אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אחרי הקורונה: ניו יורק מתעוררת ומתכוננת להיפתח ב"פול פאוור" צילום: רויטרס

אחרי הקורונה: ניו יורק מתעוררת ומתכוננת להיפתח ב"פול פאוור"

למעלה ממיליון חולי קורונה היו בניו יורק בשנה האחרונה, בה ייפתחו בקרוב מחדש כל החנויות, המסעדות והמשרדים. בינתיים מדברים התושבים על “אווירת סוף קורס” של העיר הרומנטית מפעם, הריקה מתיירים. חלקם מצפים מהעשירים המופלגים, שברחו להמפטונס כשפרצה המגיפה, לא לשוב כלל

05.05.2021, 08:06 | רותה קופפר

שלושה ימים לפני יום העצמאות של ארה”ב, ב־1 ביולי, תחגוג העיר ניו יורק את שחרורה ממגבלות הקורונה, ותיפתח באופן רשמי. ביום חמישי שעבר הודיע ראש העיר ביל דבלזיו כי החנויות, המסעדות, חדרי הכושר, מכוני היופי, העסקים, המשרדים והאולמות ייפתחו "במלוא הכוח", לדבריו. תיאטראות ברודוויי ייפתחו בספטמבר וכך גם הלימודים במתכונת רגילה. 

קראו עוד בכלכליסט:


לראשונה מזה יותר משנה, כאשר נכנסה העיר לסגר הראשון שלה במרץ 2020 בשל מגיפת הקורונה — ולאחר שנרשמו כמעט מיליון מקרי הידבקות בעיר ו־32,461 מקרי מוות כתוצאה מהווירוס — היא תיפתח במלואה. מושל המדינה, אנדרו קומו, אמר כי מבחינתו העיר יכולה להיפתח עוד קודם לכן. "אני לא רוצה לחכות כל כך הרבה", אמר. ואכן נודע שלשום כי עסקים רבים ייפתחו כבר ב־19 במאי. 


מלמעלה משמאל בכיוון השעון: שרה ג מלמעלה משמאל בכיוון השעון: שרה ג'סיקה פארקר בחנות הנעליים שפתחה עכשיו בניו יורק; בית קפה בווילג'; מנוחה בסנטרל פארק; ותיירים שחזרו לעיר. הכל עכשיו רגוע יותר | צילומים: רויטרס, Jose Perez InStar ,Cover Images בלומברג, Jose מלמעלה משמאל בכיוון השעון: שרה ג

תושבי העיר שותפים לרצון הזה, עם הסתייגויות. הם רוצים לחזור לשגרה האהובה שלהם, אבל לשמר כמה דברים מתקופת הקורונה: רבים ישמחו להמשיך לעבוד מהבית, לפחות חלקית, אחרים נהנים מכך שהרחובות לא עמוסים בתיירים ובנציגי האליטה הפיננסית שחמקו מהעיר ברגעיה הקשים. באופן כללי אחרי שנה ויותר תושבי ניו יורק סוף סוף נושמים, מלוא הריאות ולרווחה.

"יש עכשיו ריח נעים באוויר. כולם אופטימיים", אומר ניר שריג, בן 32, שף במקצועו, שפותח מסעדה חדשה בעיר, שאליה עבר מתל אביב לפני שלוש שנים. "בניו יורק, כשהאביב מגיע, ביום אחד הכל מתהפך, העצים פורחים, השמש יוצאת, מזג האוויר משתנה. חילופי העונות ביחד עם סיום הקורונה מעוררים ציפייה והתרגשות".

בכתבה ב"ניו יורק טיימס" שכותרתה "האם יש יותר צבעונים השנה?" מצוטטת השחקנית דאשה נקראסובה שכתבה בחשבון האינסטגרם שלה: “אני לא יודעת אם הם יותר יפים מבשנה שעברה או שאני כל כך מצולקת ממה שעברנו שאני פשוט שמחה כל כך לראות אותם” מעיריית ניו יורק נמסר, אגב, כי שתלו אותה כמות בדיוק של פקעות צבעונים כמו בכל שנה — בערך 110 אלף בכל העיר. אך מזג האוויר הקר והשלג הממושך בפברואר, גרמו לצבעונים לפרוח יפה יותר, העניין שאנשים גילו בגננות בסגר עורר את תשומת ליבם לפרחים, "כולם מסתכלים על האביב הזה בעיניים חדשות", אמר דימיטרי גטאנאס, בעלים של מרכז גננות אורבני בעיר.

לפני האביב היה חורף מטאפורי ממושך.

ענת לכנר, בת 57, פרופ’ למינהל עסקים באוניברסת ניו יורק (NYU), ומנהלת שתי חברות לתחזיות צבעים לאופנה ועיצוב, חיה בעיר כבר 30 שנה. במרץ 2020 חזרה מנסיעה חולה מאוד, ועוד לא הבינה שחלתה בקורונה. "הרגשתי מזעזע והיה מזעזע", היא מספרת. "אני גרה באפר איסט סייד בקומה ה־27 של בניין מגורים. ברחוב הכל דמם. כל מה ששמעו היו סירנות. מדפי החנויות התרוקנו ובתי החולים קרסו מיד. כשחליתי רציתי לעשות בדיקת קורונה, אבל לא היו בדיקות. הקו החם שהתקשרתי אליו הודיע שיתפנו לשיחתי בעוד 273 דקות. הזמנתי בדיקות פרטיות  והן הלכו לאיבוד. ניו יורק הלכה לאיבוד”. 

לכנר מספרת שאחרי שהחלימה וגם המצב בעיר התייצב, “ניו יורק נהיתה נעימה. מבחינת החום האנושי אני ממקמת את ניו יורק במקום נמוך וקר. אבל אחרי שכל יום עמדנו בשעה קבועה על המרפסת ודפקנו עם הסירים לכבוד הצוות הרפואי, האווירה בין השכנים התחממה. השמיעו מוזיקה של ניו יורק, פרנק סינטרה. אנשים נופפו זה לזה לשלום. זה הקפיץ לתודעה את מה שקרה בעיר אחרי אסון התאומים — נוצרה אווירה חזקה של הזדהות”. 


פנאי פרופ’ ענת לכנר, תושבת ניו יורק: "אני מכירה את הטענה ‘עכשיו לא צריך עשירים יותר’. אבל גם שינויים חברתיים חשובים חייבים להתרחש באופן ישים"
פנאי פרופ’ ענת לכנר, תושבת ניו יורק: "אני מכירה את הטענה ‘עכשיו לא צריך עשירים יותר’. אבל גם שינויים חברתיים חשובים חייבים להתרחש באופן ישים" פנאי פרופ’ ענת לכנר, תושבת ניו יורק: "אני מכירה את הטענה ‘עכשיו לא צריך עשירים יותר’. אבל גם שינויים חברתיים חשובים חייבים להתרחש באופן ישים"

לצד זאת לכנר מספרת שלא היה מי שניהל את המשבר, “לא ברמה הארצית ולא ברמה העירונית. אנשים עבדו מהבית, ועדיין רבים לא חזרו לעבודה, ובכלל לתפקד. ואז גם התחילו ההפגנות של תנועת Black Lives  Matter, בעקבות רצח ג’ורג’ פלויד. לא היו הפגנות כאלה ברחובות מאז שאני זוכרת את העיר. חנויות, שגם ככה היו סגורות ובמצב לא טוב, ניזוקו. חלונות החנויות כוסו בלוחות דיקט כדי שלא יבזזו אותן. בוקר אחד נסעתי באופניים מהבית שלי באפר איסט סייד לאוניברסיטה בקצה השני של העיר — כי מי ייכנס לסאבוויי או לאובר? — והכל היה שקט וכל החנויות בשדרת מדיסון היו סגורות בלוחות עץ. זה היה מבהיל. השיעור היה אמור להתקיים לפי תנאי הריחוק החברתי — כיתה של 68 תלמידים היתה אמורה להתפרש בתוך אודיטוריום של 500 אנשים. הגיעו לשיעור שלושה סטודנטים”.

במשך התקופה הזאת אנשים עזבו את העיר והעשירים המופלגים עברו לקאריביים, להוואי או להמפטונס. חברות מסחריות עזבו את העיר. נוצר כדור שלג של סגירות, וככה זה ממשיך. “שלא כמו בישראל”, מספרת לכנר, “אנשים לא קיבלו תחילה דמי אבטלה ואחרי זמן מה התחילו לקבל דמי אבטלה של 300־400 דולר לשבוע. בעלי בית ראו שאנשים עוזבים כי הם לא עומדים בשכר הדירה — האנשים שמביאים הכנסות לעיר עזבו. העיר צריכה הכנסה כדי להשתקם, אבל אם יעלו את המסים, לא בטוח שאנשי הכספים והחברות יחזרו. גם ככה אנחנו משלמים מס פדרלי, מס של המדינה ומס של העיר, אז עכשיו הנשיא ג'ו ביידן רוצה להוסיף מס למי שמרוויחים 400 אלף דולר בשנה. לעשירים אין שום רצון לשלם עוד מסים. הם אומרים 'בשביל מה לי? ארשום את עצמי באירלנד ולא אשלם את כל זה".

לא כולם עצובים מהיעלמם של שועי העיר. ב"ניו יורק טיימס" התפרסמו בחודש שעבר לפחות שתי כתבות שקוראות לעשירים המופלגים שלא לחזור. בכתבה שכותרתה "חלק מתושבי ניו יורק לא רוצים שהעשירים המופלגים יחזרו", וכותרת המשנה שלה היא "בטח, הכנסות ממסים זה נחמד, אבל…" מתראיינים תושבי העיר, שמספרים שנהנו מהיחלשות התנועה בכביש, מהשיפור באיכות האוויר, מהיעדר התיירים — וגם מהיעלמות העשירים. הם טענו שעושרם מכתיב את הציביון של העיר ומקלקל את סדר היום התרבותי, החברתי והעירוני, ואם מיהרו לנטוש, עדיף שלא יחזרו. היו גם מי שביטאו זאת קצת אחרת. קיילי סקיילס — מי שתיאמה את ההפגנות ברחבי העולם של תנועת Black Lives Matter — ניסחה זאת כך: "אם רוצים לפרק מערכות דכאניות, דרושה השתתפות של אלה שנהנו באופן מסורתי מהפעילות הדכאנית הזאת. איננו רוצים שהאליטה המיוחסת תיעלם מניו יורק ותפיץ פערים כלכליים בשווקים אחרים. אנחנו זקוקים לאנשים שיפשילו שרוולים ויעזרו לעשות שינוי".

"אני מכירה את המגמה שאומרת ‘לא צריך עשירים’", אומרת לכנר. "מי שאומרים את זה לא מבינים איך העיר עובדת כי גם שינויים חברתיים חשובים חייבים להתרחש באופן ישים".

לפעמים משברים מביאים לטלטלה חברתית, אולי עכשיו ישתנה משהו בפערי המעמדות?

"כן, שינוי יכול להתרחש מתוך משבר וזה מה שקורה כעת. השאלה היא האם הוא ישתרש? וכמה זמן ייקח לו להתבסס? ב־52 שבועות שחלפו קרו שינויים שבמצב רגיל היו נמשכים עשור ויותר — כל המעבר לעבודה מרחוק, לימודים בזום. לא סיימנו את התהליך מבחינה בריאותית, פוליטית, כלכלית ופערי מעמדות. אין מה לדבר על החלמה עד שכל זה לא יסתיים". 


פריחת הצבעונים החודש בניו יורק. העירייה שתלה 110 אלף פקעות ברחבי העיר, כמו בכל שנה, אך הפעם התושבים שמים אליהם יותר לב, צילום: רויטרס פריחת הצבעונים החודש בניו יורק. העירייה שתלה 110 אלף פקעות ברחבי העיר, כמו בכל שנה, אך הפעם התושבים שמים אליהם יותר לב | צילום: רויטרס פריחת הצבעונים החודש בניו יורק. העירייה שתלה 110 אלף פקעות ברחבי העיר, כמו בכל שנה, אך הפעם התושבים שמים אליהם יותר לב, צילום: רויטרס

בינתיים מדברים על התחדשות התיירות. בסוכנות בלומברג נכתב כי "כמו שהצבעונים בשדרת פארק פורחים התיירים חוזרים לרחובות השוממים מפעם". לאחר שתעשיית התיירות של העיר, שמעסיקה 400 אלף איש ופעילותה מוערכת בהכנסות של כ־70 מיליארד דולר בשנה, נעצרה היא כעת מראה סימני התאוששות. מי שמגיעים לעיר נהנים מעיר שקטה יותר, חדרי מלון שמחירם חצי או שליש מהמחיר של לפני הקורונה. מוזיאון המטרופוליטן מדווח על 7,000 מבקרים ביום בממוצע, עלייה מ־4,000 בממוצע שביקרו בו כשנפתח מחדש בקיץ. המוזיאון לטבע מדווח על עלייה דומה. ביום שני שעבר העירייה הודיעה כי תעלה את מכסת המבקרים למוזיאונים, גני החיות ובתי הקולנוע. בגן הבוטאני של ברונקס התערוכה של יאיו קוסמה כבר פתוחה לקהל הרחב.

"מה שקורה עכשיו זה שהעסקים ששרדו משגשגים", אומר שריג.  "לפני הקורונה בדיוק נכנסתי להיות מנהל המזון (food director) של שתי מסעדות. סגרו אותן בגלל המצב ואז תוך כדי השותפים כבר החליטו לפרק את החבילה. בזמן הקורונה גם בישלתי במשך חודש למשפחה שעברה להמפטונס. עכשיו אני פותח מסעדה משלי באיסט וילג’ שקוראים לה ‘אתי’ על שם אמא שלי, עם אוכל מזרח תיכוני, צפון אפריקאי וגם אירופי, עם טוויסט: פילה לברק במרק מלוחיה, קרפצ'יו איולי וגם איקרה, לטקעס ולחמג'ון”.

"יש אווירת סוף קורס באיסט וילג’: אנשים שותים, נהנים, בעיקר צעירים בגילי. הרבה רומנטיקה. זה  מזכיר את ניו יורק של פעם. עמוס אבל רגוע. בניו יורק של לפני הקורונה היית מתעייף מכל העומס, אבל עכשיו יש אווירה של חופש גדול, משהו תמים של היעדר אנשי עסקים ותיירים, אבל אנחנו מצפים לבואם".

"כעת אנחנו בעיכוב של חצי שנה אחרי ישראל", אומרת לכנר. "דברים נפתחים,  אבל אחרת. ניו יורק היא פסגת ההדוניזם. חלק מהמסעדות נפתחו מזמן. הרי אחרי שבוע לאנשים נמאס מלאפות לחם בבית. וחלקים גדולים של הרחובות נהפכו למסעדות בחוץ. אין כבר חנויות אטומות בלוחות עץ. יש חנויות ריקות. מתוך שבע חנויות בבלוק שלוש ריקות. אני נהנית לנסוע עם האופניים בסנטרל פארק כשריק. קיבלנו את העיר חזרה לכמה דקות. אבל זה לא ישים ולא רצוי. ניו יורק חיה על תיירים ועסקים. אני מעדיפה לעשות הזמנה למסעדה ולחכות שבוע מאשר להיכנס מיד למסעדה בלי תיירים. איך העיר תחזור ממשבר כזה? זה ייקח קצת זמן. אפשר לומר שמצבו של החולה היה אנוש, אחר כך קריטי עכשיו הוא סוף סוף התייצב".










שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות