגל זה נעלם. לא מ-100 ל-50, זה מ-100 לאפס. זו מכת מוות, יש עסקי תעופה ותיירות שאני לא יודע איך יקומו מזה בכלל. או שהמטוס באוויר או שהוא על הקרקע אין אמצע. מלון זה אותו דבר. מלונות עם ארנונה והלוואות, איך עוברים את זה בכלל?".

אתה מרגיש את הקושי של אנשים בחל"ת או כאלה שפוטרו לבזבז כסף אצלך?

"יש לנו 600 עובדים, אנחנו החזרנו את כולם לעבודה. אבל אוטומטית גם מי שיש לו הרבה כסף - במצבים כאלה שם ברקס על ההוצאות כי מי יודע מה יהיה. לזה אני קורה מצב רוח. כדי לבזבז צריך מצב רוח. אצל הצעירים המושג 'יהיה בסדר' רווח הרבה יותר. מבחינתם כל הזמן מפחידים אותם אבל הם רוצים לחיות את הרגע. מדובר על חבר'ה שיוצאים 3-4 פעמים בשבוע לאכול. אני לא יודע עד כמה הירידה שלנו נובעת מחל"ת או פיטורים. אני כן חושב שנרגיש צעירים שגרו בשכירות וחזרו הביתה להורים".