מימין: יו"ר רשות ניירות ערך ענת גואטה, נגיד בנק ישראל אמיר ירון ושר האוצר אביגדור ליברמן. בסיכון גבוה | צילומים: ענבל מרמרי , קובי קואנקס , דוברות בנק ישראל
הסכנה מאחורי האינפלציה: חוב עתק שתופח
ישראל היא בין המדינות עם העלייה הגדולה ביותר בחוב הקונצרני בשנה האחרונה. ההיערכות הנמוכה לתרחיש של פשיטות רגל והסדרי חוב והפגיעות הגבוהה של המשק צריכות להדליק נורות אזהרה
האינפלציה הגואה איננה הסכנה הכלכלית העיקרית בימים אלה. מאחורי האינפלציה שמכה בחוזקה רבה ברוב כלכלות העולם מסתתר איום הרבה יותר גדול שלא קיבל התייחסות מספקת בשנתיים האחרונות: החוב.
קראו עוד בכלכליסט:
שני ארגונים כלכליים בינלאומיים מובילים פרסמו בסוף השבוע דו”חות בנושא החוב הגלובלי, שחייבים להטריד את מקבלי ההחלטות הכלכליים בכל רחבי הגלובוס – וגם בישראל.
המכון הבינלאומי לפיננסים Institute of International Finance פרסםאת ה־Global Debt Monitor לשנת 2021. ה־IIF הוא אגודה של תעשיית השירותים הפיננסיים העולמית ומייצג 450 גופים ביותר מ־70 מדינות. הארגון הוקם ב־1983 על רקע משבר החוב שפקד את הכלכלה העולמית ואחת המשימות העיקריות שלו היא ניטור החובות של משקי בית, חברות (חוב קונצרני), ממשלות ומוסדות פיננסיים בכל רחבי הגלובוס.
לפי הדו"ח, החוב העולמי חצה לראשונה את רף 300 טריליון הדולרים ב־2021 כאשר 80% מהעלייה (בהיקף כולל של 10 טריליון דולר) הגיעו מהכלכלות המתפתחות והשווקים המתעוררים ובראשם סין. אף שיחס החוב לתוצר העולמי ירד משיא כל הזמנים שהיה ב־2020 (יותר מ־360%) ל־351% ב־2021, אין מה לחגוג: החוב העולמי הוא עדיין 28% תמ”ג מעל הרמות שלפני המגפה.
החוב העולמי בשיא
כלכלני ה־IIF מוטרדים מהזינוק בחוב של הכלכלות המתפתחות שמתקרב ל־100 טריליון דולר ולשליש מהחוב הגלובלי, לרבות החוב הקונצרני (חברות לא פיננסיות). "השווקים המתעוררים נכנסים למשטר הריבית החדש של הבנק הפדרלי האמריקאי ב־2022 עם צורכי מיחזור חוב בשיא. פדיונות מט"ח צפויים להגיע לכטריליון דולר, עם צורכי מיחזור גבוהים במיוחד בסין, איחוד האמירויות, סעודיה וטורקיה", נכתב בסקירה.
אף שישראל היא מדינת OECD, כאשר מגיעים לסוגיות של חוב, קבוצת הייחוס שלה היא הכלכלות המתפתחות. הקבוצה הזו כוללת כלכלות עם מאפיינים דומים לישראל כמו גודל המשק, תוצר לנפש, גודל אוכלוסייה, מדיניות פיסקאלית, סיכונים גיאו־פוליטיים, מטבע עצמאי ועוד. בין השאר ניתן למצוא ברשימה מדינות אסייתיות (סין, הודו, דרום קוריאה), מדיניות מאמריקה הלטינית (ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, מקסיקו), מדינות אירופיות (טורקיה, פולין, רוסיה, הונגריה, צ'כיה) וגם איחוד האמירויות, מצרים, דרום אפריקה וסעודיה.
ניתוח של נתוני החוב לפי סקטור מראה כי חוב משקי הבית של ישראל (45.6% מהתמ"ג) דומה לממוצע המשוקלל בקבוצת הייחוס שלה (כ־46% מהתמ"ג). כמו כןישראל מדורגת במקום השני בקבוצת הייחוס שלה בשיעור הגידול של חוב משקי הבית בין 2020 ל־2021, אחרי דרום קוריאה. לגבי החוב הממשלתי, ישראל חריגה בקבוצת הייחוס שלה. החוב הממשלתי בסוף 2021 היה כ־72% תמ"ג הודות לצמיחה גבוהה מאוד (מעל 8%) אך הממוצע המשוקלל של קבוצת הייחוס שלה הוא 64% תמ"ג.
מה שמטריד במיוחד הוא החוב הקונצרני, שחזר להיות הגבוה ביותר מכל הסגמנטים ועולה בהתמדה (החוב הממשלתי נמצא בתהליך הורדה מתמשך למעט בתקופת הקורונה). יחס חוב קונצרני לתוצר עמד בסוף 2021 על כ־75% (נמוך מהממוצע המשוקלל הודות הזינוק החד של סין וקוריאה, אך גבוה מהממוצע הפשוט), הרחק מה־66.8% תמ"ג שבתחילת עידן הקורונה (רבעון ראשון 2020). החוב הקונצרני הישראלי זינק בכ־100 מיליארד דולר במהלך משבר הקורונה – מ־266 מיליארד דולר ל־360 מיליארד דולר בסוף 2021. יתרה מזו, ישראל היתה בין המדינות עם העלייה הגדולה ביותר בחוב הקונצרני בשנה האחרונה (גידול של 3.8% תוצר לעומת הקטנה של החוב הקונצרני במדינות הייחוס). הדו"ח מציין את ישראל כאחת המדינות שהגדילה את החוב הכולל בקצב מהיר מאוד בשנה שחלפה, ועכשיו הריבית עולה – והחוב גדל איתה.
גם בקרן המטבע מוטרדים
"כדי למנוע סיכונים לתהליך ההתאוששות הכלכלית ממשבר הקורונה על קובעי המדיניות למקד את התמיכה בחברות שיכולות לשרוד ולהיערך להסדרים או פירוקים של אלו שלא יכולות", כתבה ד"ר סיילה פזרבאסיוגלו, מנהלת חטיבת אסטרטגיה, מדיניות ובקרה של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), בבלוג שפורסם זמן קצר לפני הודעת ה־IIF. "נכון לסוף 2021, החוב הקונצרני עומד על 83 טריליון דולר, המהווים 98% מהתמ"ג הגלובלי. הכלכלות המפותחות יחד עם סין היוו 90% מהעלייה של 8.9 טריליון דולר בשנת 2020 בחוב הקונצרני", נכתב. "כעת, כשהבנקים המרכזיים מתחילים להעלות את הריבית כדי לרסן את האינפלציה, עלויות תשלומי החוב של החברות יגדלו. הפגיעות של אותן חברות תיחשף כאשר ממשלות יקטינו את התמיכה שהעניקו לחברות שנפגעו מהקורונה".
עוד נכתב: "ייתכן שממשלות יצטרכו להמשיך ולספק תמיכה פיננסית לחברות שיכולות להתאושש (אך לא יכולות לגייס לבדן לשם כך) ולהפסיק לתמוך בחברות מצולקות למדי שיש לארגן אותן מחדש או לחסלן. מדינות עם מערכות יעילות לתהליך של חדלות פירעון הופכות כלכלות לגמישות, פרודוקטיביות ותחרותיות יותר. חיזוק מערכות אלו הוא קריטי. ייתכן שמדינות יצטרכו להתמודד עם מקרים רבים (של הסדרי חוב וחדלות פירעון) בבת אחת".
הקרן פרסמה שני מדדים חשובים – "מדד המוכנות למשבר חוב קונצרני" ו"מדד פגיעות החוב הקונצרני" – שלפיהם ישראל מדורגת בפגיעות "בינונית־גבוהה" עם ציון של 6.17 נקודות מיד אחרי ארה"ב (שקיבלה ציון 6.33 נקודות) שסוגרת את הרשימה של מדינות עם פגיעות גבוהה. כלומר, ישראל קרובה מאוד לקבוצה של פגיעות גבוהה (המדד הוא בין 10-1 וככל שהמספר גבוה יותר, כך החוב הקונצרני פגיע יותר). שתי נקודות תורפה הביאו לציון הנמוך: בתת־קטגוריה "תהליכי פירוק" ישראל מקבלת ציון מתחת לממוצע העולמי. כמו כן ניתן לישראל ציון נמוך מאוד בתת־קטגוריה "הליכי הסדר חוב מחוץ לכותלי בית המשפט". ציון כזה מציב את ישראל בקבוצה של סיכון גבוה הלכה למעשה.
יחסית למדינות המפותחות, ישראל מקבלת ניקוד נמוך על ההיערכות למשבר חוב קונצרני (ניקוד של 54.8 לעומת ממוצע של 67). התמונה המצטיירת מטרידה שכן ישראל ממוקמת ברביע הבעייתי ביותר: עם פגיעות גבוהה יחסית ועם מוכנות כללית נמוכה למשבר חוב. כלומר, מבחינת המוכנות למשבר חוב, התשתית המוסדית בישראל דומה יותר לזו של כלכלה מתפתחת ולא של כלכלה מפותחת. במצב זה, המסוכנות המגיעה מהפגיעות ממשבר חוב, מטרידה הרבה יותר.