מעשיו של חיים כץ מחייבים לקבוע: קלון ציבורי

הסדר הטיעון שעליו חתם השר לשעבר חיים כץ בפרשת המניות הוא אולי סופו של התיק הפלילי, אבל רק תחילתו של התיק הציבורי: השאלה היא אם כץ (74) יכול להמשיך לכהן כחבר כנסת. ציבורית, יו"ר ועדה שהודה שהסתיר מידע מהותי מחבריו לחקיקת חוק לא צריך להיות יותר ח"כ. אבל, מסתבר, זאת לא עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שמסר בתגובה לפניית "כלכליסט" שהוא לא יטען בבית המשפט, שאמור להכריע בנושא, שבמעשיו של כץ דבק קלון. וזה מסר ציבורי רע מאוד.

כץ, שלפי ההסדר - שכפוף לאישור בית המשפט - ייגזרו עליו חצי שנת מאסר על תנאי וקנס של 75.3 אלף שקל, מודה במסגרת ההסדר בביצוע עבירה פלילית. זה לא מספיק לבד לקבוע קלון; בית המשפט צריך להכריע אם מדובר בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה יש בה קלון מוסרי. עבירה שבגינה, כפי שהגדיר זאת בעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן, "אין ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם".

השאלה היא האם המעשה שבו הודה כץ, לגופו של מעשה, הוא כזה שלא יעלה על הדעת שלאחריו ימשיך לשמש כמשרת ושליח ציבור. ברמה העובדתית המשמעות של ההודיה של כץ היתה הסתרת מידע על קשריו עם יוזם החוק והמומחה שהביא לוועדה לשכנע בחשיבותו – חברו הקרוב, פעיל שוק ההון מוטי בן ארי. 

אין ספק שבמעשיו פגע כץ כיו"ר ועדה בלב לבה של העבודה הפרלמנטרית - חקיקה. הוא הסתיר מחבריו לוועדה עובדה מהותית בעת שניהל ישיבות בהצעת חוק פרטית שהניח על שולחן הכנסת. טובה ככל שתהיה ההצעה, מיטיבה ככל שתהיה עם אזרחי המדינה, האם זה רק פאול טכני? ואם הוא טכני, איך זה שהוא מוביל להרשעה פלילית, ולא הסתיים רק בוועדת האתיקה של הכנסת? 

בשאלה הזאת תדון נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון, עינת רון, בשלב הטיעונים לעונש. הנושא – תהיה החלטתה אשר תהיה – גם יעמוד ודאי בעתיד למבחן של בית המשפט העליון. חסינות, חשוב לזכור, היא לא הבטחה שנתנה המדינה לכץ כדי שיחתום על הסדר. לפי הפסיקה, אסור לכרוך את השניים יחד משום שחסינות היא לא סוכרייה שזורקים לנבחר ציבור כדי שיואיל בטובו לחתום על הסדר. עקרונית הכל עוד פתוח בעניין זה.

חיים כץ | צילום: אוהד צויגנברג

ההחלטה של מנדלבליט שלא לתמוך בקלון לכץ היא פניית פרסה מרשימה. "לא ניתן משקל הולם לחומרת המעשים ולאינטרס הציבורי בתקינות הליכי החקיקה, טוהר המידות של חברי הכנסת ואמון הציבור במוסד הכנסת ובנבחריו", טען מנדלבליט בעבר בתגובה שהגיש לבית המשפט העליון בעקבות עתירות נגד הכנסת, שהחליטה להעניק לכץ חסינות.

מה יקרה לכל המילים הגבוהות והלוחמניות הללו כשהפרקליטות תטען בבית המשפט שלא דבק קלון בכץ? הנה כמה אפשרויות. ראשית, פרקטית, לכץ גם ככה היתה חסינות ביד מהכנסת הקודמת. היא ניתנה לו באופן גורף. ואם עמדת הח"כים, כאשר כתב האישום שעמד על הפרק היה חמור יותר, עבירת מרמה והפרת אמונים, היתה מקלה יותר, יש לזה משקל. זה כמובן לא מחייב את בית המשפט, אבל להתעלם אי אפשר.

שנית, וזאת היתה טענה מהותית של כץ והסנגורית שלו נוית נגב, ממשרד שיינמן-נגב-סבאג, בעת דיוני החסינות - ח"כים לא נדרשים לתת דין וחשבון על מי שהם מייצגים ועל האינטרסים שלהם. כץ היה יו"ר, וזה עשה את ההבדל בינו לבין כל ח"כ, אבל זה אולי מספיק כדי לטעון שאין בזה קלון. 

שלישית, הזמן הרב שחלף, מדובר באירועים משנת 2011 - עשור של חקירות, שימועים, דיונים וכתבות. הפרקליטות תוכל לטעון מן הסתם שכל אלה, בצירוף ההודיה ולקיחת האחריות, וההרשעה הפלילית ממצים את האינטרס הציבורי לבוא חשבון עם כץ.