אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תסתכלו עליהם, תראו אותנו: כאילו שחסרות לנו סיבות לקנא באירופה צילום: אם סי טי, דוברות משרד האוצר, גטי אימג'ס

תסתכלו עליהם, תראו אותנו: כאילו שחסרות לנו סיבות לקנא באירופה

תוכניות ההתאוששות שגובשו באירופה להתמודדות עם משבר הקורונה חושפות עד כמה נרפית התגובה הישראלית. בעוד שם מסתכלים כבר עכשיו אל העתיד הרחוק, כאן דוחים את התקציב למועד לא ידוע ומתנהלים ללא תוכניות, ללא יעדים, רק באמצעות שליפות מהמותן

07.09.2020, 06:56 | אדריאן פילוט

הטבות מס ארוכות טווח בהיקף של 20 מיליארד יורו, תוכנית רחבה של עידוד תעסוקת צעירים בהיקף של 16.7 מיליארד יורו, פיתוח טכנולוגיות לשימור הסביבה, התחדשות אנרגטית ב־14.9 מיליארד יורו, השקעה מסיבית בתשתיות של 8.6 מיליארד יורו, השקעה בתוכניות של הכשרות מקצועיות ב־7.6 מיליארד יורו ופיתוח החדשנות בהיקף של 6.8 מיליארד יורו. אלו רק חלק מהתוכנית הכלכלית הרחבה והמקיפה שנקראת "משיקים את צרפת מחדש", עליה בישר נשיא צרפת עמנואל מקרון בסוף השבוע האחרון.

קראו עוד בכלכליסט

הביקורת המשמעותית על התוכנית הצרפתית - כי היא הגיעה באיחור של חודשיים. בעיקר אם משווים את הקצב למקבילה האנגלית "מתניעים מחדש" שמה, שהשיק רישי סונק, שר האוצר הבריטי בממשלתו של בוריס ג'ונסון שהוצגה כבר בתחילת יולי ומיושמת בימים אלו בממלכה המאוחדת. כמו בתוכנית הצרפתית גם בתוכנית האנגלית יש מיליארדי ליש"ט לסבסוד הכשרות מקצועיות ליצירת משרות חדשות לצעירים, לרבות סבסוד שכר לתקופה ארוכה, השקעות מסיביות בחדשנות, התחדשות אנרגטית, הטבות מס רכישה לדירות זולות כדי לעורר את שוק הנדל"ן, ועוד.

נשיא צרפת עמנואל מקרון, שר האוצר ישראל כץ ושר האוצר הבריטי רישי סונק, צילום: אם סי טי, דוברות משרד האוצר, גטי אימג נשיא צרפת עמנואל מקרון, שר האוצר ישראל כץ ושר האוצר הבריטי רישי סונק | צילום: אם סי טי, דוברות משרד האוצר, גטי אימג'ס נשיא צרפת עמנואל מקרון, שר האוצר ישראל כץ ושר האוצר הבריטי רישי סונק, צילום: אם סי טי, דוברות משרד האוצר, גטי אימג

1

התוכניות האלו מבליטות את הפער המשצעותי כל כך בתפיסה של ממשלות מפותחות כמו באנגליה ובצרפת לעומת המקבילה הישראלית. זו כאילו נמצאת במציאות אחרת לחלוטין, אשר מפגרת שנות אור אחרי גיבוש מדיניות הגיונית, ארוכת טווח, שמבקשת לבנות מחדש את היסודות את הכלכלה ובעיקר לנצל את המשבר כדי לבצע רפורמות מבניות עמוקות ובניית כלכלה תחרותית יותר ומודרנית יותר.

התוכניות האירופיות מראות על הבדל מחשבתי בסיסי בינן לבין ירושלים. הן כבר הפנימו שחייבים להתקדם לשלב השני של המשבר הכלכלי שהנחיתה עלינו הקורונה. אם בשלב הראשון כל הממשלות הגיבו עם תוכניות הכלה, חילוץ, בלימה מוטות תקציב בריאות ו"'צ'ק לכל אזרח" - סיוע מיידי וחירום לכל משק בית אחרי שמאות מיליונים איבדו את מקום עבודתם, כעת הגיע השלב השני והוא מרכז משאבים ומאמצים בחזרה של אותם אזרחים לשוק העבודה.

ההבדל הראשון והבולט בין הגישה האירופית לבין זו הישראלית היא ששם יש ראייה אסטרטגית ארוכת טווח שכאן איננה קיימת כלל וכלל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ויועצו הכלכלי אבי שמחון ממשיכים לחשוב על עוד מענק אוניברסלי חד־פעמי שלוקח את כספי המדינה ממסים שששילמו אזרחי ישראל ולא מייצר שום מקום עבודה. או היוזמה לתת הלוואות עם ערבויות מדינה של 100% - הצעות פופוליסטיות כדי למצוא חן אשר מפספסות את הבעיה האמיתית.

"נסייע, אבל איפה שיש הצדקה", הסביר סונק כדי להבהיר כי הסיוע יהיה ממוקד מטרה. כשאנגליה וצרפת מגבשות וכבר מתחילות לישם תוכניות לטווח ארוך, בישראל דוחים למועד בלתי ידוע את גיבוש תקציב המדינה לשנה הבאה, וזאת אחרי שנה שלמה שהמדינה מתנהלת ללא תוכנית ללא יעדים, ללא מגבלות, ללא מסגרות, באמצעות שליפות מהמותן שתרומתם לצמיחה, לתעסוקה ולבניית משק מודרני ומפותח יותר - אם היא קיימת בכלל - מקרית לחלוטין. חמור מכך: אין תוכנית והפקידות המקצועית שהיתה צריכה לשבת יומם וליל ולגבש מדיניות אשר תקדם את פני העתיד - או התפטרה או מפוטרת. הפקידות המקצועית נוטשת, לא מתפקדת ומשותקת. הן בגלל הפחד ששר האוצר ישראל כץ ירים עליהם את קולו וידליף את תוכן הדברים בשידור חי, והן בגלל שהוא ממשיך לעכב את ההוראה להתחיל לגבש את תקציב 2021 ואת חוק הסדרים הכלי עימו מבצעים רפורמות מבניות. וכל זאת בגלל שיקולים פוליטיים צרים.

2

באירופה הפנימו מזמן כי המפתח להחזרת הכלכלות למסלול של צמיחה ברת קיימא ומכלילה היא באמצעות שוק העבודה ולא באמצעות חלוקת כסף בחינם. פיזור שטרות מהליקופטר היא תרופה לטווח המיידי ותו לו. ממשלות חייבות, בדחיפות, לבחון את המודלים של שמירת מקומות עבודה שבחרו בתחילת המשבר. אז, הבית בער והיה צורך להחליט מהר. התקופה הזו, כפי שהסבירו גם סונק וגם מקרון - תמה. "תוכנית ההתנעה מחדש מיועדת לשמור, לתמוך ולייצר משרות", הסביר סונק לפרלמנט הבריטי בנאומו ביולי או כמו שסיכם בחדרי חדרים: משרות, משרות ועוד משרות.

במקרה של ישראל, מהבודדות בעולם שבחרה להעניק דמי אבטלה מלאים גם לאלו שיצאו לחל"ת עד אמצע יולי 2021, ללא סייגים ובלי תמריצים שליליים, הצורך להחליף את המודל הוא קריטי, בולט, ובעיקר דחוף. ממשלת ישראל במו ידיה בנתה מלכודת אבטלה מסוכנת שמעודדת מאות אלפי ישראלים להישאר בבית ולא לצאת לחפש עבודה. המודל הזה כשל כישלון קולוסאלי: ישראל נכנסה למשבר הקורונה עם אבטלה מבנית של כ־3.6% מכוח העבודה, שיעור נמוך מזה של בריטניה וצרפת (3.63% ו־7.5%). נכון ליולי התמונה התהפכה לחלוטין – בעיקר בגלל מתווה החל"ת המעוות והמנוון, ושיעורי האבטלה - כאשר מוסיפים את העובדים שיצאו לחל"ת וטרם חזרו - עדיין מעל 10% והפערים בשיעורי האבטלה כבר ניכרים (3.8% בריטניה ו־6.6% בצרפת).

התמונה מטרידה יותר וברורה פחות כאשר משלבים בניתוח את ההתפתחויות בתוצר: ברבעון השני של 2020, בעיצומן של מדיניות הריחוק החברתי בכל המדינות, הפגיעה של ישראל עמדה על 8.1% (ירידה בתמ"ג בחישוב רבעוני) לעומת 13.8% בצרפת ו־20.4% בבריטניה. המספרים האלו מוכיחים כי אין שום סיבה להחזיק בגלל היעדר מדיניות או מנהיגות שיעור אבטלה כה גבוה וכמעט חצי מיליון ישראלים ללא מקום עבודה. אם ממשלת ישראל לא תתעשת באופן מיידי, לפחות בנושא התעסוקה, הפער הזה רק יילך ויגדל.

וזה לא רק "מקום עבודה". יש צורך במיליארדים רבים של שקלים שישפכו על תוכניות השמה והכשרה, תוך ניצול המשבר והפיכת הזדמנות לחדש את שוק העבודה ולהפוך אותו ליותר תחרותי. ומה יש בישראל? אפילו את ה־625 מיליון שקל שהוקצו במסגרת התוכניות המקוריות שכן אושרו להכשרות מקצעיות - לא הגיעו ליעדם. אפילו לא שקל אחד. תוכנית תעסוקה עם כמה הברקות עליה עובדים כבר כמה חודשים ונחשפה ב"כלכליסט", שעוד לא תוקצבה, לא נידונה, ואף לא פורסמה באופן רשמי. הנה עובדה אחת שמראה את עומק הפיגור בגיבוש המדיניות: בישראל עדיין לא התחילו בתהליך לאחד את נתוני האבטלה, כך שאזרחי המדינה ומקבלי ההחלטות שבה עוד לא מבינים לגמרי מה שיעור האבטלה בה.

3

גם צרפת וגם אנגליה, מבינים את החשיבות האסטרטגית של הצעירים בלוח השחמט העתידי והשיקו תוכניות יעודיות עם המון מחשבה ששם את הדור הבא במרכז ובמיקוד. הפוליטיקאים בישראל עוד לא חשבו על הצעירים וממשיכים להתעלם מהם במופגן עד כדי כך שהתאחדות הסטודנטים היא זו שהיתה צריכה לגבש תוכנית לאומית כדי לטפל בשכבה חיונית שנפגעה אנושות במשבר הקורונה. ממשלת ישראל לא רק שהתעלמה מאותם צעירים אלא שעד כה לא שמענו אף פוליטיקאי שקיבל את התוכנית והציע אותה, או לפחות חלק ממנה.

הנה כמה דוגמאות מבריטניה: עסקים יקבלו 2,000 ליש"ט עבור כל עובד חדש שהם מעסיקים מתחת לגיל 25, בנוסף לתשלום הקיים בסך 1,000 ליש"ט שהממשלה כבר מעמידה לעובדים חדשים בגילאים שבין 16 ל־24 אשר זכאים לקצבה אוניברסלית (קצבת מחייה הדומה להבטחת הכנסה), הנמצאים בסיכון לאבטלה ארוכת טווח; עוד 111 מיליון ליש"ט בכדי לשלש את היקף ההשתלמויות לצעירים בשנים 2020־21 (שוות כ־30,000 השתלמויות חדשות לצעירים) כדי להבטיח ליותר צעירים גישה להכשרה באיכות גבוהה; מימון של 17 מיליון ליש"ט כדי לשלש את מספר המשרות האקדמיות בשנים 2020־21; כ־900 מיליון ליש"ט כדי להכפיל את מספר ה"מאמנים" לעבודה ל־27,000. בלונדון ישבו, חשבו ותכננו. בלונדון הסתכלו אל מעבר לשלושה החודשים הקרובים, הסתכלו מעבר למנדטים (יש יותר צעירים יחסית בישראל מאשר באירופה).

המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, דיקן הפקולטה לכלכלה במרכז הבינתחומי צייר בשיחה עם "כלכליסט" את תמונת המצב כאן בישראל: "הצעירים זו הקבוצה הראשונה שחייבת פתרונות תעסוקה ואין כרגע תוכנית לגביה. אני מדבר על הקמת מנגנון ענק שחייב לכלול בתוכו מבחני תעסוקה, הכוונה, הכשרה וגם השמה. את ארבעת הדברים האלו חייבים. וכעת, אין שום שירות ממשלתי מאורגן שנותן להם תשובות בצורה כוללנית; אין בהקשר שלהם שום אסטרטגיה".

4

לא רק שאין אסטרטגיה - אין גם חזון. אחד מהמאפיינים הבולטים של התוכניות האנגלית והצרפתית היא שדרכה ניתן להבין לאן הממשלות מבקשות להוביל את הכלכלות: לאיזה סוג של כלכלה אתה מבקש להפוך תוך הפיכת משבר להזדמנות. זו הסיבה כי בשתי התוכניות לא רק שיש השקעות ענק בפרויקטי תשתיות אלא בעיקר עשרות מיליארדי יורו או ליש"ט להשקעה בחדשנות, הפחתת שימוש בפחם, התחדשות אנרגטית וגרין־טק. לא מספיק צמיחה בת קיימא שכוללת את כל שכבות האוכלוסייה, אלא שהיא חייבת להיות גם "ירוקה". עד כדי כך שהתוכנית של סונק כוללת חלוקת שוברים של עד 5,000 ליש"ט (כ־22,350 שקל) להתקנת מערכות ירוקות ביתיות (חוסכות באנרגיה) כחלק מתוכנית רחבה יותר של 3 מיליארד ליש"ט להפחתת פליטות גזי חממה.

גם התוכנית הישראלית כוללת סעיף שמכונה "האצה ופיתוח המשק". אבל הוא בסך 5 מיליארד שקל, ומתחילת המשבר בוצעו בו 1.3 מיליארד שקל, כולם בתוך סעיף עמום של "פרויקטי תשתיות". אפשר לברך על כך שנתנו עוד 150 מיליון שקל לרשות החדשנות כדי לטפח את מנוע הצמיחה היחיד שעוד נותר כאן - ההייטק והוא זה שאמור להוציא אותנו מהבוץ.

גם מקרון וגם סונק הם פוליטיקאים. למקרון יש בחירות כבר ב־2022. אבל לפחות בתוכניות האלו ניתן לזהות סוג של רצון להסתכל על המשבר בעיניים ולנסות לפתור אותו. את זה אי אפשר להרגיש כלל בישראל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות