בשורה של מחקרים באירופה וארה"ב, משנות השמונים של המאה ה-20 ועד לימים אלו, הוכח שלשדרים ולפרשנים של משחק ספורט יש השפעה על מה חושבים הצופים על המשחק. אם השדרים מראים התלהבות, המשחק יתפס בעיני יותר צופים כמלהיב יותר; אם שדרים ידברו על עבירה כאגרסיבית מדי, הצופים יתפסו אותה כיותר אלימה מאשר עבירה דומה שלא זכתה לפרשנות מחמירה.
כנראה שמתוך המחשבה הזו, במנהלת הליגות בכדורגל רצו "להגן על המותג" על ידי הכנסת סעיפים בהסכם השידור שאוסרים על גופים משדרים ללעוג, לצחוק או להשתמש בשפה נמוכה בשידורי הליגה.
בין השאר הליגה גם סיכמה עם הגופים המשדרים ששימוש בלשון בזויה וביקורתיות מדי על הליגה והרמה של השחקנים יגררו קנסות. בשנים האחרונות הליגה ממש איימה על גופי תקשורת שמשתמשים בצילומים מהליגה "לא להוציא את הליגה רע". האיומים הגיעו לגופים המשדרים ועד לבלוגרים שעוסקים בכדורגל הישראלי. השוואות של הליגה הישראלית לליגות האחרות ממש הוציאו את אנשי המנהלת מהכלים. במיוחד אם השוו ביצועי שחקן בחו"ל לשחקן בליגת העל. אפילו נשמעו תלונות על כך שמאפשרים לשדר משחקים מחו"ל בזמן שידור המשחק המרכזי.
העניין הוא שרוב הדאגה הושקעה במותג ולא במוצר. והמוצר הוא ענף פשוט לא רציני.
השחקנים לא בעלי זכויות כמו מקביליהם האירופאים, הם לא מקבלים את אותם תנאים במתקני הקבוצות, רמת האימון לא מהגבוהות באירופה, קבוצה אחת בבעלות עבריין
צווארון לבן מורשע, קבוצה אחרת בבעלות נאשם ב
הלבנת הון, לפחות שלוש קבוצות בבעלות מישהו שלא רוצה להיות הבעלים וכבר הכריז שיעזוב, עוד קבוצה בבעלות איש עסקים שפועל נגד האוהדים באופן אקטיבי ובקבוצה אחרת גוף אוהדים פועל באופן אקטיבי נגד הבעלים.
רק העונה "מנהל מקצועי" אמר לטלוויזיה, בעיצומו של משחק, שהמאמן יילך הביתה בסוף המשחק; קבוצת פאר כמעט נמכרה לשייח' מזויף; בעלים שמקושר לעבריינים החליט שלקבוצה שלו לא יהיה מאמן; לפחות 50% מהקבוצות כבר החליפו את המאמן שלהן מתחילת העונה.
והאוהדים? הקבוצות באופן אקטיבי מביעות התנגדות לכניסתם למגרשים אחרי שכבר קיבלו אישור להכניסם. נראה שכמעט שנה לתוך המגפה וללא אוהדים במגרשים, הקבוצות מעוניינות יותר בפיצויים מהמדינה ולא בקהל או בקהילה סביבן. הרי זה יצריך התעסקות עם מאבטחים וכרטיסים וכאבי ראש כאלה. אה, ולמנהלת הליגה כל כך חשוב המיתוג שהקבוצות מהמותג "ליגת העל" או "ליגת הבורסה לניירות ערך" הולכות ראש בראש עם גופי האוהדים בבתי המשפט כדי שלא יחייבו אותן לשקיפות - למרות שחלק ניכר מההכנסות שלהן מגיע מכספים ציבוריים.
הענף לא מנוהל כמו שצריך והקבוצות מנותקות מהקהילות המקומיות. וכך, מרוב שבמנהלת הליגה מודאגים מהמותג ומדברים רעים - חלילה וחס - שיגידו עליהם, הכדורגל הישראלי מגיע לכותרות הראשיות רק במקרה של פרשת מין או אלימות. אם הכדורגל הישראלי מגיע לכותרות הראשיות עם משהו חיובי זה בעיקר כשישראלי עשה משהו טוב מחוץ לישראל.
"אפקט הזרקור" זו תופעה חברתית על פיה אנשים בדרך כלל בטוחים שאחרים שמים לב אליהם יותר ממה שבמציאות. והכדורגל הישראלי סובל מהתופעה הזו, כשהאמת היא שבשני העשורים האחרונים קרס ממעמד חשוב בחברה הישראלית למה שמגדירים בכירים רשתות הטלוויזיה כ"נישה" בחברה הישראלית.
מרייטינג של 20%-25% למשחק המרכזי בערוץ 2 ותוכנית רדיו עם רייטינג מיתולוגי (שירים ושערים) הכדורגל הישראלי נמצא בגטו של הערוצים בתשלום; ברצלונה וריאל מדריד אהודות יותר בישראל (בטח בקרב הצעירים) מאשר כל קבוצה ישראלית; הרייטינג של המשחק המרכזי נע בין 2% ל-5% (בעונות האחרונות הגיע פעמים בודדות לדו-ספרתי) ובגוגל הישראלים מחפשים הרבה יותר NBA מאשר ליגת העל (בערך פי 2 יותר). ומה לגבי הנגישות של המשחק לקהל המקומי? אם פעם היה אפשר לשיר "עוד שבת של כדורגל" אז כיום רוב המשחקים מתקיימים לאורך השבוע בשעות שאינן נוחות לילדים או להוריהם (מאוחר במוצ"ש או מאוחר ביום חול). מבלי בכלל להתייחס למחירי הכרטיסים, כיום להורה הישראלי קל יותר וזול יותר לצפות עם הילד במשחק של ברצלונה או ריאל מדריד מאשר במשחק באצטדיון של הקבוצה המקומית.
החודש מנהלת הליגה פרסמה את מכרז השידורים שלה לארבע עד חמש העונות הבאות מתחילת העונה הבאה (2021/22) ועד 2025/26 (אופציונלית). המכרז הקודם היה הצלחה כבירה בעיקר בגלל הצעות אגרסיביות של פרטנר, שרצתה את הכדורגל כעוגן לוח שידורים חדש. צ'רלטון הרגישה שסחטו ממנה כ-126 מיליון שקל בשנה לליגת העל - בערך פי 3 יותר מההסכם הקודם (45 מיליון שקל). גם בצ'לרטון ואפילו במנהלת עצמה לא חשבו שהסכום הזה ריאלי אבל המנהלת דרשה במכרז הנוכחי כמעט 120 מיליון שקל לשנה (כאשר המינימום במכרז הקודם עמד על פחות מ-60 מיליון שקל). אגב, אנחנו לא יודעים כמה צ'רלטון שילמה וכמה לא שילמה. בגלל זה אנחנו גם לא יודעים אם יש הצדקה כלכלית למנהלת, שתקציבה עומד על מיליונים בשנה. מיליונים שלא בטוח שהיא לא מונעת מהקבוצות.
המכרז החדש מגיע ב"שתי חבילות" חבילה אחת מבוססת על המשחק המרכזי וחבילה שנייה על שאר המשחקים. כרגע, אף אחד לא קופץ על המציאות הללו. בטח כשעלות משחק, עוד לפני עלויות הפקה, עומדת על כ-1 מיליון שקלים. קצת פחות מעלות פרק של האח הגדול, שמביא בערך פי 5-6 יותר רייטינג מהמשחק המרכזי.
הגופים המתעניינים פשוט לא מעוניינים לשלם סכומים של יותר מ-100 מיליון שקל לעונה על הכדורגל הישראלי. אפילו לא קרוב. יש לציין שב-2002 ההכנסה מזכויות שידור של הליגה עמדה על 80 מיליון שקל בעונה ומאז ירדה ל-45 מיליון שקל בשנה לפני שבמכרז האחרון קפצה ל-126 מיליון שקל בשנה (כשבגלל עלויות תפעול המנהלת הסכום שהגיע למועדונים לא היה גבוה פי 3 מהסכום שהגיע לפני). שוב, 100+ מיליון שקל על הכדורגל הישראלי בעונה פשוט לא ריאלים.
וכעת, המנהלת, כביכול, שוקלת לפנות להקמת פלטפורמת שידורים דיגיטליים (OTT). כל אוהד יוכל לרכוש חבילת שידורים שתתאים לו - בדומה לליג פאס של ה-NBA. כמה מנויים יהיו לדבר כזה? תלוי מאוד במחיר. כמה צופים יהיו לשידור אינטרנטי של המשחק המרכזי? האם זה יכסה את העלויות של הקמת מערך שידורים דיגיטליים? האם נותני חסות יהיו מוכנים לשלם כסף כלשהו בשביל חשיפה כזו? המעבר לשידורים דיגיטליים יעלה בהרבה מאוד צופים וככל הנראה באובדן מאסיבי של הכנסות מחסויות. לפי יפעת מחקרי מדיה, השווי הכולל לחשיפה של הספונסר המרכזי עומד בעונה על 7.6 מיליון שקל. באינטרנט זה יתכווץ בצורה ניכרת.
אז מה המחיר הריאלי של הכדורגל הישראלי? יש לו ערך. אין ספק. לנישות יש היום ערך לא קטן כי הן מבטיחות צפייה קבועה והכנסה קבועה ממעריצים ואוהדים. אבל מה הערך של זה כיום? והשאלה הגדולה יותר היא לאן כל זה הולך? אז נגיד שיגיעו לסיכום וצ'רלטון תסכים לשלם 60 מיליון שקל. או אפילו 80 מיליון שקל בשנה. נגיד והתרחש נס וחברת DAZN תחליט לחדור לשוק השידורים בישראל ותבטיח הכנסה של 130 מיליון שקל בעונה לכדורגל הישראלי.
אז יהיו עוד 4 שנים עם בעלי קבוצות שלא איכפת להם מהקהל וחשודים בשלל עבירות צווארון לבן? עוד 4 שנים של ספקולציות על עתיד 2-3 מ-5-6 הקבוצות הגדולות ביותר? עוד שייחים מזויפים? עוד 4 שנים של 10-15 מאמנים מפוטרים בשנה? עוד 4 שנים של המשך רדיפה אחרי בלוגר או בעלים של עמוד פייסבוק שקצת מתבדחים על חשבון הליגה? עוד 4 שנים של מאבקים משפטיים עם האוהדים על חשיפת הנתונים הכלכליים? עוד 4 שנים שבהן מספר האוהדים של הכדורגל בישראל לא גדל ואוהדים צעירים שמכירים ואוהבים יותר את ארלינג הולאנד וקיליאן אמפבה מאשר השחקנים המקומיים? עוד 4 שנים של התעקשות נוקשה יותר על השם המלא של הליגה מאשר תעודת יושר לבעלי קבוצות בכדורגל הישראלי? עוד 4 שנים של השקעה במותג ולא בכדורגל? זה באמת לא שווה הרבה.
צילום: אורן אהרוני
