אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הפסד של דור שלם: המחיר שנשלם על המעבר לשיעורים המקוונים צילום: רויטרס

דו"ח טכנולוגי

הפסד של דור שלם: המחיר שנשלם על המעבר לשיעורים המקוונים

ד"ר סראב אבו רביעה קווידר מאוניברסיטת בן גוריון הסבירה לדו"ח הטכנולוגי את מחיר המעבר ללמידה מרחוק והפערים ההולכים ומתרחבים בין תלמידי ישראל: "בית זו לא מסגרת למידה, הפערים שנוצרו עכשיו יישארו"

01.10.2020, 09:31 | עומר כביר
בקרב חוקרים ומומחים בתחום החינוך, ביטוי המפתח בימים אלו הוא למידה משמעותית. השאלה החשובה היא לא עד כמה התלמידים מצליחים ללמוד מהבית באמצעות זום וטכנולוגיות אחרות, אלא עד כמה הלמידה שלהם ממש מביאה להבנת החומר ומייצרת יכולות ליישומו. האם הם באמת סופגים את חומרי הלימוד או פשוט בוהים מול מסך המחשב בזמן שמחשבותיהם מבלות במחוזות אחרים.

בשבוע שעבר הבאתי את דבריה של פרופ' אינה בלאו מהאוניברסיטה הפתוחה, שציירה תמונת מציאות ורודה במיוחד: היא ראתה מורים שמאמצים את הטכנולוגיה ומתאימים אליה את השיעורים שלהם, ותלמדים שמפתחים כישורי למידה עצמאית ויכולות נוספות שישרתו אותם עוד שנים בעתיד.

אבל לא כולם מסכימים איתה, ויש חוקרים שסבורים שהמצב אופטימי הרבה פחות, ומזהים כבר עכשיו בעיות שהשלכותיהן ילוו את מערכת החינוך, את התלמידים, ואת החברה הישראלית בכללותה עוד שנים ארוכות. "זה נזק משמעותי מה שקורה פה", אמרה לדו"ח טכנולוגי ד"ר סראב אבו רביעה קווידר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב. "דיברתי אתמול עם הבן שלי, הוא בכיתה י"ב, והוא אומר שאין למידה משמעותית. מערכת השעות לא מלאה, היא קוצצה. יש 21 או 24 שעות לימוד בשבוע במקום 30. על זה התווספו קיצוצים נוספים: במקום שיעור יש מטלה. והמטלות לא כאלו מסובכות, זה לא אותו העומק או אותה הרמה כמו שהייתה לתלמיד כשישב בכיתה. הלמידה המשמעותית מאוד חסרה".

ד"ר סראב אבו רביעה קווידר. אוניברסיטת בן גוריון ד"ר סראב אבו רביעה קווידר. אוניברסיטת בן גוריון ד"ר סראב אבו רביעה קווידר. אוניברסיטת בן גוריון

אבו רביעה קווידר היא לא רק אמא, היא גם מרצה בכירה במחלקה לחינוך של אוניברסיטת בן גוריון, ועומדת בראש צוות המומחים לחינוך במשבר, התארגנות עצמאית של מומחים בתחומים שונים שנוגעים למשבר הקורונה. במסגרת הכובעים השונים שלה, היא בחנה מקרוב את המתרחש במערכת החינוך, בדגש על מצבם של תלמידים ממגזרים מוחלשים. והיא רואה את המציאות בצורה אחרת לגמרי.

כשאני מספר לה על התפיסה של פרופ' בלאו, היא מצחקקת, ספק בהפתעה ספק בייאוש. "המון ילדים לא עצמאים", היא שוללת את הטענה שלמידה מרחוק מפתחת כישורי למידה עצמאית. "זו תפיסה שמסתכלת על כולם כמיקשה אחת ואומרת שכולם יודעים ללמוד לבד. כמו האמירה שלכולם יש מחשבים וכולם מחוברים לרשת - לא לכולם יש את האמצעים ללמידה מרחוק, בעיקר ביישובים בדואים, ולא כולם יכולים ללמוד עצמאית. יש תלמידים שצריכים את התיווך שלך המורה. בלמידה מרחוק הרבה מהנטל נופל על התלמיד וההורים. אני מדברת עם קולגות שלי שמספרים לי שיש ילדים שצריכים הסבר נוסף. ילד שלא יודע לשאול הולך לאיבוד. הוא צובר פערים וכשהפער הולך ומחריף, בסופו של דבר נראה פליטה ממערכת החינוך".

לדברי אבו רביעה קווידר, כבר בסוף השנה הנוכחית תסבול מערכת החינוך מנשירה גדולה של תלמידים: "אלו תלמידים שכיום לא משתתפים בשיעורים המקוונים. זה אותם תלמידים שגם בסגר הראשון לא השתתפו כי לא היה להם חיבור לאינטרנט. בסגר הזה מתווספת בעיה חדשה של התרופפות המוטיביצה. הלמידה מהבית היא לא במסגרת לימודית ובית ספר. החוקים בבית יותר רופפים, בית זה לא מסגרת של למידה, אין אווירה של לימודים. התכנים הצטמצמו וגם הזמינות. יש מורים שלא מלמדים בזום, רק שולחים חומרים ומצפים שתתרגל לבד. איפה ההקניה של חומר חדש? אי אפשר לבקש מילד שילמד את עצמו לבד, במיוחד בנושאים כמו מתמטיקה, פיזיקה ומקצועות מדעיים אחרים".

מה ההבדל הכי בולט בין הסגר הראשון לנוכחי?

"בסגר הראשון לא היה זמן להתכונן. זה נפל עלינו, וכולנו יחד שיתפנו פעולה כדי שזה יתנהל איכשהו. הפעם היה זמן להגיע מוכנים, אבל זה לא קרה. זה חמור. בעיקר אצל כיתות א' וב' שעוד לא הספיקו להכנס למערכת. לא נוצרות חברויות, ברגע שאין כיתה אין מרחב ביחד, הם לא הספיקו להכיר. יש כאן יותר בדידות של תלמידים. אין לך את החברים שלך, במיוחד אם אתה עולה לכיתה א' או לתיכון חדש".

צפייה בטלוויזיה, צילום: shutterstock צפייה בטלוויזיה | צילום: shutterstock צפייה בטלוויזיה, צילום: shutterstock

אילו עוד בעיות ייחודיות יש בכיתות הנמוכות?

"יש המון נטל על ההורים. המורים שולחים דפי עבודה שההורים ידפיסו. אבל מישהו צריך לשבת עם הילדים האלו ולעבור איתם על החומר. הם לא יכולים ללמוד לבד, אין מי שילמד וזה נופל על ההורים. אם ההורה פנוי ויש לו זמן, אם הוא לא צריך לחלוק קשב וציוד עם ילדים אחרים ולבחור במי להשקיע, יש לו את ההון החברתי לשבת ולהדפיס והילד יהיה בסדר אבל אם שני ההורים חיונים ולא נמצאים בבית? הילד הולך פשוט לאיבוד.

"מי אמר שאם אתה משאיר ילד לבד הוא יקום בזמן? יש אווירה של חופש. מ-14:00 עד הלילה אין לילדים מה לעשות חוץ מלשחק במחשב ולצפות בטלוויזיה. זמן המסכים הוגדל פי 10 ממצב שבשגרה. אי אפשר לצאת לפגוש חברים או לטייל, אין לאן ללכת ולהסתובב, אי אפשר לבקר בבית של חבר או לארח חברים. הילדים תקועים מול המסכים כל היום וכל הלילה, זה מצב לא נורמלי".

בית ספר סגור, צילום: רויטרס בית ספר סגור | צילום: רויטרס בית ספר סגור, צילום: רויטרס

ופערים שנוצרים עכשיו יתרחבו גם בעתיד?

"אני רואה נשירה. יש ילדים במגזר הבדואי שרואים שזה לא עובד ומעדיפים לצאת לעבוד. בני 13 ו-14 יוצאים לעבוד כי אין להם כלים או ציוד ללמוד. יש פה הפסד של דור שלם, הדור לא ילך וישתבח אלא יילך וידרדר. הוא לא יחזור. גם אם יחדשו את הלימודים, הפערים שנוצרו עכשיו יישארו. הילד אולי יישב בכיתה, אבל תהיה נשירה סמויה. הוא יגיע לסירוגין ולאט לאט יפלט מהמערכת. הוא ימצא את עצמו במשרות לא סדירות בשכר נמוך, ייכנס יותר למעגל העוני, יגדיל את האוכלוסיות המשבריות יותר שהן במצוקה. אלו לא ילדים שילכו ויוסיפו למשק, הם יהפכו למבוגרים שיהיו נטל על החברה ועל משק.

אנחנו מדברים כאן על נזקים שלא ניתן לתקן?

"ילד ממשפחה מבוססת, עם הורים משכילים שיכולים לחשוב על העתיד שלו, אפשר להשלים בכסף את מה שהוחסר. אבל מה עם הורים שאין להם? הילדים האלו ייפלטו לשוק העבודה ואנחנו נמנע מהם את הזכות להשכלה גבוהה, את הזכות להשתלה בשוק העבודה כאנשים שווים".

למידה מרחוק, צילום: נועה בן אלי למידה מרחוק | צילום: נועה בן אלי למידה מרחוק, צילום: נועה בן אלי

לאבו רביע קווידר אין פתרון מלא למצב הנוכחי, אך היא מבהירה שכל פתרון צריך להתחיל בצעד אחד ברור. "כמו שיש פרויקטור מקצועי, רופא או איש מקצוע שמנסה להתוות דרך לטיפול בקורונה - צריך איש מקצוע שיתן את הדעת ויטפל בנושא החינוך", היא אמרה. "הממשלה הזו היא כמו קרקס, כל יום שולפת מהמותן עוד פתרון ולא יודעים לאן הולכים או כמה זמן זה יימשך. שומעים שהסגר יימשך עוד חודש אבל אולי בעוד שבוע יחזירו את מערכת החינוך - צריך תוכנית ארוכת טווח, ובשביל זה צריך פרויקטור לחינוך. איש מקצוע שיתנו לו לקבל החלטות בלי שיקולים פוליטיים".

בטווח המיידי היא מציעה גם לצמצם את החופשים, ולערוך מיפוי יסודי של המצב בשטח. "לא ייתכן שהילדים בקושי לומדים מהבית ואז יש 10 ימי חופשה. איפה התוכנית להשלמת פערים? היתה חצי שנה להתכונן ולא קורה פה כלום. משרד החינוך לא אסף נתונים על נשירה, על שיעור מחשבים בקרב תלמידים. הוא לא עשה את עבודתו, וזה חמור מאוד".

וכמובן, שבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא לפתוח מחדש את מערכת החינוך, ובהקדם. "צריך לחזור לקפוסולות אי אפשר להאשר במצב של סגר מלא", אמרה אבו רביע קווידר. "למידה מרחוק זה לא דבר שעובד. להחזיר את מערכת החינוך. לצמצם את הלמידה מרחוק, כמה שפחות למידה מרחוק. היא לא עובדת עבור הרבה ילדים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



22 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

21.
עצה
כדי להשלים פערים צריך להגביר את השעות של המקצועות החשובים, כמו מתמטיקה, שפה ואנגלית ולבטל את השעות של אמנות וכו. גם מקצוע כמו ספרות, אפשר לבטל חומר של שנה אחת, לא יפול העולם. שהמורים לאמנות ישמשו כעוזרי הוראה למקצועות הליבה, כי הילדים יכולים לשרבט או לקרוא על פיקאסו בבית, אבל החומר במתמטיקה הוא חיוני וחייבים להשלים אותו.
למידה משמעותית  |  02.10.20
20.
על מה היא מדברת בכלל?
מערכת החינוך היא מזמן בייביסיטר לילדים, לומדים בה בקצב של צב לשנן דברים היסטוריים לא מועילים. רצוי שיעברו כבר למאה ה-21 עם קורסים מקוונים לבחירה בכיתות הגבוהות, שיעורים מוקלטים לילדים שיוכלו לעבוד בקצב שלהם ולעבוד בעיקר עם הכיתות הנמוכות שצריכות הרגלי למידה. חוץ מזה לגבי הכתבה, לא מבין כל אחד יכול באצטלה של המקצוע שלו לקבל מאמר דעה על בסיס אפס נתונים? לא נשמע שנעשה פה שום מחקר.
נו באמת  |  01.10.20
18.
צודקת!
בכיתה א', בב"ס בו הילד שלי לומד, הילדים מקבלים שני מפגשים של כ-15 דקות כל אחד בזום עם המורה ביום. אחרי זה הם צריכים באופן עצמאי להמשיך בחוברות ודפים - ילד בכיתה א' אינו מסוגל ללמוד לבד! אני מדברת לא רק על ההשכלה, אלא גם על החינוך כחלק מהחברה. כפי שלכולם ידוע, יש לנו חוק חינוך חובה...
לנה  |  01.10.20
לכל התגובות