זקוקים לעובדים? העסיקו ערבים

המראות הקשים של הימים האחרונים בערים המעורבות לא צריכים להפתיע איש. מדובר בתוצאה ברורה של הזנחה מתמשכת, ובחלקה מכוונת, של ממשלת ישראל: של הדחקה, של טאטוא בעיות מתחת לשטיח ושל חשיבה נואלת וכל כך אופיינית של "יהיה בסדר", ושגם אם לא, אז "כמובן" שנדע לטפל בזה.

ממשלת ישראל עצמה את עיניה למול מה שמתרחש בחברה הערבית. הפשיעה הגואה, הנשק החם שמצוי בידיים הלא נכונות בכמויות אדירות, ההזנחה של התשתיות הפיזיות והאנושיות - וכל זה מתוך מחשבה שהבעיות יישארו שם ולא יזלגו לחברה היהודית.

ממשלת ישראל עצמה עיניה גם מול המתרחש בחברה היהודית: בקרב נוער הגבעות, או בארגונים דוגמת להבה או לה פמיליה. במדיניות השתיקה שלה היא בפועל עודדה את צמיחת עשבי הפרא האלה.

היום אנחנו אוכלים את פירות הבאושים של מדיניות ממשלתית של עצימת עיניים, בתקווה שהדברים יסתדרו מאליהם. אז זהו שלא. הם לא יסתדרו מאליהם, וככל שאתה מאחר לטפל בהם, הם פורצים בעוצמה גדולה יותר, ואתה נזקק להרבה יותר אמצעים ומאמצים כדי לפתור אותם.

כך הגענו למצב שבו הקיצוניים משני הצדדים מנסים להכתיב לרוב הדומם את חייו.

מסעדה בבעלות ערבית בטיילת בת ים | יריב כץ

הפורעים הערבים, יש בהם תערובת של צעירים שמונעים על ידי הסתה לאומנית שנופלת על אוזניים קשובות ועל מצע של תסכול מתמשך, ושל סתם אנשים עם עבר פלילי שתופסים טרמפ על המערכה בעזה ומנצלים את הכאוס ברחובות כדי לשדוד, לבזוז ואף להרוג כשהם מצטיירים כפטריוטים, גיבורים פלסטינים.

במקביל גם בקרב הקיצונים היהודים יש מי שמוצאים בהתרחשות הנוכחית הזדמנות לפרוק את האלימות שלהם, וטוב מזה - הזדמנות להצטייר כפטריוטים גיבורי האומה, ואינני מתכוון חס וחלילה לאלה שהתנדבו להגן על יהודים בערים מעורבות.

קיבלנו אפוא קוקטייל קטלני של תסכול, פשע ולאומנות קיצונית משני הצדדים. 

וכך, הקיצונים משני הצדדים משרתים את האינטרסים של חמאס, חיזבאללה ואיראן, שמתמוגגים מנחת ורואים במתרחש חלק מהתפוררותה של המדינה היהודית. מי שחושב שבכך מתחילה ומסתיימת מדיניות עצימת העיניים של ממשלת ישראל, טועה.

ישראל מתעלמת מהבעיה הפלסטינית ומאמצת את הפתרון התמוה של "ניהול הסכסוך", שמטרתו להרדים את הבעיה כאילו שכך היא תיעלם מעצמה; היא עוצמת עיניה זה שנים מול ההתחמשות של חיזבאללה והאיום העצום הנשקף מהארגון, במקום להרוג את ראש הנחש כשהוא קטן; ובזירה הפנימית היא מתעלמת מהבעיה הענקית הרובצת לפתחה ועתידה לגדול לממדים מפחידים של אי השוויון בחברה הישראלית.

המראות הנוכחיים ברחובות, כך אני מאמין, ייעלמו - כי החיים חזקים הרבה יותר. ובעניין הזה יש למגזר העסקי חשיבות גדולה. יש כבר היום שיעור גבוה של ערבים בענפי הרפואה  והקמעונאות.

רכב עולה באש בעימותים בלוד | צילום: איי אף פי

חברות עסקיות שזקוקות לעובדים צריכות לעשות מאמץ ולהגדיל את מספר עובדיהן הערבים. זו התשובה לכל אותם פרובוקטורים. יש לא מעט דוגמאות מוצלחות כמו תנובה, שטראוס ואחרות, ויש גם את הדוגמה המאוד מוצלחת של חברת באבקום, שמצויה בבעלות איש העסקים הערבי עימאד תלחמי, ומעסיקה כ-3,000 עובדים: יהודים, מוסלמים, נוצרים, חילונים וחרדים. 

אבל הדובדבן שבקצפת יהיה לתת גם לתושבי ישראל הערבים לקחת חלק ב"חגיגת ההייטק". זאת בהנחה שעובד ערבי עם אופציות בחברת טכנולוגיה מוצלחת כנראה לא יתפרע ברחובות לוד או עכו.

מול כמה אלפי קיצונים משני הצדדים, מיעוט שבמיעוט, שמנסה להכתיב לנו כיצד נחיה בארץ הזו, עומד מי שקרוי הרוב הדומם השפוי, שאסור לו לשתוק - והוא גם ינצח. לא רק שהוא יגרש את החושך, הוא יגביר את האור. החיים, ובמקרה זה החיים המשותפים, של יהודים וערבים, חזקים מהכל.

צבי סטפק הוא יו"ר וממייסדי בית ההשקעות מיטב דש