השירות הלאומי-אזרחי הכרחי - גם כשהמדינה לא מעבירה את התקציב

השירות הלאומי, אחד המפעלים החברתיים הוותיקים והמשמעותיים, הוקם מיוזמה של עמותות למצוא שירות חליפי לצבא לכאלו שלא יכולים להתגייס או פטורים משירות צבאי. יוזמה זו היתה ממומנת בעיקר על ידי מוסדות חינוך ומשרד החינוך שכן היתה זו יוזמה חיצונית ובעיקר חינוכית.

עם השנים נוצר חיבור של מספר עמותות, שחיפשו דרכים להשיג מימון עבור פעילותן של בנות ובני השירות שהגיעו לתרום בשירות למען המדינה והחברה. לעיתים מוסדות החינוך היו משלמים עבור העבודה, לעיתים משרדים ממשלתיים היו משלמים. כתוצאה מכל אלו נוצר מעין מצב של זילות השירות. הסתכלות על אותה אוכלוסיה איכותית, המגיעה לתרום במקומות הקשים והמורכבים ביותר, כמעין כח עזר זול שלוקחים רק אם יש תקציב, ואם אין - משחררים.

כיתה | צילום: אורן אגמון

אותה זילות הגיעה לשיא השנה כאשר הגיעה לאוזנינו ההחלטה בדבר אלפי תקנים של בנות השירות למערכת החינוך נמצאים בסכנה, כי אין תקציב.

רק על מנת לסבר את האוזן – לא מדובר בתקציב של מיליארדים, לא נדרשת קופסת קורונה ייחודית, מדובר במיליוני שקלים בודדים, עבור שירות של אלפי צעירים איכותיים באותה מערכת שבימים אלו קוראת לגיוס מזורז של אלפי תומכי ותומכות הוראה. כן כן, הבנתם נכון, לוותר על אלפי מתנדבות שירות לאומי, ולחפש אלפים נוספים בדוחק של זמן ובעלות גבוהה יותר. לאן נעלם ההיגיון? לשמחתנו הוא אותר לבסוף בזמן.

בשנים האחרונות מדינת ישראל שינתה גישה בנושאים רבים בשירות הלאומי אזרחי, נוספו תחומים רבים, רווחה, הגנת הסביבה, ביטחון ועוד, נתווספו קהילות נוספות, החברה הערבית והדרוזית (כ-5,000 מתנדבות ומתנדבים) ועבר חוק המסדיר את הפעילות תחת רשות השירות הלאומי אזרחי.

הגיע הזמן לאמץ עוד תפיסה חדשה לפיה יש זכות לכל צעיר לשרת את מדינתו בשירות הלאומי, וזו גם חובתו המוסרית. אם אפשר לקיים את הזכות בצבא, מצוין. אם הצבא נתן לך פטור או לא קרא לשירות – קיימת החובה המוסרית להתנדב לשירות לאומי אזרחי, שירות במסגרתו יוכלו בנותנו ובנינו להעניק ממיטב יכולותיהן/ם לחברה הישראלית, על שלל אתגריה ואוכלוסיותיה.

לא סביר שמלש"ב/ית שקיבלו שיבוץ, ויום גיוס ליחידה ספציפית, מגיעים ליום גיוסם ומודיעים להם שלא – אין צורך בגיוס כי יש בעיה ואין תקציב. שאלו את עצמכם האם דבר כזה היה קורה בצה"ל – בלשכת הגיוס משחררים 4,000 צעירים ממחזור גיוס אוגוסט לאחת היחידות החשובות ביותר בצה"ל, כי חסר תקציב? אז מדוע הגיוני שזה קורה בשירות הלאומי-אזרחי?

המדינה צריכה להסתכל על השירות הלאומי כשירות שהיא חייבת ומחוייבת אליו, מרוויחה ממנו ואין ספק שהוא תורם תרומה מכרעת לחוסן החברתי. בגל הקורונה האחרון ראינו את משמעותם של בני השירות שהסתובבו ברחובות בני ברק וסייעו במאבק במגיפה.

לכן כל כוח האדם של השירות הלאומי צריך להיות מתוקצב ומתוקנן בבסיס תקציב המדינה, בניהול של הרשות לשירות הלאומי, שתתפקד למעשה כאכ"א של השירות הלאומי. בנות ובני שירות לאומי אינם ציוד משרדי שמשרד ממשלתי יכול לרכוש לעצמו באמצעות מכרז מרכזי, מנגנון שמתאים לרכישה של מזגנים, עפרונות ושולחנות, וכל מנכ"ל יחליט כמה מזגנים הוא רוכש וכמה בני ובנות שירות.

אינני רואה בשום אופן אפשרות בה מדינת ישראל לא מאפשרת לצעירים להתנדב לשירות הלאומי אזרחי בשל היעדר תקציבים, בדיוק כמו שלא יוותרו על חיילים מאותה סיבה. זו זכות בסיסית וחובה מוסרית של כל צעיר במדינה לתרום לה בדרך של שירות צבאי או שירות לאומי, אל לנו למנוע זכות זו מהצעירים האיכותיים הללו שכל רצונם הוא לתרום למדינה ולחברה בשנות נעוריהם.

ראובן פנסקי הוא מנכ"ל שירות לאומי-אזרחי