אזורי ההזדמנות של טראמפ: צ'ופר לעשירים במקום לנזקקים

דונלד טראמפ אוהב לציין שהוא הנשיא שעשה "הכי הרבה למען הקהילה השחורה". אם לצטט את דבריו מהעימות האחרון שבו השתתף, "מאז אברהם לינקולן (שביטל את העבדות — ו"א) לא היה נשיא שעשה כמותי", אמר. כמעט מיותר לציין שאין בין אמירה זו למציאות דבר או חצי דבר, כשמביאים בחשבון אירועים היסטוריים כמו ביטול חוקי ג'ים קרואו להפרדה גזעית או מהפכת זכויות האדם בשנות השישים.

אך בעולם שבו חי הנשיא לאמירה זו קיימת הצדקה אחת, והיא "אזורי הזדמנות" — חלק מתוכנית המיסוי שחוקק ב־2017 (TCJA). אף שתוכנית זו פועלת כבר יותר משנתיים ומצויה בלבו של ויכוח סוער בין הרפובליקנים לדמוקרטים, בחודשים האחרונים מקפיד טראמפ לנופף בה כאילו היתה הצלחה מוכחת. "זו אחת התוכניות המצליחות ביותר. אנשים לא מדברים על זה. מושקעת השקעה אדירה", הוא אמר בעימות האחרון כדי לפנות ללבם של המצביעים הלא־לבנים. "הנהנים הגדולים ביותר הם הקהילות השחורות וההיספניות, ואז מכללות ואוניברסיטאות שחורות", ציין. "מתוכננת השקעה חדשה של 100 מיליארד דולר ל־9,000 משכונות המצוקה הקשות ביותר שלנו".

בלי שקיפות, בלי תיעוד

אזורי ההזדמנות (Opportunity Zones, או בקיצור OZ) נוצרו במסגרת שינוי קוד המס של טראמפ, מה שהיום מתברר כמהלך החקיקה המשמעותי, וגם קצת היחיד, בקדנציה הנוכחית שלו. החוק מעניק הקלות מס פדרליות על רווחי הון אם אלו מגיעים מהשקעות בפרויקטים באזורים גיאוגרפיים ספציפיים. הוא מעניק עד 15% הנחה על הרווחים בהשקעה של עד שבע שנים, או פטור מלא על מס מרווחי ההון מהשקעה המוחזקת עד 10 שנים. לא נגבה מס גם על הרווחים מההשקעה עצמה.

בסך הכל נקבעו על ידי מושלי המדינות 8,764 אזורי הזדמנות, שבהם חיים 35.2 מיליון אמריקאים. משרד האוצר האמריקאי אישר את האזורים האלה.

את ההשקעות מבצעים דרך קרנות השקעה ייעודיות שמכונות "קרנות הזדמנות", שאינן מיועדות למשקיעים קטנים. דו"ח של הבית הלבן מאוגוסט האחרון טוען כי הפרויקט משך עד כה השקעות פרטיות בהיקף של 75 מיליארד דולר, אך כל ההערכות העצמאיות החיצוניות שבחנו את הפרויקטים קובעות שמדובר בהגזמה פרועה, וכי הנתון האמיתי נע סביב 10 מיליארד דולר. פערים כה גדולים בין הצדדים אינם מפתיעים שכן התוכנית מתנהלת ללא כל שקיפות ותיעוד המתייחסים למיקום ההשקעות, סוגיהן והאופן שבו התושבים בעלי ההכנסה הנמוכה נהנים מהן.

הרעיון הבסיסי מאחורי אזורי ההזדמנות הוא לתמרץ השקעות במקומות שבהם קיימת צחיחות מימונית. מדובר בעיקר באזורים שעשירים נוטים להימנע מלהשקיע בהם מסיבות כלכליות או תרבותיות (וגזעניות). כל זאת, מציינים בדו"ח הבית הלבן, מבלי להזדקק בכלל להשקעה פדרלית. עם זאת, קביעה זו נשענת על ההנחה שזיכוי במס אינו הוצאה ממשלתית, בעוד רבים אחרים יטענו, ובצדק, שהוא כן.

עבור טראמפ היה מדובר בסוג של הבטחת בחירות מ־2016, ומשהו להציג כהישג מרשים בבחירות 2020. כשהושקה התוכנית, היה נראה בהתחלה שהנשיא יקבל את הקרדיט שחיפש. כלכלנים האמינו שלמהלך יש את הפוטנציאל להתגבש כמדיניות הפיתוח הכלכלית הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. ראשי ערים, מחוזות ומדינות גילו סביבה התלהבות, במיוחד באזורים הנשכחים, הכפריים והתעשייתיים של חגורת החלודה, הרחק מרצועות החוף התוססות, והיכן שאי־השוויון האמריקאי הוא העמוק ביותר. אחרים היו סקפטיים הרבה יותר.

הבעיה עם אזורי ההזדמנות היא אותה הבעיה של כל שינוי בקוד המס — היותה פרצה קוראת לגנב. או במילים אחרות, תמריץ שקורא ליצירתיות חשבונאית של יזמי נדל"ן. משום שחברות ההשקעה הפרטיות ומפתחי הנכסים הם אלה שבסופו של דבר קובעים היכן ובאיזה אופן יפותחו אזורים, בהיעדר הקצאה מצד המדינה או סבסוד ספציפי לתעדוף אזור או סוג פיתוח, התוכנית לא יכולה להבטיח שאזורים יפותחו באופן שמגשים גם את מטרות התושבים. המשמעות היא, כי המטרה נותרה שורת הרווח של היזמים.

בפועל, לשון החוק שניסח ממשל טראמפ אפשרה למדינות לתמרץ אזורים שהם כלל וכלל לא האזורים המקופחים ביותר, אלא דווקא אזורים שכבר חווים תנופת צמיחה. חלק מהאזורים שזכו להיות מסווגים כאזור הזדמנות קיבלו את התואר, אף שהיה ברור לכל הנוגעים בדבר כי מדובר באזור צומח ולעתים אפילו אמיד, שרק נמצא בסמוך לאזור נשכח.

תחקיר ענק של הארגון ללא מטרת רווח פרו־פבליקה מצא שורה של דוגמאות מנקרות עיניים במיוחד. בין היתר ניתן למנות את מרינת היאכטות ריבוביץ' בווסט פאלם ביץ'; פארק תעשייה בנבדה שמשקיע עיקרי בו הוא מלך אג"ח הזבל והאסיר המשוחרר מייקל מילקן, שגייס את שר האוצר סטיבן מנוצ'ין כדי לייעד את אזור הפארק כאזור הזדמנות; כך גם קווין פלאנק, מייסד מותג הספורט אנדר ארמור, ששכנע את פקידי מרילנד לייעד מחוז בבולטימור לאזור הזדמנות. שם, הוא תכנן פרויקט פיתוח על חשבון שכונה סמוכה עם הכנסה נמוכה; אל הרשימה מצטרפים גם שורת נכסים שבבעלות משפחתו של ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ ויועץ הבית הלבן.

לפי ניתוח של חברת מחקרי המדיניות Urban Institute מיוני האחרון, ביותר מרבע מהאזורים המיועדים התקיימו השקעות גבוהות יחסית עוד לפני החקיקה של טראמפ. לא רק זאת, כמעט כל ההשקעות — בין שבאזורי מצוקה ובין שלא — היו קשורות לפרויקטים גדולים של נדל"ן, ולא לעסקים קטנים או פיתוח עירוני בעל תועלת לקהילה. במכון סיכמו כי אזורי ההזדמנות לא מצליחים לייצר גישה שיוויונית להון וכי הם "לא יתמרצו פרויקטים שמתאימים למטרות ולסדרי העדיפויות של הקהילה המקומית".

רעיון טוב שמבוצע רע

בדו"ח ציינה החברה כי יזמים מקומיים של פרויקטים חוו "דפוסי אפליה בקשר מול המשקיעים", ושהמיליארדרים לא פתחו את דלתותיהם בפני יזמים שהם "נשים ובני מיעוטים". עם זאת, נראה שהכשל הגדול ביותר של הפרויקט הוא היעדר תמריצים מתאימים וטבעיים למשקיעים.

התשואה על ההון עבור דיור בר־השגה או מבנים חדשים לאוניברסיטאות מסתכמת בכ־3%, כותבים במכון העירוני. זוהי תשואה צנועה מדי כשמדובר על השקעה באזורים מאתגרים שמגלמים ממד משמעותי של סיכון. לעומת זאת, התשואה על דירות יוקרה בשכונות שעוברות ג'נטריפיקציה מסתכמת בכ־10%, שהם תמריץ ראוי בהחלט.

הפער בין התוכנית למימושה לא נעלם מעיני צוות הקמפיין של ג'ו ביידן ומממשל טראמפ. מבחינת ביידן, הרעיון עצמו, גם אם הוא טוב, מבוצע באופן רע מאוד, ולכן הבטיח שאם ייבחר, הוא יגביל את התוכנית לאזורים ספציפיים יותר, כך שיכללו רק שכונות בעלות ממוצע הכנסה נמוך במיוחד שבהן אין שום תנופת בנייה או צמיחה. מאידך, טראמפ טוען כי אם ייבחר, הוא יאריך את תקופת הזכאות להפחתות המס על רווחי ההון, וגם יוסיף תמיכה מימונית פדרלית לאזורים מסוימים. בין היתר הכריז הנשיא המכהן על "תוכנית פלטינה", שבה התחייב להשקעה פדרלית של חצי טריליון דולר בקהילה השחורה, שנועדה לייצר 3 מיליון משרות חדשות ולתמרץ פרויקטים שיגשרו על פערים היסטוריים בתחומי הבריאות והחינוך.

בינתיים, חתנו קושנר, שמשפחתו נהנתה לא מעט מאזורי ההזדמנות, הסביר ביצירתיות אופיינית מדוע אזורים אלו ומהלכים אחרים של טראמפ לא משפיעים עמוקות על מצבה של הקהילה השחורה האמריקאית. "המדיניות של הנשיא טראמפ יכולה לעזור לאנשים להיחלץ מהבעיות שעליהן הם מתלוננים", אמר לרשת פוקס השבוע, "אך היא אינה יכול לרצות שהם יצליחו יותר מכפי שהם רוצים להצליח בעצמם". במפלגה הדמוקרטית כינו את התגובה "גזענות יומיומית".