ניצחון נהגי המוניות בניו יורק עשוי לאותת על מהפכת עובדים

הנטייה של הטכנולוגיה "לשבש" תעשיות מסורתיות עדיין מייצרת סערות גדולות. מערכה אחת כזו, של תעשייה מסורתית שנקלעה למצוקה, הגיעה בימים האחרונים לסוף יוצא דופן, ובעיתוי יוצא דופן.

אחרי 46 ימים של הפגנות מסביב לשעון, שכללו את חסימת גשר ברוקלין ו־15 ימי שביתת רעב, הודיעה עיריית ניו יורק כי תסייע ל־4,000 נהגי מוניות צהובות לארגן מחדש את חובם, תערוב לחוב החדש ותזרים עשרות מיליוני דולרים כדי לזרז הליכים. עם פרסום ההודעה, נהגי המוניות שבילו לילות כימים על מדרגות העירייה, קראו בשמחה "לא עוד התאבדויות".

זהו סיפור חריג של תעשייה שחבריה לקחו הלוואות טורפניות מקרנות גידור כדי להצליח להשתתף בה; תעשייה ששובשה על ידי סטארט־אפים שעיוותו מחירים; ותחרות באמצעות מימון משקיעים. כל זאת בזמן שהעירייה צופה מהצד, ובאדישותה מרוויחה מאות מיליוני דולרים על גבם של הנהגים, מהגרים ברובם. אבל זהו גם איתות למאות אלפי העובדים ברחבי ארצות הברית ששובתים בימים אלו, ולפיו באמצעות ארגון ונחישות גם הם יוכלו לרשום הישגים.

במשך שנים רבות התנהלה שיטת המדליונים בניו יורק באין מפריע. מחיר מדליון, אותה לוחית מתכת עם מספר סידורי שמונפקת על ידי העירייה ומתירה למונית לפעול, לא השתנה משמעותית. זאת אף שהעירייה עצמה שמרה על היצע קשיח למדי שעמד על 13,587 מדליונים, כמחציתם בשוק "מדליונים עצמאיים", שבעליהם חייב להיות נהג מונית. העסק נראה מבטיח, ובעלות על מדליון הפכה סמל ליציבות כלכלית.

מדליון למונית בשווי דירה

ב־2002 השוק השתנה, והתחיל להתמלא בקרנות גידור ובמתווכים שדחפו לעסקאות מימון ומימון מחדש בתנאים רעילים, תוך שהם מתמקדים בבעלי המדליונים העצמאיים, חלקם הגדול מהגרים מדרום אסיה, האיטי ואקוודור. המהגרים הללו נשבו בקסמן של סיסמאות השיווק של עיריית ניו יורק, לפיהן המדליונים הם "הזדמנות של פעם בחיים", "סיכוי לחלום האמריקאי". כתוצאה מכך מחיר מדליון זינק מ־200 אלף דולר לכ־1.1 מיליון דולר ב־2014. הכנסות נהגי המוניות, לעומת זאת, כמעט לא השתנו, ורכישת רישיון למונית צהובה הפכה לאירוע כלכלי בסדר גודל של קניית דירה.

כך הפך עסק תמים למראה לבועה ספקולטיבית שנופחה על ידי מלווים ומתווכים, בזמן שהעירייה לא רק שלא עושה דבר, אלא גם גורפת מיליוני דולרים ממכירות פומביות של מדליונים חדשים והעמדת ריבית של 5% על העסקאות המנופחות בשוק הפתוח. בעשורים האחרונים, ולפי נתוני העיר, ניו יורק הרוויחה 855 מיליון דולר מהשיטה.

ב־2011 הגיעה לעיר חברת שיתוף הנסיעות אובר, וזמן קצר אחר כך גם המתחרות ויה וליפט. שנתיים לאחר התבססותן חווה שוק המדליונים צלילה קשה. שיטת המכסות והמדליונים נמחתה, ואת הרחובות הציפו נהגים חדשים. מספר המוניות המורשות זינק מ־13 אלף ל־100 אלף, ובין 2011 ל־2019 צנחו הכנסות המוניות הצהובות ביותר מ־30%. מחירי המדליונים צללו לשפל של כ־160 אלף דולר, וכל מי שהשקיע בהם נפגע. אירועים דומים נרשמו גם בפילדלפיה ובסן פרנסיסקו.

במהלך דרמטי, בעל המדליון ונהג המונית דאג שייפר התאבד בירייה על מדרגות העירייה ב־2018, כדי להסב תשומת לב למצוקת הנהגים. ראש העיר ביל דה בלאזיו הגדיר את האירוע "טרגדיה אנושית", הבטיח לתקן, אך לא עשה דבר.

ראש עיריית ניו יורק ביל דה בלאזיו. הבטיח לתקן את ה"טרגדיה" ולא עשה דבר | צילום: איי אף פי

כיום שווי מדליון הוא כ־80 אלף דולר בלבד, והחוב החציוני של בעלי המדליונים עומד על 499 אלף דולר. חלקם אף ירשו אותו מהוריהם. כ־2,000 בעלי מדליונים נמצאים בסכנת חדלות פירעון, נתון שהחריף בעקבות מגפת הקורונה, ואחרים הלכו בעקבות שייפר והתאבדו בשל החובות הכבדים.

בחודש מרץ האחרון הסכימה העיר לתוכנית חילוץ, תוך שהיא מכירה באופן סמלי בחלקה בשערורייה. אבל תוכנית זו הציעה רק הקלה מועטה, שנסמכת על רצונם הטוב של מנהלי קרנות הגידור, בעלי החוב. במסגרת התוכנית הסכימה העירייה לפרוע 20 אלף דולר בשם כל בעל חוב, זאת בתנאי שהמלווה יסכים לקיים מו"מ עם בעל המדליון ולמחול לו על חלק מהחוב. בעלי מדליונים עשויים במסגרת התוכנית הזו להיות זכאים ל־9,000 דולר נוספים בסיוע.

אם כל אחד מ־2,000 בעלי החוב שהעירייה הגדירה כזכאים להשתתף בתוכניות יקבל את מלוא 29 אלף הדולרים, תסתכם עלות התוכנית בכ־65 מיליון דולר. הכסף הזה לא באמת הגיע מהעירייה, אלא הוא חלק מכספי הסיוע שקיבלה מהממשל הפדרלי בעקבות הקורונה.

נכון להיום, מלווה אחד בלבד, Marblegate, הגדול מכולם, הסכים להשתתף בתוכנית. 173 נהגים שחובם הממוצע עמד על 310 אלף דולר הצליחו להפחית את חובם ל־180 אלף דולר בממוצע.

העובדה שרק קומץ מבעלי החוב השיג הקלה בחוב, זאת בזמן שמשבר הקורונה רק מחריף את המצב הכלכלי, הביאה את איגוד נהגי המוניות בניו יורק, שמייצג 25 אלף נהגים, לדחוק בעירייה לקחת אחריות רבה יותר. בשלב ראשון דרש האיגוד כי העירייה תערוב לחובות הנהגים ותגרום למלווים לכווץ אותם ל־145 אלף דולר לכל היותר. תוכנית כזו תסייע ל־4,000 בעלי מדליונים, ועלותה הוערכה ב־93 מיליון דולר.

"מכה לעיר כולה"

במחאת נהגי המוניות תמכו הסנטור צ'אק שומר, שהוא נכד לנהג מונית, וחברת הקונגרס הפרוגרסיבית אלכסנדריה אוקזיו־קורטז. "המוניות הן סמל של ניו יורק", אמר שומר בשבוע שעבר, "הן סבלו, והימנעות מסיוע היא מכה לא רק לנהגים, אלא לעיר כולה".

הלחץ עבד ובעירייה בישרו על הסכם חדש ומשופר, שלפיו העירייה תערוב לחובות הנהגים, שיתכווצו מ־500 אלף דולר בממוצע ל־200 אלף דולר לכל היותר. כל חוב כזה יופחת שוב ל־170 אלף דולר באמצעות הזרמת כספי עירייה, והריבית על התשלומים, שיתפרסו על פני 20 שנה, תוגבל ל־5%. בזכות הסכם זה יעמוד ההחזר החודשי על כ־1,100 דולר, כשליש מההחזר הממוצע עד כה. "נהגי המוניות עבדו ללא לאות כדי להפוך את ניו יורק לעיר התוססת ביותר בעולם, ואנחנו מסרבים לנטוש אותם", בישר ראש העיר בהודעה לעיתונות.

הניצחון אינו ברור מאליו ומתרחש באווירה פוליטית חריגה. ראשית, הוא נרשם ברקע דיון מתמשך על הענקת חילוץ לאזרחים אמריקאים, בדומה לזה שניתן לתאגידי הענק, במיוחד בעקבות המשבר של 2008 ומשבר הקורונה. בין השאר מתקיים שיח ער על מחילת חובות של סטודנטים שהיקפם 1.6 טריליון דולר, וחובות רפואיים, שהיקפם מוערך בטריליון דולר נוספים. שנית, הניצחון מתרחש בשעה שארצות הברית חווה מוקדים רבים של מאבקי עובדי צווארון כחול, רובם ככולם באמצעות איגודים מקצועיים שנלחמים על שיפור תנאיהם. ניצחון איגוד נהגי המוניות בניו יורק יכול אולי לתרום לתנופה הארצית ולתמוך במאבקים נוספים שצפויים עוד לצוץ בכלכלה האמריקאית המורכבת.