אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מדוע פירוק חברות טכנולוגיה הוא לא הפתרון הנכון? צילום: גטי

דו"ח טכנולוגי

מדוע פירוק חברות טכנולוגיה הוא לא הפתרון הנכון?

פירוק חברות הטכנולוגיה הוא מהלך מורכב וארוך שלא יפתור את הבעיה המערכתית והחמורה בשוק: צמיחת מונופולים דורסניים שמקשים על השחקנים האחרים להתחרות בהם

08.10.2020, 10:04 | עומר כביר
אם יש דבר שילדים בני 4.5 אוהבים לעשות זה לפרק דברים. לפני כמה ימים, לקח בני הבכור רובוט מרחף שהפסיק לתפקד אחרי שהמטען שלו שלו אבד במעמקי ארון הכבלים הביתי, הצטייד בפטיש עץ מערכת כלי העבודה שלו, והחל להלום במרץ ובעצמה ברובוט חסר ההגנה. אחרי כמה דקות של עבודה מאומצת, מעטה הפלסטיק הלבן פורר לרסיסים והוא הציג לי בגאווה את האברים הפנימיים: המנגנון של הכנפיים, לוח אלקטרוני, סוללה קטנה וחיישן אינפרא-אדום. בימים של סגר והעדר מסגרות, היום הזה היה אחד המוצלחים.

חברי הקונגרס הדמוקרטים מוועדת המשפט של בית הנבחרים הם לא ילדים בני 4.5 כבר כמה עשורים טובים, אבל הם חולקים עם הבן שלי תכונה בולטת אחת: גם הם מאוד רוצים לפרק, לקחת פטיש (מטאפורי) ולהתחיל להלום עד שהרצפה תהיה מלאה ברסיסים. רק שבמקרה שלהם, לא מדובר באיזה צעצוע טכנולוגי, אלא בארבע חברות הטכנולוגיה הגדולות – גוגל, פייסבוק, אמזון ואפל.

זו ההמלצה המרכזית של הדו"ח עב הכרס שכתבו בתום חקירה בת 16 חודשים על כוחן המונופוליסטי של החברות. צריך להפריד מהחברות כמה מהפעילויות היותר בעייתיות שלהן, או תחומים שהופכים את השליטה שלהן בשוק לדומיננטית מדי, על מנת להחיות מחדש את התחרות בתחומים שבהם הן סנדלו אותה. אף שהדו"ח לא מפרט את מה צריך לפרק מאיזו חברה, הממצאים לגבי החברות השונות רומזים למה חותרים המחוקקים: מפייסבוק צריך להפריד את ווטסאפ ואינסטגרם, מגוגל את אנדרואיד ומאפל את האפסטור. השאלה בנושא של אמזון מורכבת יותר, שכן מרבית הביקורת עסקה בפלטפורמה המקוונת של החברה, שהיא העסק העיקרי שלה ואפילו מפרידים אותה לחברה נפרדת הבעיה המרכזית – החברה מתחרה במוכרים שלה – נשארת בעינה.

פירוק ענקיות הטכנולוגיה פירוק ענקיות הטכנולוגיה פירוק ענקיות הטכנולוגיה

במדור אתמול עסקתי בעיקרי ההמלצות האלו, בקרע ההיסטורי בין המחוקקים הדמוקרטים לחברות הטכנולוגיה, ובחוסר ההתכנות הפוליטי של קידום מהלכי הפירוק. היום אני רוצה להתמקד בהמלצת הפירוק עצמה, ובעיקר לבדוק למה מדובר בפתרון רע שלא ישרת את הצרכן בטווח הארוך.

למה פירוק זה פתרון רע? כי במקרים רבים יש מהלכים פשוטים וקיצוניים פחות שניתן לנקוט, כי מקרי עבר הדגימו שהוא לא מחזיק מעמד לטווח הארוך, כי הוא לא מתקן את הבעיות המערכתיות החמורות בשוק, וכי הגעה לפירוק היא למעשה כישלון של הרגולטורים במשימתם להגן על הצרכן והתחרות, כישלון שעצם הפירוק לא יפתור.

נתחיל ממהלכים פשוטים יותר. במקרה של אפל זה די פשוט. לחברה יש מונופול על האייפון, ובפרט על האפליקציות שניתן להתקין עליו. הביקורת של המחוקקים, וכן חקירה של האיחוד האירופי, עוסקת בעמלה הגבוה שגובה החברה, במגבלות שהיא מטילה על מפתח אפליקציות ובתחרות ששירותים שלה כמו אפל מיוזיק מציבים לשירותים חיצוניים כמו ספוטיפיי. לכל אלו יש פתרון פשוט הרבה יותר מפירוק האפסטור מאפל: לחייב את אפל לאפשר להתקין על האייפון אפליקציות שלא דרכה, כפי שעושה גוגל עם אנדרואיד, ולהתיר בדרך זו גם הפעלה של חנויות אפליקציות מתחרות. כך, מפתחים שלא מרוצים מכללי האפסטור יוכלו להפנות משתמשים להורדת גרסה אחרת של האפליקציה מאתרם, ויזמים יוכלו להציע חלופה לחנות של אפל.

גם במקרה של גוגל אין צורך להפריד בינה לבין אנדרואיד, ויותר פשוט ומהיר לאסור עליה את הפרקטיקה הבעייתית שבלב הביקורת עליה בדו"ח: החיוב של יצרניות אנדרואיד להתקין על המכשיר את יישומי גוגל ולהפוך את השימוש בחלקם לברירת המחדל. מוחות יצירתיים יוכלו, בוודאי, למצוא גם פתרונות יצירתיים שלא כרוכים בפירוק לבעיות של פייסבוק ואמזון.

פירוק חברות הוא מהלך ארוך, מורכב, כרוך בדיונים ארוכי שנים בבית המחוקקים ובבית המשפט, שאין שום ודאות שיצלח. אם, לעומת זאת, ניתן יהיה לשכנע את החברות להסכים למהלכים פשוטים יותר אלו, הצרכן והשחקנים האחרים יזכו ליתרון מיידי וודאי, במקום שנים של סטגנציה וחוסר ודאות.

הבעיה המרכזית בשוק הטכנולוגיה: חוסר היכולת להתחרות במונופולים, צילום: pixabay.com הבעיה המרכזית בשוק הטכנולוגיה: חוסר היכולת להתחרות במונופולים | צילום: pixabay.com הבעיה המרכזית בשוק הטכנולוגיה: חוסר היכולת להתחרות במונופולים, צילום: pixabay.com

בעיה נוספת עם פירוק היא, כפי שניתן לראות ממקרי עבר, שמדובר בפתרון זמני בלבד, כזה שלא מחזיק בטווח הרחוק. ניקח כדוגמה את הפירוק המפורסם ביותר בתחום הטכנולוגיה והתקשורת: זה של מערכת הטלפוניה של בל. זו פורקה לפני כ-40 שנה לשבע חברות, שארבע מהן נרכשו לבסוף בידי AT&T ושתיים אחרות בידי ורייזון. שורה של מהלכי קונסולידציה יצרה מצב שבו שוב יש בשוק מספר מועט של חברות בעלות כוח משמעותי. כך היה גם עם סטנדרד אויל. ענקית הנפט של ג'ון רוקפלר פורקה בראשית המאה הקודמת ל־34 ישויות שונות, אך עם השנים אלו התאחדו ורכשו זו את זו עד שהתגבשו למספר מצומצם של חברות ענק כמו שברון ואקסוןמוביל. בטווח הארוך, פירוק לא מצליח למנוע התגבשות מחודשת של מונופולים.

הבעיה, פעמים רבות, היא לא המונופול עצמו אלא האופן שבו הוא מתנהג, המהלכים מגבילי התחרות שביצע, ושפעמים רבות היו אלו שאפשרו לו להפוך למונופל, או ליצור מצב שבו קשה מאוד לשחקנים אחרים להציב לו תחרות ראויה. הפתרון לבעיה זו אינו פירוק, אלא מניעת המצב שמאפשר למונופול דורסני לצמוח. בשביל זה, צריך גופים רגולטוריים מתוקצבים היטב, ובעלי סמכויות חקירה ופעולה רחבות ומיידיות, גופים שיש להם את המשאבים לגייס כוח אדם מיומן, ולהכשיר אותו ולתת לו כלים שיאפשרו לו לזהות מבעוד מועד מה קורה בחברות שונות ולהגיב בהתאם ובצורה חד-משמעית.

רגולטור כזה, כשהיה בוחן את בקשת פייסבוק לרכוש מתחרות צעירות ומשגשגות כמו אינסטגרם ו-ווטסאפ היה יכול לשער לאיפה הרכישה יכולה להוביל ולנקוט מבעוד מועד במהלכים שיימנעו מפייסבוק לנצל אותן לרעה. למשל, באמצעות התניית העסקה במתן ערבויות משמעותיות מאוד (אולי בדמות מניות פייסבוק, כדי למנוע מצב שבו סכום כספי כלשהו הופך לשולי לאור הצמיחה המהירה של החברה), שיחולטו במקרה של הפרת תנאים מסוימים או סתם כי הרגולטור החליט שההתנהגות של החברה לא בסדר. או, פשוט לקבוע שכל העסק בעייתי מדי ולדחות את בקשת המיזוג.

רגולטור מקצועי ויעיל שכזה יכול היה גם להגיב במהירות לדיווחים שלפיהם אמזון משתמשת במידע פנימי על מנת להעתיק מוצרים של מוכרים בפלטפורמה שלה, ולפתוח בחקירה מזורזת שתאפשר לו לקבוע בתוך שבועות או חודשים (ולא שנים) האם ההתנהגות של אמזון היתה לא-תקינה, ולהעניש אותה בהתאם.

המצב הנוכחי מאפשר לחברות חופש פעולה נטול פיקוח מהותי גדול מדי, כאשר התגובות של הרגולטורים הן מגיעות בשיהוי ואטיות, וגם אחרי שיש החלטה נפתח הליך ערעור בן שנים, לפעמים יותר מעשור, שבסיומו הסוגיה שעמדה במרכז החקירה והעונש שמוטל של החברה כבר אינם רלוונטיים. 

מימין: סונדאר פיצ מימין: סונדאר פיצ'אי מארק צוקרברג ג'ף בזוס וטים קוק בעדות בקונגרס | צילום: youtube מימין: סונדאר פיצ

רגולטורים חזקים יותר יאפשרו להתמודד עם מונופולים בצורה טובה יותר, ויסייעו למנוע צמיחה של מונופולים חדשים. ההתכנות הפוליטית של חיזוק משמעותי של רגולטורים היא נמוכה, לאור השנאה של מחוקקים רפובליקנים של כל סוכנות ממשלתית, בטח ובטח כזו שמגינה על צרכנים, אך כך גם בנוגע לפירוק חברות. היתרון ביצירת רגולטור חזק הוא שמדובר במאבק שצריך לנצח בו רק פעם אחת, כי מדובר בתיקון מערכתי רחב, בעוד שפירוק חברות הוא פתרון נקודתי בלבד.

כי פירוק, בסופו של דבר, הוא כישלון. כישלון של המערכת למנוע יצירת מונופול דורסני, כישלון למנוע מהמונופול הזה לנקוט במהלכים שפוגעים

בתחרות, כישלון להגן על הצרכן והמתחרים, והודאה בכישלון למצוא כל פתרון אחר, יעיל יותר לטווח הארוך, כך שכל שנותר עתה הוא לפרק.

כשבן 4.5 נכשל במשהו, הוא מגיב לא פעם בכעס ובעצבים, הופך את על מה שבסביבה, ומתחיל לפרק דברים בכעס. המחוקקים, אם נכשלו בהתמודדות עם בעיה מורכבת, לא צריכים לשבור את הכלים והחליט שהם מפרקים כל מה שבא להם לא טוב. הם צריכים להתאמץ ולמצוא פתרון שלא רק יגרום להם להרגיש יותר טוב - אלא גם יפתור את הבעיה עצמה.

לזכותם של חברי הקונגרס הדמוקרטים ייאמר שהם אכן כללו המלצות כאלו בדו"ח שלהם. האתגר הוא למקד על הפעילות בהם, ולא במאמצים לפרק חברות, שבטווח הארוך לא יפתרו שום בעיה ולא יועילו לאף אחד.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות