אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חשיבה מחדש על ניהול משאבי החברה האנושית

חשיבה מחדש על ניהול משאבי החברה האנושית

בתנאים הנוכחיים, כגון ריכוזיות חסרת התקדים של ההון, אופן הניהול של המשאבים האנושיים דורש עדכון. זאת משום שהגלובליזציה הביאה לכך שמעט מאוד אנשים מחזיקים בעוצמה כלכלית פוליטית, שאיש לא התכוון לתת להם אותה

11.03.2021, 11:16 | ד"ר אריה קרמפף

נושא מיסוי ההון בצורותיו השונות נמצא בכותרות בשנים האחרונות, ואין פלא על כך. בעשורים האחרונים, כתוצאה מתהליכי הגלובליזציה והפיננסיאליזציה, היקף ההון המרוכז בידיהם של מעטים צמח למימדים חסרי תקדים בהיסטוריה של הדמוקרטיות הליברליות.

קראו עוד בכלכליסט

המתנגדים למיסוי הון ועושר גורסים כי מיסוי הון אינו צודק, אינו הוגן ואינו יעיל. הנכסים שמחזיק אדם הם בבעלותו הפרטית, וזכויות הקניין שיש לו על הנכסים, אותם צבר כחוק, מקנות לו את הסמכות להעבירם לצאצאיו עם מותו. תפיסה זו מתבססת על דימוי פשוט - אולי פשטני - של האופן בו מתפקדת הכלכלה הקפיטליסטית. לפי תפיסה זו, העושר שצברנו הוא בבעלותנו משום שצברנו באמצעות עבודה או השקעה.

כסף, צילום: שאטרסטוק כסף | צילום: שאטרסטוק כסף, צילום: שאטרסטוק

מושג הבעלות והרעיון של זכויות הקניין השתנו לאורך ההיסטוריה. בכל פעם שהמערכת הכלכלית עוברת שינוי דרמטי, התשתית החוקתית המאפשרת אותה עוברת שינוי ועדכון. ייתכן שאנחנו חיים בעידן שבו עלינו לחשוב מחדש את מושג הבעלות וזכויות הקניין.

המשברים הפיננסיים האחרונים הוכיחו לנו שכאשר אתה עסק פיננסי גדול מספיק, אתה אומנם מוסד פרטי מבחינה פורמלית, אבל ציבורי מבחינה תפקודית. לכן, העסק הפרטי שיש לו מעמד כלכלי-אסטרטגי הופך להיות בעל מעמד "ציבורי" והוא זוכה להטבות שונות מכספי הציבור ככזה. משמעות הדבר היא, שכאשר אנחנו חושבים על ההון המרוכז בידיהם של מעטים אנחנו צריכים לדמיין נכסים בעלי מעמד היברידי: פרטיים מבחינה פורמלית, אבל ציבוריים מבחינת התפקוד הכלכלי שלהם.

התמיכה במיסוי עושר מתמקדת בבעיית האי-שוויון. בשם השאיפה לצדק חברתי מוצגת הדרישה לחלוקה מחדש של העושר באמצעות צורות שונות של מיסוי ההון. אולם בעיית האי-שוויון אינה הבעיה העיקרית שיוצרת ריכוזיות הנכסים של החברה האנושית בידיהם של מעטים. ריכוזיות ההון יוצרת שתי בעיות נוספות: היא הופכת את המשחק הקפיטליסטי לבלתי-הוגן, והיא מעבירה את השליטה על עתידה של האנושות לידיהם של מעטים.

ריכוזיות ההון פוגעת בהוגנות של חוקי המשחק הקפיטליסטים, כתוצאה מהמעמד האסטרטגי של התאגידים הגדולים. צבירת ההון חסרת התקדים בעידן הנוכחי, היא תוצאה של תהליכי הפיננסיאליצזיה הגלובלית שהתרחשו בשנות השמונים בעקבות הכרעה של ממשלות בנסיבות נתונות. בדומה למוסדות פיננסיים פרטיים, אשר צברו את הונם ואת עוצמתם הכלכלית על בסיס כללים רגולטוריים המקנים להם מעמד מיוחד והגנות שונות, כך גם העסקים הגדולים בתחומם. באותה מידה שהמדינה כופה כללים רגולטוריים על בנקים, הפוגעים בזכויות הקניין (לכאורה) שלהם, כך ניתן להצדיק צורות של רגולציה על נכנסים ריכוזיים.

השליטה עברה לידיהם של מעטים

הריכוזיות חסרת התקדים של ההון, פוגעת בעתידה של החברה האנושית משום שהיא מעבירה את השליטה על המשאבים האנושיים לידיהם של מעטים, הפועלים משיקולי רווח קצרי טווח. הבעיה כאן אינה אי-שוויון לכשעצמו, אלא העובדה שבמבנה הנוכחי, הקצאת ההשקעות נעשית ברובה על-ידי קבוצה קטנה של בני אדם, והיא מצמצמת את היכולת החברה האנושית כולה להשפיע ולעצב את עתידה. אם רוב הנכסים מנוהלים על-ידי מעט מאוד אנשים, המשמעות של המערכת הפוליטית הדמוקרטית מצטמצמת.

בשורה התחתונה, עלינו להפסיק לחשוב על בעיית הריכוזיות של ההון דרך הפרספקטיבה של "למה לו יש ולי אין?" ולאמץ את הפרספקטיבה של אופן ניהול המשאבים האנושיים. בתנאים הנוכחיים, אופן הניהול של המשאבים האנושיים דורש עדכון, משום שתהליכי הגלובליזציה והפיננסיאליזציה הביאו למצב שבו מעט מאוד אנשים מחזיקים בעוצמה כלכלית פוליטית, שאיש לא התכוון לתת להם אותה.

מיסוי ההון, על צורותיו השונות, אם כן, הוא רק מרכיב אחד בתמהיל של אמצעים נדרשים לשיפור יכולתה של החברה האנושית לעצב את עתידה. בנוסף למיסוי ישיר של ההון הועלו הצעות נוספות, אשר תכלית כולן היא לשפר את יכולתן של מדינות, כנציגות של האינטרס ארוך הטווח של החברה האנושית, להשפיע על השימושים בנכסים. אמצעים אלו כוללים הגברת הרגולציה על המגזר הפיננסי, ובפרט על תנועות הון בינלאומיות, פירוק תאגידים גדולים באמצעות חקיקה מתאימה, הקמה של בנקים להשקעות הפועלים לקידום השקעות על-פי קריטריונים פיתוחיים ארוכי טווח, במימון ציבורי ופרטי.

בכל אחד מתחומים אלו, ניתן לראות ניצנים של שינוי, אם זה בקרב הדרג הפוליטי, בקרב כלכלנים או בהתארגנויות של מיזמים אזרחיים. במוקדם או במאוחר, אימוץ האמצעים הללו יהפוך לנורמה מקובלת.

ד"ר אריה קרמפף הוא מרצה בכיר בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, וחבר בצוותי המומחים של המשבר
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
בקיצור קומוניזים זה הפתרון - אה אבל זה נכשל
יש בעיה אצל כול המומחים האלו, הם מניחים שאם נמנע מהאדם להנות מההשגים של הכשרון שלו והמאמצים שלו אז הוא ימשיך לעשות את זה בשביל האתגר, הסיפוק, הכבוד. אז שהוא שברוב המקרים לא. לא כולם יכולים להיות אקדמאים מקצועיים שחיים על חשבון החברה והכבוד (כמובן שמי שמשלם להם את השכר המכובד הם אותם יזמים מצליחים משלמי מיסים ותורמים נדיבים) האחרים אם לא יוכלו להנות מההישגים שלהם, כנראה שלא יתאמצו כול כך, ואז יש סיכוי שהחברה האנושית תפסיד. אין שיוויון, לא יכול להיות שיוויון כי לא כולנו שווים, יש כאלו שחלק מהמנוע שלהם הוא עשיית כסף, יש כאלו שכמו ד"ר קרמפף הופכים אקדמאים, אבל מה שעשרות השנים האחרונות הוכיחו שחלק גדול מההתקדמות האנושית לא מגיע מהאקדמיה. תמיד מעט החזיק במשאבים רק שכיום זה יותר קשור לכישרון ויכולת ופחות לשחיתות ואלימות
רמי  |  11.03.21