אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
זו אופרה אחרת: משבר הקורונה קטן על תיאטרון הבולשוי צילום: Monika Rittershaus

FT

זו אופרה אחרת: משבר הקורונה קטן על תיאטרון הבולשוי

בשעה שבתי האופרה בעולם מושבתים ורוסיה נתונה תחת חרמות מהמערב, מעלה עכשיו התיאטרון את האופרה “סלומה” בהפקה בינלאומית. מגפה עולמית? קטן על הסמל הלאומי ששרד את מצור נפוליאון, המהפכה הבולשביקית והגעת היטלר עד לפאתי מוסקבה

16.03.2021, 08:58 | הנרי פוי, פייננשל טיימס

זה מתחיל בצליל תמים מתוך תיבת מוזיקה של ילדים ומסתיים בעריפת ראש ברוטלית. אך הסיפור האמיתי של האופרה “סלומה” של ריכרד שטראוס המוצגת על במת תיאטרון הבולשוי הוא למעשה הצהרת הכוונות מצד המוסד האיקוני הזה בתרבות הרוסית — על כך שההצגה חייבת להימשך, לא משנה מה קורה, כפי שהם עושים כבר קרוב ל־250 שנה. 


קראו עוד בכלכליסט:


מהומות פוליטיות, מהפכות, מתיחות חברתית ומשברים עולמיים אינם זרים לבמה המהוללת ביותר ברוסיה. וכך התיאטרון פתח את עונתו ה־245 בזמן שהדלתות לבתי האופרה, אולמות הבלט והיכלי המוזיקה הפילהרמונית ברוב העולם נותרו סגורים. 

באמצע שבוע הבכורה של “סלומה“, האיחוד האירופי וארה"ב הכריזו על הטלת סנקציות משותפות נגד רוסיה בשל המעצר של פעיל האופוזיציה אלכסיי נבלני. צעד שייצג תזכורת כואבת לעולם האמיתי שנמצא מחוץ לתיאטרון. אבל בתוך האודיטוריום המפואר של הבולשוי המתיחות המדינית נעצרת כשבמאי גרמני ומנצח רוסי מעלים מופע שהופק ביחד עם המטרופוליטן אופרה של ניו יורק. 



מתוך האופרה "סלומה", צילום: Monika Rittershaus מתוך האופרה "סלומה" | צילום: Monika Rittershaus מתוך האופרה "סלומה", צילום: Monika Rittershaus


"זו מעין מדינה בתוך מדינה", טוען טוגאן סוחייב, המנהל המוזיקלי של הבולשוי. "כשהופכים להיות חלק מהמערכת התרבותית העולמית הזו, צריך לעשות הפקות משותפות, לא משנה מה יקרה. חייבים להיות בינלאומיים”. הבולשוי ידע לשמור על עצמו מאירועים נוספים: עד שמגפת הקורונה חייבה את סגירתו לשישה חודשים בקיץ שעבר, ההפסקה הארוכה ביותר בפעילותו היתה ב־1812 בזמן המצור של נפוליאון על מוסקבה. 

הכוחות הבולשביקיים רצו להרוס את התיאטרון אחרי הניצחון במהפכה של 1917, אך בסופו של דבר שוכנעו להימנע מכך. חמש שנים אחר כך מעל הבמה שלו הוכרזה הקמתה של ברית המועצות. וכשהנאצים איימו על מוסקבה ב־1941, התיאטרון הוגדר כעמדה אסטרטגית שאסור שתיפול לידי האויב, ולכן חלקים מעיצוב הפנים והתפאורה שלו נשלחו מזרחה כדי לשמור עליהם. 

מאז תחילת החודש, הסיפור המקראי של שלומית על ארוטיות וטאבו בעיבודו של שטראוס הגביר את נחישות התיאטרון לחזור להופיע. בספטמבר קיבל אישור להיפתח מחדש בתפוסה של 50%.  עם זאת, הקשיים קיימים: מעל ממחצית מאנשי הצוות הם זרים; בניסיון הראשון של מעצב התפאורה של האופרה אתיאן פלו להיכנס למדינה הוא סורב בגבול; ומעצב התחפושות כלל לא הצליח להגיע, ונאלץ להלביש את השחקנים דרך הווידיאו. 

כשאחד משחקני התיאטרון אובחן כחיובי לקורונה, הוא וכל מי שהשתתף איתו בחזרות נשלחו לבידוד. סוחייב, שבעצמו נאבק בנגיף במשך שבועיים בנובמבר, גילה בערב לפני ההופעה כי איבד את הסופרנו שלו, וכי קבוצת החלילנים הורחקה מהתיאטרון לשבועיים. 

"החודשים ספטמבר עד דצמבר היו קשים ביותר. הייתי מקבל שיחות טלפון שעדכנו אותי: 'מחר יש את לה טרוויאטה. זו וזו בבידוד עכשיו כי מישהו שאיתן בחזרות חולה'. ואני מסתובב ושואל: 'מי יכולה לשיר את התפקיד של ויולטה מחר? את יכולה לשיר את ויולטה מחר?'" 

אשר לקהל, הרשויות מתירות כרגע רק תפוסה של 50%. המרחב הנוסף לא מפריע למחזיקי הכרטיסים. זה אומר שיש להם יותר מקום לצילום תמונות סלפי בחדרי הקבלה הצבועים זהב ותורים קצרים יותר לקוניאק ולקוויאר בבופה. בעוד העולם האמיתי סוער בחוץ, המעבר בין העמודים הגבוהים ודרך דלתות הכניסה הכבדות של הבולשוי הוא מעין בריחה היישר לתוך הלובי עולם מפואר שכלום לא יפגע בו, אפוף שיחות חרישיות, נקישות עקבים ומעילי פרווה, ורטט ההתרגשות מכך שנמצאים בלב הנכס הגדול ביותר של המדינה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות