כך רד בול בונה קבוצה ומרוויחה ממכירתה

ב-2005 דיטריך מאטשיץ - הבעלים של משקה האנרגיה רד בול, רכש את אוסטריה זלצבורג, מחק את ההיסטוריה של המועדון הקודם והקים את "רד בול זלצבורג".

מאז המיליארדר האוסטרי (הון מוערך בכ-27 מיליארד דולר) הפך לאחד מהאנשים השנואים ביותר בעולם הספורט. הסיבות לכך רבות ומפורטות, אך דבר אחד אי אפשר לקחת מהארגון שבנה: היכולת לבחור את השחקנים הצעירים שיהפכו לכוכבים הגדולים באירופה.

לאחרונה הקבוצה מכרה את ארלינג הולאנד לדורטמונד ואת טאקומי מינאמינו לליברפול, ולאורך השנים גילתה והשביחה שחקנים כגון סאדיו מאנה, נאבי קייטה, אמאדו היידארה, ולנטינו לצארו, קווין קאמפל, דאיו אופאמקאנו וגם מואנס דאבור - כולם שחקנים בחמש הליגות הבכירות ומשחקים בנבחרותיהם. כולם נמכרו ברווח משמעותי.

גם בקבוצה שתשחק נגד מכבי תל אביב בפלייאוף העלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות יש כמה שחקנים שיהפכו בקרוב לשחקנים חשובים בחמש הליגות הבכירות. דומיניק סובוסלאיי, ההונגרי בן ה-19, כבר נחשב למומחה בבעיטות חופשיות ואחד מהשחקנים הכי יצרניים באירופה, שחקן קישור התקפי מגוון שכבר משווים באוסטריה לקווין דה בריינה; נואה אוקופור, השווייצרי בן ה-20 הגיע לזלצבורג במחיר גבוה - 11.2 מיליון יורו - מבאזל, ומסיבה טובה. שחקן הכנף עשוי להימכר בסכום גבוה בהרבה; פאטסון דאקה, חלוץ נבחרת זמביה בן ה-21 שב-86 משחקים כבש 40 שערים ובישל 17. ויש עוד.

בסגל של זלצבורג יש שחקנים מעשר מדינת שונות, מיפן ועד זמביה. יש בני עשרה מבטיחים כמו סובוסלאיי וקרים אדאיימי ויש בני 20-22 מבטיחים משווקים פחות מפותחים ומוכרים כגון זמביה, כמו דאקה או אנוק אמוופו. את כולם, בדרך כלל, מדריך מאמן צעיר ומוכשר שגם כן יעבור הלאה לבמות גדולות יותר. אם זה ניקו קובאץ', האנזי פליק או מרקו רוזה - נראה שמי שעובד בזלצבורג, יצליח למצוא מקום עבודה מכובד אחרי שיעזוב את המועדון.

אז איך בזלצבורג מוצאים את כל הכישרונות האלה? באופן די מדהים, לא מזמן המועדון פרסם בעצמו איך הוא עושה זאת; להלן תקציר כתבה מהאתר של המועדון (!).

זה מתחיל ב"הרים של דאטה". כפי שהם מתארים. "טרבייטס של קליפים ואין סוף נסיעות למגרשי כדורגל קרים. זו שחיקה קשה שבמקרה הכי טוב נראה תוצאות שלה אחרי שלוש שנים". לפי הכתבה, "סקאוט צריך לראות דברים שפרשני כדורגל רגילים לא רואים. אם הוא רוצה להיחשב לסקאוט טוב הוא צריך להיות שם מוקדם יותר מכל אחד אחר... אנחנו רוצים לגלות ולהחתים את השחקנים הצעירים הכי מוכשרים ולעשות זאת מהר ומוקדם".

בזלצבורג טוענים שהם מנסים למצוא את "השחקנים המקומיים הכי טובים דרך רשת הסקאוטינג המקומית", וזאת מאחר ש"מאגר הכישרונות מוגבל". לכן הם מחפשים גם שחקנים בני 16 מכל אירופה (אפשר להחתים שחקנים בני 16 מכל מדינה באיחוד האירופאי ללא הגבלות). לפי זלצבורג, "מועדונים גדולים עשויים לוותר (על רכישת שחקנים בני 16) בגלל שאין ודאות, ואנחנו רואים את זה כהזדמנות".

בזלצבורג כותבים שהם "משוויצים ברמת המתקנים באיצטדיון ובאקדמיה", כדי לשכנע שחקנים צעירים לחתום אצלם. יש גם עניין של הבטחת מקום בהרכב בנוער מאחר ש"אנחנו מחתימים שחקנים זרים בעמדות שאין לנו בהם שחקנים מקומיים טובים".

באופן כללי, זלצבורג לא מחתימה שחקנים מעל גיל 23. "זה נשמע קל, אבל זה לא. כל העברת שחקנים דורשת תהליך סקאוטינג. זה מתחיל הרבה לפני שיש העברה... בתחילת כל תהליך אנחנו שואלים 'מה?' מה השחקן שאנחנו רוצים להחתים? בהרבה מקרים זה המאמן או המנהל הספורטיבי שמחליטים על כך. כל עמדה - משוער עד חלוץ - באה עם דרישות משלה, אבל יש כמה עקרונות ודברים שאנחנו מחפשים אצל כל שחקן: סגנון משחק שמתאים לנו, יכולת להיות חלק ממשחק מעבר מהיר ו"מנטליות חיובית". אלו שמתאימים לצרכים הללו נכנסים לרשימה. בשביל ההליך הזה אנחנו צופים באלפי כדורגלנים. הסקאוטים שלנו עושים זאת על המחשב. יש לנו מאגר מידע על 400 אלף כדורגלנים".

זלצבורג לא חושפת הרבה מהפרטים שיש "על מסך המחשב" של הסקאוטים, אבל כן מה נדרש לזהות אצל שחקן. "עד כמה הוא ישיר", "עד כמה הוא נחוש להחזיר לעצמו את הכדור אחרי שהוא איבד אותו". "אנחנו מאמינים שאי אפשר לראות את הדברים הללו על מסך המחשב ולכן אנחנו צריכים שילוב של צפייה במחשב וצפייה במגרש - מחוץ לעיני המצלמה". בזלצבורג דורשים שהסקאוטים שלהם ידעו מה שחקן עושה כשהכדור לא במשחק, איך הוא מתחמם, איך הוא מתנהג באופן כללי. "אם כישרון עובר את המבדקים הללו, הוא נכנס ל'רשימת הסקאוטינג'.

כש"בונים רשימה" של שחקנים משבצים שחקנים לכל עמדה כאשר "השחקן האידיאלי" בראש הרשימה ומאוחריו שחקנים שעומדים בפחות קריטריונים ונמדדים לפי אותם קריטריונים. לדוגמה: מגן ימני מהיר, גבוה וחזק עם מנטליות טובה ואינטלגנציית משחק משובחת יהיה "האידיאלי", ומיד אחריו יהיה מגן ימני מהיר, עם מנטליות טובה ועם אינטלגנציית משחק משובחת אבל נמוך וחלש יותר מהאידיאלי.

כריסטוף פרויד, המנהל הספורטיבי, עובר על כל הנתונים הללו שנמצאים במערכת של זלצבורג. הוא גם זה ש"ידפוק על הדלת ויגיד: 'אנחנו צריכים בלם חדש'". את הבלם החדש בוחרים מהרשימות.

בזלצבורג ממשיכים את הסקאוטינג אחרי שחקנים גם אחרי שוויתרו עליהם או אם הם עברו למועדונים אחרים. הם גם מאמינים שם ש"השאלה יכולה להיות חשובה מאוד לפיתוח אישי של השחקנים". והם גם לא מסתירים את העובדה שהם מעוניינים לייצר רווח מטיפוח שחקנים ומכירתם. "הרעיון שלנו בהעברות הוא לתת לצעירים צ'אנס ואז למכור אותם ברווח. זו אסטרטגיית רכישה ומכירה". הם מודעים לכך ש"חטפנו על כך ביקורת בעבר" ומציינים שאחראי הרכש, כריסטופר ויול אמר: "מכירת שחקנים היא רעה רק כשאתה לא יכול להחליף אותם בתחליף ראוי'. הוא צודק. למרות שהציבור מטיל ספק בזה, השינויים התכופים בסגל שלנו עבדו מצוין בשנים האחרונות".

לסיכום: בזלצבורג מתגאים ב"ידע, קבלת החלטות מהירה ומעט מזל" שהמועדון נהנה ממנו בשוק העברות השחקנים. "זה לא רק עניין של ידע רב ועשיר במחלקת הסקאוטינג שיש לנו ברד בול ארנה, זו הדרך שבה אנחנו משתמשים בדאטה", הם טוענים. "מה שמסייע זו ההמשכיות והאמונה בעקרונות המנחים שלנו, שאנחנו עובדים לפיהם כל יום בנחישות כבירה".

מיטש גולדהאר וצוותו המנהל דיברו בעבר על הפיכת מכבי תל אביב ל"סוג של פורטו" - קבוצה מהשוק המשני שמגדלת שחקנים ומוכרת אותם כדי להמשיך להזין מערכת שקונה, מפתחת ומוכרת. המפגשים מול זלצבורג מעניקים למועדון וראשיו הזדמנות להביט מקרוב איך עושים זאת נכון. אמנם זה לא יכול להיות באותם הסכומים - בכל זאת, מאטשיץ שווה פי 11 יותר מגולדהאר - אבל הידע קיים, ואפשר ללמוד.