משתלם לפלוש? 4 משפחות פולשים ליד הרכבת הקלה יפוצו ב-12.3 מיליון שקל

ארבע משפחות פולשים שהתגוררו על תוואי הרכבת הקלה בתל אביב, ברחוב פנחס לבון 16, יפוצו ב־12.3 מיליון שקל בסך הכל, כך נקבע בהליך בוררות ביניהם ובין נת”ע. 

בסוף 2018 הגישה נת"ע לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת פינוי נגד ארבעת המחזיקים ודרשה לפנותם מהקרקע, שהיא חלק מתוואי המקטע הדרומי של הקו הירוק של הרכבת הקלה, שמחבר בין ראשון לציון להרצליה. הקרקע כבר הופקעה על ידי נת”ע, והנתבעים המתגוררים בשטח התבקשו לפנותו, אך סירבו לעשות זאת. 

פנחס לבון 16 תל אביב, שטח המגורים של הפולשים. “במרוצת השנים שילמו לעמידר תשלומים שונים בעד שימוש בשטח” | צילום: אוראל כהן

בתביעה טענה נת"ע כי הפקעת הקרקע שבה מתוכננים לעבור קווי הרכבת הקלה היא תנאי שבלעדיו לא ניתן להקים את הפרויקט. "מטעם זה החלה החברה בסמוך לאחר אישור התוכניות בהליכי הפקעה של רובן המכריע של הקרקעות לאורכם של הקווים", צוין בתביעה. "הליכי הפקעה אלה מצויים בעיצומם, הודעות הפקעה נשלחו למחזיקים בקרקעות, כאשר נת"ע מנהלת הליכים אינטנסיביים לפינוי הקרקע, לרבות בדרך של הגשת תביעות פינוי. הואיל והקו הירוק מהווה ציר תחבורה שתחילתו בראשון לציון וסיומו בהרצליה, כל עיכוב בביצוע הליכי ההפקעה ותפיסת הקרקע ידחה את המשכו של הפרויקט צפונה, תוך גרימת נזקים קשים לפרויקט בכללותו, וימנע שירות מעשרות אלפי או מאות אלפי נוסעים". 

במאי 2017 פורסמה למתן תוקף תוכנית הקו הירוק, כאשר לנת"ע ניתנה סמכות להפקיע קרקעת בתוואי המתוכנן. לטענת נת"ע, על פי החוק החברה מוסמכת להגיש תביעות פינוי לטובת בניית הרכבת הקלה נגד כל מחזיק בקרקע הממוקמת בתוואי הרכבת, בין שהוא בעלים של הקרקע כדין ובין שלא. 

במקרה הנדון הדגישה נת"ע כי הקרקע מצויה בבעלות רשות הפיתוח וקק"ל, והמחזיקים בקרקע הם משפחות שפלשו אליה לפני שנים רבות. באוגוסט 2018 הודיעה נת"ע למחזיקים בקרקע כי בכוונתה לרכוש את הקרקע מהמדינה ולהפקיע אותה לטובת סלילת התוואי, ועל כן עליהם לפנות אותה בתוך 60 יום. לטענתה, המחזיקים סירבו להתפנות או לשתף עמה פעולה בנוגע להידברות למתן פיצוי מסוים על פינוים מהמקום. 

עוד טענה נת”ע כי המחזיקים אף מנעו מנציגיה להיכנס למקום, ועל כן לא בוצעו מדידות בתוך הנכס לצורך ניסוח שומת פיצוי. למרות זאת הודיעה נת”ע למחזיקים כי החליטה לפצותם לפי מפתח של 3,500 שקל למ"ר בנוי ופיצוי נוסף המשקף דמי שכירות של שנתיים (כחצי מיליון שקל לארבע המשפחות).  

המחזיקים הגישו כתב הגנה, על ידי עו"ד משה קמר, מומחה בדיני הפקעות, שטען כי מדובר בבתי המגורים היחידים שמשמשים את המחזיקים, שמצבם הכלכלי בכי רע, חלקם נכים המרותקים לכיסא גלגלים, והם אינם יכולים להתפנות ללא דיור חלופי או פיצוי הולם. 

הנתבעים גם טענו כי תוואי הרכבת הקלה מצוי ממערב לבתיהם, כאשר חלק מהבתים מוגדרים לשימור במסגרת תוכנית "תיעוד ושימור בתי הבאר של תל אביב", המצויה בהליכי אישור, ולכן לא ניתן להרוס אותם. 

"המשיבים מתגוררים במתחם מאז שנות השישים... במרוצת השנים שילמו לעמידר תשלומים שונים בעד שימוש בשטח. המשיבים השקיעו בשימורו ובפיתוחו של השטח את כל האמצעים הכספיים המצומצמים שהיו בידיהם, מתוך ידיעה והנחה שזכויותיהם בשטח מוכרות והם וצאצאיהם יוכלו לנהל את חייהם בשטח זה בבטחה עד סוף ימיהם", צוין בכתב ההגנה. "הפקעת בית מגוריו של אדם היא אקט קשה שלעתים הוא כורח המציאות. עם זאת, החברה חייבת לאותו אזרח את החובה המינימלית למנוע ממנו כל סבל אפשרי. לצורך כך עליה להעמידו, ככל שניתן, באותו מצב שבו היה ערב ההפקעה". הנתבעים דרשו פיצוי בשווי הנכס בשוק החופשי, כ־4 מיליון שקל לכל משפחה.  

הצדדים הופנו בהמלצת בית המשפט להליך בוררות אצל השופט בדימוס אבי זמיר, ובין הצדדים נחתם הסכם בוררות שלפיו הם מקבלים על עצמם את פסיקת הבוררות שתינתן ללא נימוק ולא יערערו עליה. לאחר שמיעת הצדדים פסק לאחרונה זמיר כי נת"ע תשלם לכל אחד מהנתבעים פיצוי של כ־3 מיליון שקל.