זליגת פגסוס לתוך ישראל: מורשת 8200 התהפכה עלינו

צירוף המילים "הכיבוש משחית" מעלה אוטומטית תמונות של מחסומים, מעברי גבולות, אלימות מילולית ולעתים אף פיזית. ואולם הכיבוש משחית גם בדרכים הרבה יותר אלגנטיות ובלתי מורגשות, מה שלא מפריע להן להתפוצץ לנו בפרצוף בימים אלה. 

ההמחשה הטובה מכל מתקבלת בימים אלה עם חשיפת החדירה הנרחבת לפרטיות האזרחים על ידי המשטרה באדיבות תוכנות של חברת NSO. ההלם, צקצוק הלשון והדיונים על קץ הדמוקרטיה וחיים במשטרים אפלים הם כמעט אינסופיים. אך עבור מי ששירת ביחידות איסוף המודיעין של צה"ל, שם גם נולדה NSO והטכנולוגיה שלה, לא אמורה להיות כאן הפתעה גדולה ובוודאי לא הלם לאור הזליגה של שיטות האיסוף לתוככי ישראל.

כל מי ששירת ב־8200 יודע את עומק הגישה שהוא קיבל לכלים טכנולוגיים פולשניים, גם אם את המשמעות האמיתית הוא מעכל רק בימים אלה. ולא, לא כל ה"יעדים" הם פצצות מתקתקות ואפילו לא בהכרח גורמים עוינים או טרוריסטים. ייתכן, ויש לקוות אפילו, כי מאז שכותבת שורות אלה שירתה ביחידת איסוף המודיעין של צה"ל, הדברים השתנו. 

חיילים ביחידת 8200, צה"ל | צילום: אביגיל עוזי

בעבר, חרף השקעה גדולה של משאבים וזמן בקורסי הכנה לשירות ביחידה, לא התקיימו כלל הרצאות על אתיקה מקצועית או גבולות החדירה. ילדים בני 18, חכמים ומוצלחים ככל שיהיו, יכלו להחליט במחי טופס אחד אחרי מי הם רוצים לעקוב, תקשורת של מי צריך לנטר. 

כי "צריך" והאמצעים מצדיקים את המטרה. הציפייה שיוצאי יחידות אלה שמתגלגלים בין זרועותיה השונות של מערכת הביטחון, ישנו לפתע פרדיגמה ויהפכו לאבירי זכויות האזרח רק כי הם עוסקים באזרחי ישראל ולא בזרים, היא היתממות. אף שהכל וירטואלי ואין תמונות קשות, דווקא הפעם אי אפשר לסובב את הראש הצידה ולהגיד לעצמנו שמדובר באירוע נקודתי בודד שבו מישהו איבד שליטה, זה פשוט מה שאנחנו.