הנתון שהקפיץ לאוצר את הפיוז

"הופתענו מחוסר המקצועיות של בנק ישראל. אנחנו רגילים לרמה אחרת. אנחנו מקווים שדיוני הריבית נעשים ברמה יותר גבוהה. זו שערוריה: אם המטרה היא לשקף מצב שישקפו מצב, אם המטרה לייצר כותרות שייצרו כותרות. בנק ישראל לא מבוגר ולא אחראי". אלה ציטוטים נבחרים מהמתקפה חסרת התקדים בחריפותה של פקידי האוצר (ולא של שר האוצר ישראל כץ) נגד בנק ישראל והעומד בראשו.

ניתן היה להניח כי מדובר מילים חריפות כאלה יהיו תוצר של דיון לוהט על צעדים קריטיים להתמודדות עם המשבר הכלכלי החמור ביותר שחווה המשק הישראלי מאז קום המדינה. אבל מה שהצית את הקרב בין שני הגופים שאמורים לנהל את המשק בתקופה רגישה זו הוא גרף בודד, שהופיע בין 116 העמודים של דו"ח היציבות הפיננסית שפרסם אתמול בנק ישראל - ונפלה בו טעות סופר.

לפי הגרף השגוי, נכון למחצית הראשונה של 2020, השקיעה ממשלת ישראל בחבילות סיוע סכום שווה ערך לכ־4% מהתמ"ג. במלל הנלווה לגרף נכתב מפורשות שממשלת ישראל השקיעה 100 מיליארד שקל בסיוע, סכום שווה ערך לכ־7.15% מהתמ"ג הישראלי. הסיבה להצגת היקף הסיוע במונחי תוצר היא היכולת להשוות כך בין היקפי חבילות הסיוע שמעניקות מדינות שונות בעולם.

בתגובה לפניית כלכליסט סיפק בנק ישראל את הגרף הנכון שמשקף 8% מהתמ"ג בסיוע ישיר ועוד 4.5% מהתמ"ג בסיוע עקיף. בסך הכל סיוע שווה ערך ל־12.5% תמ"ג. הפער בין החישוב של בנק ישראל לבין תחשיבי האוצר שמדבר על חבילות סיוע בהיקף 13.5% מהתמ"ג סביר בהחלט.

1. פערים בדרגים פוליטיים ומקצועיים

המתקפה המביכה - שהוגדרה על ידי גורמים בבנק ישראל כאלימה ונמוכה - לא היתה הדלפה בחדרי חדרים אלא מהלך מתוכנן ומאורגן של הנהלת משרד האוצר שעליו ניצחה דוברת המשרד. כאן המקום לשאול מה עמד באמת מאחורי חבית חומר הנפץ שהתפוצצה, האם גרף שגוי בלבד או קרע עמוק שנובע מפערים בתפיסות עולם. התשובה היא שהגרף המדובר היה חצי הגפרור שנדרש להצתת טונות חומרי נפץ שהצטברו בין בניין משרד האוצר שבקצה אחד של רחוב קפלן לבין בנק ישראל ששוכן בקצהו השני של אותו הרחוב.

קל להסביר את הפערים בין הדרגים הפוליטיים לבין והמקצועיים: הראשונים מבקשים להיבחר בשנית, מסתכלים לטווח קצר ומתחשבים פחות בהשלכות ארוכות טווח. האחרונים - שממשיכים להחזיק בתפקידיהם גם אחרי הבחירות שוקלים שיקולים אחרים שלעתים מתרגמים להפוכים מאלה של הדרג הפוליטי. קשה יותר להסביר פערים בין דרגים מקצועיים, שהפעם, כמו ברוב המשברים החריפים, קיימים - ולמכביר.

במשרד האוצר סבורים כי ירון הציע צעדים בלתי אחראים, שהנהיג קו ש"תידלק" את הפוליטיקאים, ומן העבר השני כשנדרשו אמירות ברורות - למשל במקרה של ההתנגדות למענק האוניברסאלי החד־פעמי, ירון לא הפגין את האסרטיביות המצופה ממנו. באוצר סבורים כי הוא יודע "לכתוב בדו"חות" שדרושה משמעת פיסקאלית אך הוא נמנע מלומר את הדברים בקולו בישיבות ממשלה כשראש הממשלה נתניהו יושב מעברו השני של השולחן פנים מול פנים.

בבנק ישראל תוקפים בחזרה: "באוצר כועסים כי בנק ישראל היה לכל אורך הדרך צעד אחד לפניהם. הם פספסו מהרגע הראשון את האירוע ולא היו שם. הם לא הפנימו את גודל האירוע ולא הבינו את עוצמת האתגר", מסביר גורם בבנק ישראל. אז מה הפלא שפקידי האוצר ראו את הגרף ו"התפוצצו". באוצר הרגישו שהם גם נזרקו מהעיר וגם אכלו את הדגים המסריחים. גם הואשמו בקמצנות, וברגע שפתחו את הברז - ולראייה חבילת החילוץ של ישראל ממוקמת ב"מקום טוב באמצע" בהסתכלות השוואתית - הואשמו בחלוקת רק 4% מהתמ"ג. כשהכותרות באתרי האינטרנט היו שישראל נמצאת בתחתית סולם הסיוע.

קרן טרנר אייל, מנכ"לית משרד האוצר | צילום: דנה קופל

2. שיתוף פעולה קריטי במשבר

כאמור זהו רק הקש ששבר את גב הגמל: למרות שמדובר במשבר הכלכלי החמור אי פעם, ועדת היציבות הפיננסית בראשות בנק ישראל, שאמורה להתכנס גם בימים כתיקונם לצורך הגברת התיאום, שיתוף פעולה והעברת מידע בין הגופים לא כונסה ולו פעם אחת מאז פרוץ משבר הקורונה. קרב האגרוף המילולי בין משרד האוצר לבנק ישראל אינו בגדר רכילות פנימית למביני עניין בגזרת ההנהגה הכלכלית. דו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל שפורסם אתמול וקיפל בתוכו את גרף המריבה, מתאר היטב את הקשר בין המדיניות הפיסקאלית־תקציבית - זו שמבצע משרד האוצר בשם ממשלת ישראל - והחיבור המובנה שלה למדיניות המוניטארית שבאחראיות בנק ישראל. שתיהן יחד בעלות השפעה מרחיקת לכת על משקי הבית, על הסקטור העסקי, על שוק ההון ועל היציבות הפיננסית שמשפיעה חזרה על הכלכלה הריאלית.

אמיר ירון, נגיד בנק ישראל | צילום: בלומברג

לראייה: משרד האוצר לא יכול היה להעניק לאזרחים 46 מיליארד שקל כפי שגייס בשוק ההון להתמודדות עם הגירעון בחודשים האחרונים, אם בנק ישראל לא היה מתחייב לקנות חלק מאגרות החוב הממשלתיות. מדובר בתוכנית רכישה בהיקף 50 מיליארד שקל. עצם ההתחייבות הזו גרמה לרגיעה בשוק ההון ומנעה זינוק בריביות, שבעקיפין גם הן באחריות בנק ישראל. הריביות של אג"ח ממשלתיות משפיעות השפעה מכרעת גם על התשואות של אג"ח קונרצניות שיציבותן חיוניות ליציבותה של המערכת הפיננסית. לכן, דווקא בתקופות משבר חריפות, שיתוף פעולה, שיח בונה, ותיאום הם קריטיים ליציבות המשק, לגיבוש מדיניות נכונה ויעילה, ובעיקר ליציאה של כלכלת ישראל מהמשבר - וזה הדבר הכי חשוב עבור אזרחי ישראל כולל הדורות הבאים.

3. העיניים נשואות לפקידות

בהנתן הדברים הללו טוב היה לו כל הצדדים היו מתעשתים מיד. מדובר בלא פחות מדיני נפשות. בעידן של חוסר אמון מוחלט בדרג הנבחר שאיבד את כל הקרדיט לפחות בקרב חלקים גדולים בציבור, העיניים של הישראלים, ובעיקר של הסקטור העסקי - המנוע האמיתי של כלכלת ישראל - נשואות לפקידות המקצועית. זו המשענת היחידה שנותרה.